26.9.05! יום מקולל
יום שני 26.9: יום מקולל!! קמתי בשעה 11 בערך בגלל רעשים בבית....שמעתי אותך ברקע אומר לדודה בטלפון שכואב לך החזה ושתזמין אמבולנס,בקטע הזה ישר קמתי ובאתי לסלון ואמרת לי לחכות להם למטה, כנראה שלא רצית שאני יראה אותך סובל.. חיכיתי להם למטה במשך כמה דקות עד שהם הגיעו...הם עלו למעלה ואני שמרתי על סוזי כי היא כל הזמן נבחה, בזמן הזה הם טיפלו בך וחיברו אותך לאיזה מוניטור, אמרו שזה בסדר, ולקחו אותך לבית חולים. אני רציתי לבוא איתך אבא, ואתה אמרת לי להישאר בבית ולדאוג לסבא, שוב לא רצית שאני יראה אותך סובל. התעצבנתי עליך ואמרתי לך שאני רוצה לבוא בכל זאת, אמרת לי לא חד משמעית. אמרתי בעצבים טוב ביי! אחרי חצי שעה בערך קיבלתי טלפון מדודה, שהיה לך התקף לב בדרך כנראה ושהרופאים אומרים שהמצב קשה, היא שלחה את סיגל אלינו הבייתה בשביל לקחת אותי לבית חולים. אני לא תיארתי שהמצב עד כדי כך קשה, אתה הרי בנאדם חזק, שלא נכנע כל-כך מהר! אתה היית בסדר לפני שעה ופתאום אומרים שהמצב קשה? עד כמה קשה זה יכול להיות? הגעתי לבית חולים ולא דאגתי כל-כך , לא יודעת למה, היה לי תחושה שהכל יהיה בסדר. אבל מסתבר שלא. דודה אמרה לי שאתה עברת החייאה ושעכשיו אתה בחדר צינתור. ברגע הזה התחלתי להילחץ! החייאה? אבא שלי עובר החייאה??? חיכינו למעלה משעה עד שיצאו אלינו כמה רופאים ואמרו לנו לבוא לחדר ישיבות, דודה שאלה אם כולנו צריכים לבוא, והם אמרו שכן. בחדר ישיבות המנהל של המחלקה התחיל לדבר, הוא אמר משהו בסגנון: "משה פליישר הגיע אלינו בשעה....." אז התחלתי לבכות, ולצעוק שזה לא יכול להיות!! לא יכול להיות! לא יכול להיות! וכבר לא שמעתי את שאר השיחה... כששאלו אותנו אם אנחנו רוצים לראות אותך כולם אמרו שכן...רק אני לא רציתי, פחדתי לראות אותך במצב כזה..אני מצטערת על זה עד עכשיו, למה לא נפרדתי ממך כמו שצריך?! הייתי צריכה ללכת לראות אותך, להביא לך נשיקה, להגיד שלום כמו שצריך ולא כמו שאמרתי לך שלקחו אותך לבית חולים! אבא, איך זה יכול להיות שככה עזבת אותנו?! בחיים שלא לא האמנתי שזה יקרה בגיל כזה צעיר! אין לך 50!!! אני רק בת 18! למה אני צריכה להיות יתומה?!?! עוד חודש בדיוק האזכרה שלו, אני לא יודעת איך אני יעבור את כל זה שוב!! אין לי כוח נפשית לעבור את זה, להיות חזקה בשביל המשפחה ובשביל החברים! אבא חנן אלקובי יום עבר אבל הכאב נותר שוב בליבי זועק העצב עוד חונק בוכה וגם שותק הדמעות זולגות על פני שעות איך זה יכול להיות שכך אדם תמים הלך לעולמים אלוקים קשה לי בלעדייו מעכשיו כל חיי לשווא בלילות אני לא נרדם לא מוצא טעם בעולם זיכרונות אותי שוב מלווים מעלי כבו הכוכבים אלוקים קשה לי בלעדייו למה הוא הלך ועזב? אבא לא אשכח אותך איך נקטפת כך פתאום לא אמרת לי שלום והלכת כמו חלום בחשאי נושא למרום עיניי אז שדמותו עולה ליבי לוחש תפילה שמור תמיד הוא לה אלוקים קשה לי בלעדייו מעכשיו כל חיי לשווא בלילות אני לא נרדם לא מוצא טעם בעולם זיכרונות אותי שוב מלווים מעלי כבו הכוכבים אלוקים קשה לי בלעדייו למה הוא הלך ועזב אבא לא אשכח אותך איך נקטפת כך פתאום לא אמרת לי שלום והלכת כמו חלום (שיר שממש התחברתי אליו) מקווה שיהיה בסדר
