.....

[ליידי בל]

.....

אתם יודעים שחשבתי איפה אני עומדת לכתוב את זה, הרגשתי שאני רוצה פה! כן פה כי אתן מכירות אותי הכי טוב שבעולם... אז ככה נכון שדברנו לפני יומיים מירבי בפון ולא העלתי את זה, אבל אני מרגישה לאחרונה חנק, דיכאון לא יודעת למה... לא מוצאת את עצמי הנלכוליה ממש נכנסה בי חזק, אני ישנה המון, וללא שום סיבה, פשוט כאילו עייפה כל הזמן, ואני מודעת שעייפות יתר זה כתוצאה מדאון מסויים. אני מחפשת עבודה נואשות, נמאס לי בבית ואין עבודה ולא נראה שאמצא, מה לא עשיתי איפה לא הייתי... אוף פשוט אוף אחד גדול..אני כל כך לחוצה כל כך לא מוצאת את עצמי, משתדלת לא להפגין את זה לסביבה למרות שאתמול כבר אותתי לאחותי ואבא שלי שאני ממש מדוכאת לאחרונה וכאילו בקשתי עזרה בעקיפון.. בקיצור מצטערת השתפכתי קצת...הייתי חייבת.. אתם יודעים השנה האחרונה שעברה עלי הייתה מלאה בהתרחשויות, לידת פלג אחרי זה מות אמי, ועכשיו שהכל כזה בשקט זה היה נחמד לזמן מה, אבל אני רוצה להרגיש שאני עושה משהו עם עצמי מלבד לנקות את הבית ולבשל, אני רוצה לעבוד לעשות משהו.. לא יודעת תקופה קשה לכולם...וכנראה שני צריה לשבת בשקט..כולם סובלים מהמיתון הזה. טוב זהו פרקתי..

 

[מירבי*]

ליידי יקרה../images/Emo24.gif

גם ההודעה הזאת כמו כל ההודעות שאת כותבת כאן לא מנסות לייפות שום מצב, תמיד היית כנה ופתוחה ואיפשרת לכולם הצצה לתוך החיים שלך, מה שכפי שאת יודעת (קראתי את המסר) סייע לרבים להבין טוב יותר את התהליך. ליידי יקרה, המצב שאת נמצאת בו מאופיין בעיקר בריקנות שנובעת מהעובדה שעד לא מזמן היו דברים גדולים ומשמעותיים שאיתם התמודדת, עתה כשהכל הסתיים והעיסוק באירועים הללו נגמר את חשה ריקנות שהיא לגמרי מובנת והגיונית. את בוודאי יודעת שמה שאת צריכה עכשיו זה עיסוק חדש שאליו תפני את תשומת הלב, המשאבים והכוחות...מה קורה עם לימודים? שיתפת אותי בעבר ברצון שלך ללמוד משהו, איפה זה עומד היום? בעניין עבודה, כפי שכתבת המצב לא טוב עכשיו אבל אני מאמינה שאסור להתייאש, המשיכי לחפש במרץ ואין ספק שתמצאי. אוהבת אותך יקירה

 

[mondani5]

ליידי בל יקירה!

אני כל כך מבינה לליבך,הפונדי שלי היתה באותו מצב,כל הפורום ראה אותה במפגש אצלי והיא ירדה עוד 10 קילו אחרי הלידה ושקלה פחות מ-50 קילו!!!!! ונראתה ממש גרוע ,היינו מדברות המון,בתקופה אתי,היא למעשה התעסקה עם משהוא מדהים ביום יום עם אחריות עצומה ורצון שהכל יצליח,היא היתה כמו נסיכה וקיבלה חום ואהבה מכולנו. אחרי הלידה חזרה לאפרוריות שלה ,לחמשת ילדיה ולבעיות שקצת היתה מנותקת מהן, לאחר שהתאוששה החליטה לטפל בתינוקת ותוך חודש מסרו לה עוד תינוקת לטפל בה ולמעשה מטפלת בשתי נסיכות בגיל של שיר ורון וזה ממלא את עולמה. הבנות ראו אותה במפגש אצל מירב, היא חזרה לעצמה העלתה את עשרת הקילוגרמים שנשרו ממנה והיא מאושרת. לפני כשבועיים פנתה אלי בהפתעה לעשות סבב שני בחו"ל ואנחנו בודקות את העיניין החוקי והפרוצדוראלי. שמרי על עצמך עברת גם את משבר חייך חודש אחרי הלידה באובדן אימך המתוקה וזה כלל לא פשוט זה שוק לכל אדם סביר ובר דעת. היי חזקה חברה. אירית

