אופיר דלאל
New member
28 יום אחרי
השוואה בין הישרדות ישראל לגרסא המקורית היא פסולה מעיקרה. המשחק הישראלי הרבה יותר ארוך ולכן קשה יותר עבור המתמודדים ובמקביל נדרשת יותר יצירתיות מגורמי ההפקה על מנת לשמור על עניין אצל הצופים. גם מהשוואה בין העונה הנוכחית לקודמת אני אמנע ממניעים ברורים. יחד עם זאת אסור לשכוח כי בלב ליבו של המשחק מצויים היחסים בין המתמודדים, או ליתר דיוק – האופן בו הם משתמשים זה בזה על מנת להתקדם במשחק והאמצעים שבהם הם נוקטים על מנת להישאר בחיים. בגרסת המקור לא מפספסים הזדמנויות ליצור עוד אפשרויות להתסיס בין הבריתות ולרוב משימות הפרס האישיות מובילות לחיכוכים אישיים. בישראל, נראה שהעונה יש הקפדה על האתגרים והמשימות בפן הוויזואלי, אבל הערך המוסף המשחקי נשתכח לחלוטין. משימת הפרס השבטית אתמול היא דוגמא מצוינת לכך. במקום לשאול שאלות בוסר שלא מוציאות דבר מהמתמודדים, ניתן היה להעלות שאלות שכן עשויות להשפיע על המרקם החברתי בשבטים ("מי הכי שקרן?", "מי הראשון שיבגוד בברית שלו אחרי האיחוד?", "למי הכי לא מגיע לזכות?" וכו'). וכך, במקום שהמשחק יתקדם והיחסים בין המתמודדים יסלימו, שמחנו לגלות שבקרב החפירות בין הדס לצ'יפופו ידו של הקופיף על העליונה וכפיצוי מיוחד הוסיפו את ריקי, לבושה בכותנת לילה, בפוזה מגרה. בנוסף למהות האסטרטגית של המשחק, העונה הנוכחית הוכרזה כאחת ששמה דגש על ההליכים הרגשיים שעוברים על המתמודדים, אולם גם למטרה זו חטאה המערכת והפיקה מוצר שיכול להתמודד בכבוד בפסטיבל של סרטים טורקיים. במקום להעביר מנעד רחב אמיתי ומשקף של רגשות ולא רק בכי וגעגועים, אנו מקבלים את זיו כפנים החדשות של האנטי-קמפיין "ישראל מתייבשת" כשמרגע שנפתחו אצלו הברזים הם פשוט לא נסגרים. מנגד וכנראה שלשם האיזון הרגשי, נכלאו מספר דמויות במישור הדו-מימדי. טל א' לנצח יהיה שבוי בדמות הפיקטיבית של הגיבור החייל – הוא חתיך, חזק, ערכי ופרט למובן מאליו אין לו מה לומר. היוצאים מן הכלל עד כה הם טל ירוק טלכו ליאורה ושי. הם היחידים שמצליחים להעביר למרקע את האסטרטגיה שלהם (מוצלחת יותר או פחות) ואת המניעים שלהם לכל פעולה. שחקנים כאלה מעוררים עניין הרבה יותר מסתם בחור מאוד יפה או עוד רווקה שאובססיבית כבר להיות כלה. לבסוף,במשחק בו הכול יכול להשתנות ואלמנט חשוב הוא גורם ההפתעה, קיימת חובה יתרה לשמור על עקביות מסוימת בשאר המובנים, הן מבחינת העריכה בעבור הצופים בבית והן מבחינת האתגרים בעבור המתמודדים. נראה שהצונאמי שהכה בפיליפינים הותיר כנראה גם את מערכת הישרדות במצב של כאוס מוחלט. פעם העריכה תבוסס על פי הגיון של פרק משימות ופרק הדחה ובפעמים אחרות נקבל פרקי משימות פרס מתישים שלא מובילים לשום מקום ולא תורמים לעלילה. נראה שכמו שהשחקנים לא יכולים לדעת מאיפה תיפול שרשרת החסינות האישית בפעם הבאה, כך גם הצופים בבית לא יודעים מה צפוי להם, תוכנית מהודקת וקצבית או סתם שעה וחצי של מריחה.