יום שני 26.9: יום מקולל!! קמתי בשעה 11 בערך בגלל רעשים בבית....שמעתי אותך ברקע אומר לדודה בטלפון שכואב לך החזה ושתזמין אמבולנס,בקטע הזה ישר קמתי ובאתי לסלון ואמרת לי לחכות להם למטה, כנראה שלא רצית שאני יראה אותך סובל.. חיכיתי להם למטה במשך כמה דקות עד שהם הגיעו...הם עלו למעלה ואני שמרתי על סוזי כי היא כל הזמן נבחה, בזמן הזה הם טיפלו בך וחיברו אותך לאיזה מוניטור, אמרו שזה בסדר, ולקחו אותך לבית חולים. אני רציתי לבוא איתך אבא, ואתה אמרת לי להישאר בבית ולדאוג לסבא, שוב לא רצית שאני יראה אותך סובל. התעצבנתי עליך ואמרתי לך שאני רוצה לבוא בכל זאת, אמרת לי לא חד משמעית. אמרתי בעצבים טוב ביי! אחרי חצי שעה בערך קיבלתי טלפון מדודה, שהיה לך התקף לב בדרך כנראה ושהרופאים אומרים שהמצב קשה, היא שלחה את סיגל אלינו הבייתה בשביל לקחת אותי לבית חולים. אני לא תיארתי שהמצב עד כדי כך קשה, אתה הרי בנאדם חזק, שלא נכנע כל-כך מהר! אתה היית בסדר לפני שעה ופתאום אומרים שהמצב קשה? עד כמה קשה זה יכול להיות? הגעתי לבית חולים ולא דאגתי כל-כך , לא יודעת למה, היה לי תחושה שהכל יהיה בסדר. אבל מסתבר שלא. דודה אמרה לי שאתה עברת החייאה ושעכשיו אתה בחדר צינתור. ברגע הזה התחלתי להילחץ! החייאה? אבא שלי עובר החייאה??? חיכינו למעלה משעה עד שיצאו אלינו כמה רופאים ואמרו לנו לבוא לחדר ישיבות, דודה שאלה אם כולנו צריכים לבוא, והם אמרו שכן. בחדר ישיבות המנהל של המחלקה התחיל לדבר, הוא אמר משהו בסגנון: "משה פליישר הגיע אלינו בשעה....." אז התחלתי לבכות, ולצעוק שזה לא יכול להיות!! לא יכול להיות! לא יכול להיות! וכבר לא שמעתי את שאר השיחה... כששאלו אותנו אם אנחנו רוצים לראות אותך כולם אמרו שכן...רק אני לא רציתי, פחדתי לראות אותך במצב כזה..אני מצטערת על זה עד עכשיו, למה לא נפרדתי ממך כמו שצריך?! הייתי צריכה ללכת לראות אותך, להביא לך נשיקה, להגיד שלום כמו שצריך ולא כמו שאמרתי לך שלקחו אותך לבית חולים! אבא, איך זה יכול להיות שככה עזבת אותנו?! בחיים שלא לא האמנתי שזה יקרה בגיל כזה צעיר! אין לך 50!!! אני רק בת 18! למה אני צריכה להיות יתומה?!?! עוד חודש בדיוק האזכרה שלו, אני לא יודעת איך אני יעבור את כל זה שוב!! אין לי כוח נפשית לעבור את זה, להיות חזקה בשביל המשפחה ובשביל החברים! אבא חנן אלקובי יום עבר אבל הכאב נותר שוב בליבי זועק העצב עוד חונק בוכה וגם שותק הדמעות זולגות על פני שעות איך זה יכול להיות שכך אדם תמים הלך לעולמים אלוקים קשה לי בלעדייו מעכשיו כל חיי לשווא בלילות אני לא נרדם לא מוצא טעם בעולם זיכרונות אותי שוב מלווים מעלי כבו הכוכבים אלוקים קשה לי בלעדייו למה הוא הלך ועזב? אבא לא אשכח אותך איך נקטפת כך פתאום לא אמרת לי שלום והלכת כמו חלום בחשאי נושא למרום עיניי אז שדמותו עולה ליבי לוחש תפילה שמור תמיד הוא לה אלוקים קשה לי בלעדייו מעכשיו כל חיי לשווא בלילות אני לא נרדם לא מוצא טעם בעולם זיכרונות אותי שוב מלווים מעלי כבו הכוכבים אלוקים קשה לי בלעדייו למה הוא הלך ועזב אבא לא אשכח אותך איך נקטפת כך פתאום לא אמרת לי שלום והלכת כמו חלום (שיר שממש התחברתי אליו) מקווה שיהיה בסדר