 

[פנינה ושלושת הדובים]

היי ליידי

קראתי את ההודעה שלך והזדהיתי, הרגשתי ככה אחרי שהתגרשתי אבל מאז עברו הרבה מים בנהר, כל הגישה שלי לחיים השתנתה והיום מאוד קשה למצוא אותי בימים של דאון. אולי תנסי להירשם לחוג או לאיזה קורס מעניין? שוק העבודה היום על הפנים אז כדי למלא את היום שלך אני מציעה לך בנתיים ללמוד ולמלא את היום שלך בתחביבים (אגב, קיבלת את המסר שלי מהבוקר?)

 

[סיגלורונן]

ואני אומרת ש...

למעשה כל אישה אחרי לידה חווה "דיכאון לידה"..זה משתנה מאישה לאישה אצל אחת זה מינורי לחלוטין ולא משפיע עליה בכלל , ואצל אחרת זה קצת יותר בולט ...ויש שזה משתלט עליהן לגמרי והופך להיות ממש מסוכן. במקרה שלך , עברת יותר מידי דברים ובזמן מאוד קצר, כך, שטבעי לגמרי להיות במצב שאת נמצאת בו כעת. מכיוון שאת טיפוס חזק ומ"השורדים" אני מאמינה שתצליחי להתגבר על זה ! עכשיו את מרגישה כאילו כל האויר יצא לך ..תני לעצמך זמן ונסי לעשות דברים שאת אוהבת במיוחד ! לגבי עבודה , אל תחפשי עכשיו את הקריירה שלך , קחי לך משהו זמני לבינתיים רק כדי לשנות אוירה . ו...אנחנו כאן בשבילך תמיד סיגל

 

[miri71]

ריקוש, רציתי להגיד לך משהו

- אני מאוד מאמינה בזה. לימודים זה נשמע לי דבר חשוב, כי זה מקנה לאדם בלעדיות. ככל שאת יודעת יותר או יודעת לעשות יותר, יש פחות ופחות אנשים כמוך. כשאת יודעת פחות - יותר קל להחליף אותך בעובדת אחרת. ובתנאים של היום זה מאוד מורגש, אין מה לעשות. לימודים גם ממלאים את הראש ומשאירים פחות מקום למחשבות לא חיוביות. ני תמיד הייתי חסידה של הלימודים, זה החזיק אותי ברגעים הכי קשים בחיים ואיפשר לי להתנתק קצת. ולגבי העבודה, אלי כדאי להסכים באמת למשהו פשוט מתוך ידיעה שזה דבר זמני. תשמרי על עצמך, יקירה

 

[לירון פילון]

ליידי נשמתי../images/Emo24.gif../images/Emo25.gif

יש תקופות בחיים שמרגישים כמו שאת מרגישה. אני חושבת שאחרי ארועים כל כך דרמטיים ומשמעותיים שעברת בשנה החולפת פתאום יש נפילה. גם של מתח נפשי וגם מעוצמת הרגשות שהתלוותה לכל ארוע.וכמו שכתבו פה גם השינויים ההורמונליים נותנים את אותותיהם. אם תנסי לעשות רשימה של כל החיובי בחייך(ויש לך המון)

תראי שבעצם יש לך רק סיבה לחייך כל יום כל היום

. לפעמים אנחנו צריכים לעצור ולעשות ספירת מלאי ולהנות מהטוב שנפל בחלקינו וזה עוזר לנו לעבור את הדכאונות .מצב השוק עדיין קשה ויקח זמן עד להתאוששות בנתיים תהני מהעובדה שאת יכולה להיות עם הילדים(המקסימיםםםם).אין תחליף לזה. אחרי שטעמתי את הטעם היום אני מצטערת שאני לא יכולה להיות עם ירין יותר. בכל הדברים בחיים צריך להסתכל על כל החבילה ולנסות להוציא את הוב מהמצב. את תתאוששי ותמצאי את עצמך ואולי תחשבי ללמוד משהו כמו שהציעה מירי. את חזקה ותוכלי לעבור את המשברון הזה. נשיקות ותמיד לצידך