ענתי שלי../images/Emo23.gif
חמש עשרה שנות יתמות מאב והזמן כאילו עמד מלכת, ההרגשה, הרגשות, התחושה, העצבות והיגון עדיין מפעפעים ופורצים החוצה כאילו הכל קרה רק אתמול. אומרים אין מדינה לאהבה ואני אומר בהחלט יש מדינה לאהבה, ואוסיף כי בהחלט יש גם מדינה ליגון. אנו לוקחים אותם איתנו לכל מקום אשר נפנה ובכל זמן, כל עוד אנו חיים נישא זאת על כתפינו מי בעצמה ומי בחיל ורעד. הגבורה היא, לזכור ולהזכיר, לקיים ולהחיות, בעצם השארתו איתנו בזכרו במחשבתינו ובליבנו. ואת יקירתי, עושה זאת בגבורה רבה כהתנצחות תמידית עם המוות. לצערי הרב, לא הכרתי את אביך, דרכך אני יכול רק לדמיין איזה אדם הוא היה. לבטח הוא היה אדם מופלא ונפלא, רגיש ומיוחד, אדם משכמו ומעלה, בדיוק כמוך ענתי שלי, בדיוק כמוך. אם אכן ישנם מלאכים שם ממעל, אני בטוח שאביך יושב שם באיזה פאב יחד עם אימי ומרימים כוסית ועוד אחת ומחייכים יחדיו בראותם אותנו ממשיכים ולא נשברים, אוספים רסיסים ובונים מהם חיים, חיים שלמים לנו ולילדינו. אוהב אותך ואיתך בציון יום זה
לזכרו