PEACE FOR ALL
New member
...
היי אנשים. מה נשמע? שבוע בערך לא הייתי פה. אתם יודעים, הדברים הרגילים.. לימודים, עבודות, לחץ ושאר ירקות. והיום אחרי שעות של התכוננות לבחנים באזרחות ומדע, מצאתי זמן (סופסוף!) לכתוב קצת. אני חייבת להגיד שהתגעגעתי. באמת באמת התגעגעתי. אז.. חשבתי לעשות סקירה קצרה של כל מה שעבר עליי השבוע, אבל לא יודעת.. לא בא לי. המון דברים מסתובבים לי בראש. אני במצב של לחץ מתמיד. זה נורא. אף פעם לא הייתי במצב כזה. אני חושבת על כל כך הרבה דברים ביחד.. לא מצליחה לסדר את המחשבות שלי. הרבה דברים מטרידים אותי בזמן האחרון. לחלקם אני בכלל לא מודעת. אני פשוט יודעת שהם שם. לא יודעת למה, בשלושת הימים האחרונים בערך, אני אדישה לגמרי. לא מחייכת, לא מתלהבת מדברים, לא כל כך מגיבה. פשוט אין לי כוח לזה. וזה לא שאין לי מצברוח או משהו. אני מרגישה בסדר גמור. אני פשוט תשושה. וזה מצב מפחיד. מצב שהייתי רוצה להגיד ולהוציא החוצה כל כך הרבה דברים, אבל פשוט אין לי כוח. אנשים מאכזבים אותי אחד אחרי השני. כל החברים הטובים שלי רבים בינהם. אני נמצאת כל היום במן מעגל של צעקות. זה משגע אותי. עושה לי כאב ראש. ומה שהכי מעצבן, זה שפשוט אין לי כוח לעשות עם זה משהו. הבנתי שאנשים זה דבר נורא. תמיד מתלוננים על אוייבים, על אנשים שרוצים להזיק להם. אבל בימים האלה הבנתי שאין לבנאדם אוייב נוראי יותר מאשר עצמו. אנשים הורסים לעצמם את כל מה שהם בנו, ומאשימים אחרים. פשוט בגלל שזה נוח. והצביעות. זה בכלל מזעזע. אנשים צבועים אחד לשני כל כך שזה כבר הופך להיות מגעיל. אני באמת נגעלת. אני לא אפרט עכשיו על מקרים ספציפיים, אבל זכיתי לראות כל כך הרבה מקרים כאלה השבוע.. זה נורא. ואלה חברים קרובים שלי. לא סתם אנשים מהרחוב. אלה אנשים שאני מכירה, שהייתה לי דעה טובה עליהם. אוף! מרוב כל כך הרבה מחשובות, אני לא יודעת איך להמשיך. קשה לי להפוך את המחשבות שלי לכתב. לא יודעת.. היה לי באמת שבוע מוזר. גילית הרבה דברים. דברים לא משמחים לצערי. ושוב, אני לא עצובה, לא חסרת מצברוח, פשוט עייפה. מבחינה נפשית. הדברים שקורים סביבי נראים לי לא נכונים. המצב הזה לא נראה לי נכון. וכל כך הייתי רוצה לקום ולשנות משהו.. אבל אני מרגישה שאני לא מספיק חזקה עכשיו כדי לעשות את זה. אולי גם מבחינה גופנית. אני לא ישנה מספיק. לומדת עד מאוחר ומתעוררת מוקדם. אני נראת כמו גופה. אני חיוורת, כואב לי הראש כל הזמן. מן לחץ כזה בשני הצדדים של המצח. ולשמוע את הצעקות שלהם כל היום.. תאמינו לי שטוב זה לא עושה. אני חושבת איך להמשיך.. ולא כל כך יודעת. יש לי עוד הרבה מאוד דברים לכתוב, אבל אני חושבת שאני אפסיק בנקודה הזו. גם בגלל שאני לא רוצה לשעמם אתכם יותר מדיי, וגם בגלל שאני מרגישה שהוצאתי מספיק לפעם אחת. ו.. אני יודעת שאולי אני נשמעת מאוד דרמטית וכבדה, אבל זה המצב שלי כרגע. ואני לא אומרת שהוא רע. אני לומדת ממנו המון המון דברים. אולי בסך הכל המצב הוא לטובה. פשוט הייתי צריכה לפרוק קצת. ובנימה מוזרה זו, אני אלך לי לישון. תודה על ההקשבה ולילה טוב.
