31 ביולי 1959
מפא"י מארגנת אספה בקולנוע הדר שליד שכונת ואדי סאליב בחיפה. המטרה היתה התרסה בוטה נגד תושבי הואדי שהעזו להרים את ראשם ולתבוע את זכויותיהם. מראש הכינו את המשטרה בכוחות גדולים,פלוגות הפועל נערכו להתפרעויות הרגילות שלהן (שבהן יואשמו הפרענקים,כמובן). ההתגרות מצד המשטרה הציתה את השיא של מה שהיה אחת הההפגנות הגדולות והצודקות בתולדות מדינת ישראל,שבסופן נעצרו דוד בן הרוש,מנהיג המרד, ויצחק שם-טוב,איש פלוגות הפועל שחצה את הקווים,יחד עם עוד כ-80 איש. מעריב תאר העצורים:"חולצות פרחוניות,נעליים מקושטות ולא מכירים בכך שהטילו כתם פלילי על הואדי". בן-הרוש פתח בשביתת רעב עד למשפטו. המשפט נערך בפני השופטת שטרקמן,אימת המרוקאים. לא אחת שמע אותה בן-הרוש,מהתקופה בה עבד כפקיד בבית המשפט,שהיא תדפוק את המרוקאים. "שביתת רעב",כך סחה השופטת,"עורכים כאשר יש אידיאלים.גם אנחנו ברוסיה שבתנו רעב במשך שמונה ימים שלמים". "גם אני יכול לשבות רעב,לא שמונה ימים אלא עד שאמות" ענה דוד בן-הרוש. במהלך המשפט הצליח עו"ד מרלינסקי,סניגורו של בן-הרוש,להוכיח כי המשטרה פיברקה ראיות,הכינה מבעוד מועד מצבורי אבנים על גגות הואדי ודובדבן שבקצפת: צווי המעצר לבן-הרוש ושם טוב הוכנו עוד לפני המהומות ועליהם חתומה,כמה לא מפתיע, השופטת שטרקמן ירום הודה. בסופו של דבר נשפט בן הרוש לשנתיים מאסר ולאחר עירעור- עשרה חודשים. אמנם ייקח 18 שנים עד שהמחאה תתורגם להצלחה פוליטית,ויותר מזה עד שמפלגת העבודה תכיר בחטאה כלפי יוצאי עדות המזרח. יותר משהצביעו המהומות על מצוקתם של תושבי הואדי ועיירות הפיתוח,הצביעו אלה על הפער הבלתי נסבל בין מה שהמדינה מתיימרת להיות לבין מה שיוצא לה להיות בשטח. הפערים עודם קיימים,וחצי הלעג והביקורת הנוכחיים מופנים כלפי קהל אחר,דובר אמהרית.
מפא"י מארגנת אספה בקולנוע הדר שליד שכונת ואדי סאליב בחיפה. המטרה היתה התרסה בוטה נגד תושבי הואדי שהעזו להרים את ראשם ולתבוע את זכויותיהם. מראש הכינו את המשטרה בכוחות גדולים,פלוגות הפועל נערכו להתפרעויות הרגילות שלהן (שבהן יואשמו הפרענקים,כמובן). ההתגרות מצד המשטרה הציתה את השיא של מה שהיה אחת הההפגנות הגדולות והצודקות בתולדות מדינת ישראל,שבסופן נעצרו דוד בן הרוש,מנהיג המרד, ויצחק שם-טוב,איש פלוגות הפועל שחצה את הקווים,יחד עם עוד כ-80 איש. מעריב תאר העצורים:"חולצות פרחוניות,נעליים מקושטות ולא מכירים בכך שהטילו כתם פלילי על הואדי". בן-הרוש פתח בשביתת רעב עד למשפטו. המשפט נערך בפני השופטת שטרקמן,אימת המרוקאים. לא אחת שמע אותה בן-הרוש,מהתקופה בה עבד כפקיד בבית המשפט,שהיא תדפוק את המרוקאים. "שביתת רעב",כך סחה השופטת,"עורכים כאשר יש אידיאלים.גם אנחנו ברוסיה שבתנו רעב במשך שמונה ימים שלמים". "גם אני יכול לשבות רעב,לא שמונה ימים אלא עד שאמות" ענה דוד בן-הרוש. במהלך המשפט הצליח עו"ד מרלינסקי,סניגורו של בן-הרוש,להוכיח כי המשטרה פיברקה ראיות,הכינה מבעוד מועד מצבורי אבנים על גגות הואדי ודובדבן שבקצפת: צווי המעצר לבן-הרוש ושם טוב הוכנו עוד לפני המהומות ועליהם חתומה,כמה לא מפתיע, השופטת שטרקמן ירום הודה. בסופו של דבר נשפט בן הרוש לשנתיים מאסר ולאחר עירעור- עשרה חודשים. אמנם ייקח 18 שנים עד שהמחאה תתורגם להצלחה פוליטית,ויותר מזה עד שמפלגת העבודה תכיר בחטאה כלפי יוצאי עדות המזרח. יותר משהצביעו המהומות על מצוקתם של תושבי הואדי ועיירות הפיתוח,הצביעו אלה על הפער הבלתי נסבל בין מה שהמדינה מתיימרת להיות לבין מה שיוצא לה להיות בשטח. הפערים עודם קיימים,וחצי הלעג והביקורת הנוכחיים מופנים כלפי קהל אחר,דובר אמהרית.