השוואה בין הישרדות ישראל לגרסא המקורית היא פסולה מעיקרה. המשחק הישראלי הרבה יותר ארוך ולכן קשה יותר עבור המתמודדים ובמקביל נדרשת יותר יצירתיות מגורמי ההפקה על מנת לשמור על עניין אצל הצופים. גם מהשוואה בין העונה הנוכחית לקודמת אני אמנע ממניעים ברורים. יחד עם זאת אסור לשכוח כי בלב ליבו של המשחק מצויים היחסים בין המתמודדים, או ליתר דיוק – האופן בו הם משתמשים זה בזה על מנת להתקדם במשחק והאמצעים שבהם הם נוקטים על מנת להישאר בחיים. בגרסת המקור לא מפספסים הזדמנויות ליצור עוד אפשרויות להתסיס בין הבריתות ולרוב משימות הפרס האישיות מובילות לחיכוכים אישיים. בישראל, נראה שהעונה יש הקפדה על האתגרים והמשימות בפן הוויזואלי, אבל הערך המוסף המשחקי נשתכח לחלוטין. משימת הפרס השבטית אתמול היא דוגמא מצוינת לכך. במקום לשאול שאלות בוסר שלא מוציאות דבר מהמתמודדים, ניתן היה להעלות שאלות שכן עשויות להשפיע על המרקם החברתי בשבטים ("מי הכי שקרן?", "מי הראשון שיבגוד בברית שלו אחרי האיחוד?", "למי הכי לא מגיע לזכות?" וכו'). וכך, במקום שהמשחק יתקדם והיחסים בין המתמודדים יסלימו, שמחנו לגלות שבקרב החפירות בין הדס לצ'יפופו ידו של הקופיף על העליונה וכפיצוי מיוחד הוסיפו את ריקי, לבושה בכותנת לילה, בפוזה מגרה. בנוסף למהות האסטרטגית של המשחק, העונה הנוכחית הוכרזה כאחת ששמה דגש על ההליכים הרגשיים שעוברים על המתמודדים, אולם גם למטרה זו חטאה המערכת והפיקה מוצר שיכול להתמודד בכבוד בפסטיבל של סרטים טורקיים. במקום להעביר מנעד רחב אמיתי ומשקף של רגשות ולא רק בכי וגעגועים, אנו מקבלים את זיו כפנים החדשות של האנטי-קמפיין "ישראל מתייבשת" כשמרגע שנפתחו אצלו הברזים הם פשוט לא נסגרים. מנגד וכנראה שלשם האיזון הרגשי, נכלאו מספר דמויות במישור הדו-מימדי. טל א' לנצח יהיה שבוי בדמות הפיקטיבית של הגיבור החייל – הוא חתיך, חזק, ערכי ופרט למובן מאליו אין לו מה לומר. היוצאים מן הכלל עד כה הם טל ירוק טלכו ליאורה ושי. הם היחידים שמצליחים להעביר למרקע את האסטרטגיה שלהם (מוצלחת יותר או פחות) ואת המניעים שלהם לכל פעולה. שחקנים כאלה מעוררים עניין הרבה יותר מסתם בחור מאוד יפה או עוד רווקה שאובססיבית כבר להיות כלה. לבסוף,במשחק בו הכול יכול להשתנות ואלמנט חשוב הוא גורם ההפתעה, קיימת חובה יתרה לשמור על עקביות מסוימת בשאר המובנים, הן מבחינת העריכה בעבור הצופים בבית והן מבחינת האתגרים בעבור המתמודדים. נראה שהצונאמי שהכה בפיליפינים הותיר כנראה גם את מערכת הישרדות במצב של כאוס מוחלט. פעם העריכה תבוסס על פי הגיון של פרק משימות ופרק הדחה ובפעמים אחרות נקבל פרקי משימות פרס מתישים שלא מובילים לשום מקום ולא תורמים לעלילה. נראה שכמו שהשחקנים לא יכולים לדעת מאיפה תיפול שרשרת החסינות האישית בפעם הבאה, כך גם הצופים בבית לא יודעים מה צפוי להם, תוכנית מהודקת וקצבית או סתם שעה וחצי של מריחה.
