3 שאלות

[avner 18]

3 שאלות

בן הא הא אומר לפום צערא אגרא: לפי הצער הוא השכר. שאלתי היא לגבי הצער, הרי שהתורה שקיבלנו מאלקים היא מתנה, המצוות הן מתנה כ"ש: "רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר. אם כך, איפה הצער? על איזה צער אנחנו בדיוק מדברים? עיסוק בתורה מנחה את האדם לחיים טובים יותר הן בגשמי והן ברוחניות. אם כך - איפה נכנס הצער שאליו התכוון הרבי? כאשר הרמב"ם כתב את המשנה תורה - הי"ד החזקה, הוא לא רשם את המקורות שמהן חיבר את ספר המצוות. וידוע שכתוב במסכת אבות: "שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". איך הרמב"ם פסח על הנק' החשובה הזו, בתור איש תורה, גאון הדור? הרבה משתמשים במילה "מתרצת הגמרא" - האם זה לא מוריד מערך האמינות שבגמרא? הרי שבעניין המצוות צריכים להיות מדוייקים ולא לתרץ תירוצים?

 

[mgb]

לכל שלושת שאלותיך תשובה אחת!

בס"ד ראשית מוכרח לציין שהשאלות נחמדות ובמקום! העניין הוא שהשפה(מה שנקרא טרמינולוגיה)שחז"ל השתמשו והתכוונושונה במובנה ממה שאנו משתמשים ומתכוונים ולו נשאלתי לדוגמאות הייתי מביא עשרות כאלה. אבל כיוון שאתה כבר סיפקת דוגמאות, אבאר אותן: צער - אינו במובן של ייסורים במובן אינקוויזיציוניות או סבל כמו שמבינים בחקירות עם עינויים. אלא הכוונה להתאמצות יתרה. למשל אדם שחביבה עליו מצוות התפילה רץ לבית הכנסת.ההתאמצות שלו נקראת בלשון חז"ל צער, כי הוא מתאמץ פיסית יותר מהחיוב לקיים את המצווה. אברהם כל כך אהב את הקב"ה וכשנצטווה על מצוות מילה שמח עליה מאוד ואחר כך הצטער שלא באו אורחים..גם כאן הצער הוא הכמיהה לקיום המצווה ולא בגלל קיום המצווה. תירוץ - אנו רגילים עוד מבית הספר לתת "תירוצים" למורה שאיחרנו או שלא הכינונו שיעורי-בית. אבל בלשון חז"ל תירוץ הוא תשובה על שאלה. ה"צמד מילים" הוא תמיד בלשון חז"ל קושיא-תירוץ. דע לך שבכלל המילה תירוץ במקור הוא מארמית והוראתו הלשונית היא: "יישור". כלומר המשיב על השאלה יישר, כביכול, את הקושי למישור. מקווה שהובן העניין! בברכה אל נשכח שבין זמן המשנה א והגמרא אפילו עברו כ-2000 שנה..כבר היום הורים לא מבינים את הסלנאג של הילדים והנוער לא מבין את השפה של הוריהם..לך דבר היום בשפה העברית של העולים מלפני 50- 60 שנה.. ממילא אין כאן עניין של דיוק.. אם הכוונה למה בכלל ישנן שאלות (או קושיות) זו כבר שאלה בפני עצמה שלא קשורה לניבים ומובן של מילים.

 

[gdisrael]

רבי יש לך תשובה על נושא הרמב"ם

עליו השלום צדיק קדוש ונורא !

 

[mgb]

על נושא הרמב"ם..

בס"ד השאלה אולי יפה אבל יש לדעת מה היתה כוונתו ושיטתו של הרמב"ם בחיבור זה: הרמב"ם חיבר את היד החזקה כמובא בהקדמתו על מנת שלא תהייה מבוכה בפסקי ההלכה. הרמב"ם נשען על סברתו ועל כללי הפסיקה הידועים לנו מאז ומתמיד. אין קשר בין ההלכה האומרת שהאומר דבר בשם אומרו כי הרמב"ם לא ציטט את דברי המקורות בכוונה כי הוא פסק בין הדיעות הלכה למעשה ואלה מהיום דבריו. אנו שנצטט היום הלכה מספרו, נתחייב להזכיר את המקור! אם הוא היה מביא רק את דבריהם, מן הסתם היה מזכיר את שמם אבל כעת שהוא פסק בין כמה דעות, הרי שאינו חייב להביא את כל המקורות שמהם למד מהי ההלכה. כך נראה לי הביאור בברכה

 

[uuuaaa]

חסר צער בעולם ?

אני מבין שהכוונה של בן הא הא היא שככל שהצטערת והתאמצת לקיים את המצווה, למרות הקשיים והטירחה - בהתאם לזה תקבל את השכר על אותה מצווה או לימוד התורה. גם כמדומני כתוב באבות דרבי נתן (מובא בחפץ חיים) שפעם אחת בצער כמו מאה פעמים שלא בצער - וזה מדבר כנראה על עניין השכר של המצוה. לגבי הרמב"ם אני לא יודע. אני חושב שמטרתו העיקרית היתה שהעם ידע כיצד לנהוג הלכה למעשה, ואם הוא היה מפרט יותר החיבור היה מתארך מאוד ושכרו היה יוצא בהפסדו. כמו כן, במשנה תורה הרמב"ם לא חידש חידושים, הוא פסק על-פי הגמרא ועל-פי הכללים שבגמרא וכולם יודעים שמקור הגמרא זה מהקב"ה. לגבי תירוצים, נראה לי שבשפה שלנו כיום תירוץ נשמע כמו משהו דחוק. אך המשמעות האמיתית של תירוץ היא יישוב של סתירה בין שני מקורות הסותרים לכאורה ואין כאן שום דוחק אלא הסבר ובירור הדברים לאמיתם.

 

[חוזר בתשובה מיתחזק]

כל צער ! שיש לנשמה ../images/Emo121.gif ..........

.......הוא בא אך ורק כדיי למרק ! , ולנקות את הנשמה מהחטאים שהיא עשתה קודם לכן ! . " הצער " אמור לגרום לה להיצטער על המעשים הרעים שהיא עשתה .

 

[יהונתן קדם]

2 תשובות וחצי

עיניין הצער: כפי שוודאי יודע לך (בהיותי מניח שאתה אדם שומר מצוות) שעבודת השם היא דבר שאיננו קל לאדם ויש אפילו לציין שעבודה זו נוגדת את טיבעו של אדם, הקרבת הערכים המוסריים החברתיים והאישיים אינטידיבידואליסטים למען הערך העליון היא עבודת השם. שואלים חז"ל כיצד נראו פניו של מושה רבינו? "כפני רוצח"! ההשוואה החריפה הזאת בניגוד העמוק בין איש האלוהים לרוצח בדם קר באה להסביר שאדם אשר גדול צערו ויצרו גדול מאוד רק הוא יוכל להגיע למעמד האדיר של מושה רבינו עליו השלום (שכן הרמב"ם כבר אמר "כל אדם ראוי לו להיות כמושה רבינו"). לא מן המקרה המילה הראשונה בשולחן ערוך היא "יתגבר" שכן אדם איננו יכול לעבוד את השם בשלמות והוא נועד להתגבר יום יום מחדש על יצרו שכן מיד אח"כ נאמר "הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו". הערה: כתבת: בתורה מנחה את האדם לחיים טובים יותר הן בגשמי והן ברוחניות. התורה מנחה את האדם איך לעבוד את השם בלבד!

 

[יהונתן קדם]

יותר נכון אחת +

 

[חוזר בתשובה מיתחזק]

יפה !