....

[תמימות]

....

איך יושבים ומתמודדים עם המחשבות אני מרגישה שהראש כל כך כבד עכשיו שאני יכולה ליפול מהכסא מסחרחורות איך מתנתקים מהמערבולות האלו, המציאות השוחקת של כאב ופחדים איך יש כאן לאנשים אומץ לבטא את המילים אין לי אומץ לחשוב עליהם אפילו מתי תעלם המצוקה הזו כבר מתי אני אעלם... מתי אני אפסיק לשאת את זה בתוכי...

 

[אחת שלך]

איתך.

מתי תביני? שאת צריכה להוציא הכל החוצה? שמותר לך לבכות? שמותר לך להרגיש רע ... כי את אחרי זה תרגישי טוב? אל תיפלי שאת לבד. בבקשה. תיפתחי... הרי שתינו יודעות שאת לבד רק בראשך. לא בשום מקום אחר. המצוקה תעלם שתמודדי. את תפסיקי לשאת את זה בתוכך שתדברי. שתשפכי הכל. יש אנשים סביבך.... אולי הם לא מספיק חזקים לבדם, אבל ביחד... ביחד איתך... תצליחי. פעם אמרתי לך... או ששתינו נופלות או ששתינו עולות. את אמרת שנעלה. איכשהו.... שתינו למטה עכשיו... אולי די?