3 שנים
אלמוג, 3 שנים אתה חסר לנו, הכאב והגעגועים רבים. לאט לאט לומדים לחיות עם הנגודים בחיינו: 3 שנים שאין אותך אבל גם יש אותך. נראה שזה רק הולך ונעשה קשה יותר, החור שבלב... הגעגועים האלו, הכאב, ומצד שני רוצים להרגיש את הגעגועים להרגיש אותך, לא להרפות, הכאב כאילו מחזק את התחושה של הביחד, מחבר. אתה חלק מאתנו וכך גם הכאב. החלטנו לחיות למען מי שישנו. אחיותיך מקסימות ואנו נהנים איתן מדי יום ביומו. אך שוב, הזכרונות, המחשבות האלו שחבל שאינך כאן איתנו, ואיך היית גם נהנה, מותירות את מידת העצב הזו כדי שנדע שזה לא ממש כמו פעם. אנחנו כבר מרשים לאושר להכנס לחיינו אבל לשניה אחת לא שוכחים אותך, לומדים לחיות את המעברים הפנימיים, מעברים ברגע קט מכאב וגעגועים לרגעי שמחה והתחדשות. אלה דרים זה לצד זה בחיינו. עם הזמן לומדים ליהנות מעוד ועוד דברים קטנים כגדולים, אך למרות חלוף הזמן, הכאב נדמה לאותו פצע שמנסה להתרפא אך נפתח שוב כל פעם מחדש. אנו לומדים לחיות עם המעברים, מרגישים איך אנחנו ממשיכים ומתחדשים., מכניסים משמעות לחיינו, אוהבים, נהנים.. ומיד אחר כך הריקנות עוטפת אותנו הריק הגדול הזה בלעדיך. זה אמור להיות פשוט אתה אינך ואנו ממשיכים הלאה, אבל זה כל כך מורכב.. אלמוג, אנו רואים את חבריך, שומעים מהם על השירות ועל שעובר עליהם, גאים בהם, שמחים בהפיכתם לצעירים וצעירות שלוקחים את המושכות, היוזמה וההובלה, אבל המחשבות על מה אתה היית עושה היום לו היית איתנו כאן לא מרפות. דרך החברים הנפלאים שהיו אתך כל חייך אנו מרגישים את נוכחותך. הקשר איתם ודרכם מחזק אותנו, כמו נותן לנו עוד נגיעה בך. נזכרים בגעגוע ברגעים היפים שהיו לנו יחד, נוצרים אותם בתוכנו, ומנסים ליצור גם חדשים למרות הכל. עכשיו כשדברים מתרחשים בחיינו ואתה אינך נוכח, אתה מלווה אותנו בכל. בכל תוכנית, בניה, יצירה והנאת העשייה. כך נמשיך לעד, בלעדיך ואיתך. לנצח אלמוג, נזכור אותך תמיד...
אלמוג, 3 שנים אתה חסר לנו, הכאב והגעגועים רבים. לאט לאט לומדים לחיות עם הנגודים בחיינו: 3 שנים שאין אותך אבל גם יש אותך. נראה שזה רק הולך ונעשה קשה יותר, החור שבלב... הגעגועים האלו, הכאב, ומצד שני רוצים להרגיש את הגעגועים להרגיש אותך, לא להרפות, הכאב כאילו מחזק את התחושה של הביחד, מחבר. אתה חלק מאתנו וכך גם הכאב. החלטנו לחיות למען מי שישנו. אחיותיך מקסימות ואנו נהנים איתן מדי יום ביומו. אך שוב, הזכרונות, המחשבות האלו שחבל שאינך כאן איתנו, ואיך היית גם נהנה, מותירות את מידת העצב הזו כדי שנדע שזה לא ממש כמו פעם. אנחנו כבר מרשים לאושר להכנס לחיינו אבל לשניה אחת לא שוכחים אותך, לומדים לחיות את המעברים הפנימיים, מעברים ברגע קט מכאב וגעגועים לרגעי שמחה והתחדשות. אלה דרים זה לצד זה בחיינו. עם הזמן לומדים ליהנות מעוד ועוד דברים קטנים כגדולים, אך למרות חלוף הזמן, הכאב נדמה לאותו פצע שמנסה להתרפא אך נפתח שוב כל פעם מחדש. אנו לומדים לחיות עם המעברים, מרגישים איך אנחנו ממשיכים ומתחדשים., מכניסים משמעות לחיינו, אוהבים, נהנים.. ומיד אחר כך הריקנות עוטפת אותנו הריק הגדול הזה בלעדיך. זה אמור להיות פשוט אתה אינך ואנו ממשיכים הלאה, אבל זה כל כך מורכב.. אלמוג, אנו רואים את חבריך, שומעים מהם על השירות ועל שעובר עליהם, גאים בהם, שמחים בהפיכתם לצעירים וצעירות שלוקחים את המושכות, היוזמה וההובלה, אבל המחשבות על מה אתה היית עושה היום לו היית איתנו כאן לא מרפות. דרך החברים הנפלאים שהיו אתך כל חייך אנו מרגישים את נוכחותך. הקשר איתם ודרכם מחזק אותנו, כמו נותן לנו עוד נגיעה בך. נזכרים בגעגוע ברגעים היפים שהיו לנו יחד, נוצרים אותם בתוכנו, ומנסים ליצור גם חדשים למרות הכל. עכשיו כשדברים מתרחשים בחיינו ואתה אינך נוכח, אתה מלווה אותנו בכל. בכל תוכנית, בניה, יצירה והנאת העשייה. כך נמשיך לעד, בלעדיך ואיתך. לנצח אלמוג, נזכור אותך תמיד...