PEACE FOR ALL
New member
((איזה יום מגעיל. כולם סביבי היו בדיכאון משום מה. לכולם היו סיבות להתלונן. לא היה עם מי לדבר, היה נורא משעמם. הזמן ממש זחל. אני עייפה. לא עייפות פיזית. אני פשוט מותשת. מהכל. אני מרגישה שאני לא מספיקה שום דבר. יש לי כל כך הרבה דברים לעשות. כל הזמן אני רצה ממקום למקום. שונאת להיות בלחץ. אני מרגישה שאנשים סבבי דורשים ממני יותר מדיי. גם מבחינה של לימודים, גם בקושי יש לי זמן פנוי אחרי הצהריים, ואיכשהו כל החברים שלי מרוכזים בעצמם. אני מרגישה שאני לבד בכל הקטע הזה. ידיד שלי, זה שסיפרתי לכם שרבתי איתו, עדיין כועס. עדיין לא מדבר איתי. והכי נורא, הבנתי שאני מרגישה כלפיו משהו. כלפי מישהו שהיה כמו אח שלי במשך המוווווון זמן, התחלתי לפתח רגשות. רגשות חזקים. אני לא יודעת.. אולי זה פשוט בגלל שהוא חסר לי כידיד, או בגלל שאני מתגעגעת אליו, אבל אני מרגישה שאני אוהבת אותו. אוהבת באמת. לא יודעת מה לעשות עם עצמי. איזו תקופה מעצבנת. החתולה שלי חולה, ואני לא יכולה לראות אותה ככה. היא כל כך קטנה.. וחלשה. הכל נראה לי אפור. מגעיל. אני מרגישה נורא. סתם רציתי לפרוק קצת את מה שאני מרגישה. תודה אם קראתם.