היי אנשים. מה נשמע? שבוע בערך לא הייתי פה. אתם יודעים, הדברים הרגילים.. לימודים, עבודות, לחץ ושאר ירקות. והיום אחרי שעות של התכוננות לבחנים באזרחות ומדע, מצאתי זמן (סופסוף!) לכתוב קצת. אני חייבת להגיד שהתגעגעתי. באמת באמת התגעגעתי. אז.. חשבתי לעשות סקירה קצרה של כל מה שעבר עליי השבוע, אבל לא יודעת.. לא בא לי. המון דברים מסתובבים לי בראש. אני במצב של לחץ מתמיד. זה נורא. אף פעם לא הייתי במצב כזה. אני חושבת על כל כך הרבה דברים ביחד.. לא מצליחה לסדר את המחשבות שלי. הרבה דברים מטרידים אותי בזמן האחרון. לחלקם אני בכלל לא מודעת. אני פשוט יודעת שהם שם. לא יודעת למה, בשלושת הימים האחרונים בערך, אני אדישה לגמרי. לא מחייכת, לא מתלהבת מדברים, לא כל כך מגיבה. פשוט אין לי כוח לזה. וזה לא שאין לי מצברוח או משהו. אני מרגישה בסדר גמור. אני פשוט תשושה. וזה מצב מפחיד. מצב שהייתי רוצה להגיד ולהוציא החוצה כל כך הרבה דברים, אבל פשוט אין לי כוח. אנשים מאכזבים אותי אחד אחרי השני. כל החברים הטובים שלי רבים בינהם. אני נמצאת כל היום במן מעגל של צעקות. זה משגע אותי. עושה לי כאב ראש. ומה שהכי מעצבן, זה שפשוט אין לי כוח לעשות עם זה משהו. הבנתי שאנשים זה דבר נורא. תמיד מתלוננים על אוייבים, על אנשים שרוצים להזיק להם. אבל בימים האלה הבנתי שאין לבנאדם אוייב נוראי יותר מאשר עצמו. אנשים הורסים לעצמם את כל מה שהם בנו, ומאשימים אחרים. פשוט בגלל שזה נוח. והצביעות. זה בכלל מזעזע. אנשים צבועים אחד לשני כל כך שזה כבר הופך להיות מגעיל. אני באמת נגעלת. אני לא אפרט עכשיו על מקרים ספציפיים, אבל זכיתי לראות כל כך הרבה מקרים כאלה השבוע.. זה נורא. ואלה חברים קרובים שלי. לא סתם אנשים מהרחוב. אלה אנשים שאני מכירה, שהייתה לי דעה טובה עליהם. אוף! מרוב כל כך הרבה מחשובות, אני לא יודעת איך להמשיך. קשה לי להפוך את המחשבות שלי לכתב. לא יודעת.. היה לי באמת שבוע מוזר. גילית הרבה דברים. דברים לא משמחים לצערי. ושוב, אני לא עצובה, לא חסרת מצברוח, פשוט עייפה. מבחינה נפשית. הדברים שקורים סביבי נראים לי לא נכונים. המצב הזה לא נראה לי נכון. וכל כך הייתי רוצה לקום ולשנות משהו.. אבל אני מרגישה שאני לא מספיק חזקה עכשיו כדי לעשות את זה. אולי גם מבחינה גופנית. אני לא ישנה מספיק. לומדת עד מאוחר ומתעוררת מוקדם. אני נראת כמו גופה. אני חיוורת, כואב לי הראש כל הזמן. מן לחץ כזה בשני הצדדים של המצח. ולשמוע את הצעקות שלהם כל היום.. תאמינו לי שטוב זה לא עושה. אני חושבת איך להמשיך.. ולא כל כך יודעת. יש לי עוד הרבה מאוד דברים לכתוב, אבל אני חושבת שאני אפסיק בנקודה הזו. גם בגלל שאני לא רוצה לשעמם אתכם יותר מדיי, וגם בגלל שאני מרגישה שהוצאתי מספיק לפעם אחת. ו.. אני יודעת שאולי אני נשמעת מאוד דרמטית וכבדה, אבל זה המצב שלי כרגע. ואני לא אומרת שהוא רע. אני לומדת ממנו המון המון דברים. אולי בסך הכל המצב הוא לטובה. פשוט הייתי צריכה לפרוק קצת. ובנימה מוזרה זו, אני אלך לי לישון. תודה על ההקשבה ולילה טוב.
