)-:

[רוני_(-:]

)-:

היי... כרגע, אני במצב הכי גרוע שיכול להיות... לפני רבע שעה הייתי אמורה לצאת לבקר את סבתא שלי, אבל שנייה לפני שיצאתי, התקשרו והודיעו לנו שהיא נפטרה. ההורים שלי לא מבינים שהדרך שלי להתמודד עם דברים, זה להתמודד לבד. אני לא יכולה לסבול את החיבוקים ואת הבכי של האחרים- אני פשוט לא מסוגלת. אין לי כוח לענות לכל האנשים שמתקשרים לכאן... עוד כמה ימים הלוויה, ואני רוצה לבוא- אני רוצה להשאר שם חזקה ולא לבכות, אבל אני לא יודעת אם אני יכולה... אז הנה עוד משהו בנוסף למבחנים... סובלת, רוני

 

[עופרי-]

רוני...

אני כל כך משתתפת בצערך. אני חושבת שהעיצה היחידה שאני מסוגלת לתת כרגע היא לאגור לעצמך את הכוח. אנחנו חזקים יותר ממה שאנחנו חושבים. ואם את צריכה שנחזק אותך, את יכולה לכתוב פה. תהיי חזקה רוני שלנו, זה מצב לא קל ואין הרבה מלים להכביר בהן במצבים אלו אבל קבלי את תמיכתי, את הכוח שאני מסוגלת לתת לך ואם הדרך שלך היא להתמודד עם עצמך לבד, עשי זאת.

 

[ניב-עקרב]

הי רוני`לה..

אני מאד מבינה אותך ואני בדיוק כמוך.. אבל תזכרי שמותר כשאת לבד לבכות.. אם תנסי להיות גיבורה, בשביל עצמך, זה יהיה יותר קשה.. קחי את הזמן, אל תתיחסי להורים, כל אדם מתמודד עם המוות שונה, אני בדיוק כמוך, נכנסת בתוך עצמי ובורחת מכולם.. תחזיקי מעמד, תסגרי בחדר, ותתמודדי עם הדברים בדרך הכי טבעית לך.. המון תמיכה. ניב

 

[תרנגולת]

רוני יקרה..

אולי תוכלי לנסות להסביר להם שאת רוצה קצת זמן לבד, לעכל, שככה את מתמודדת? אני גם חושבת שאולי תנסי לתת לעצמך קצת לבכות.. אין רע בזה.. זה טבעי. את מנסה להיות חזקה בכל מצב לפי מה שהבנתי.. אבל זה טבעי לבכות וזה בסדר להיות חלש ולתת לאחרים לטפל- כשקשה. אין הרבה לומר חוץ מזה שאני מצטערת על האובדן והכאב הגדול שמציפים אותך.. לדעתי אל תדאגי למבחנים עכשיו.. תנסי לטפל בעצמך קצת ולתת לעצמך תשומת לב.. מגיע לך.. תרגישי טוב מתוקה.. אני שולחת לך חיבוק חם חם חם מכאן.. שלך, אוהבת ודואגת. אני.

 

[הדבורה מאיה]

רונילה יקרה שלי

כל כך כואב לי לקרוא את מה שכתבת....הבום הזה - שנוחת עליך פתאום משום מקום...כל כך מוכר לי.... הרשי לי לספר לך איך אני אתמודדתי עם מות סבתי. גם היא מתה מסרטן, לפני לא הרבה זמן. וזה נחת עלינו, או לפחות עלי, פתאום. היינו בחופש שנתי, כל המשפחה...וערב אחד קיבלנו טלפון שהיא גוססת ובמצב קשה. תכננו לחזור ישר בבוקר ולנסוע לשם, אבל לא הספקנו....היא מתה בלילה. בשקט ובשלווה. וכך אני ניסיתי לקבל את העניין. אמרתי לעצמי שסוף סוף היא לא סובלת יותר...ולא כואב לה. אנחנו כולנו כל כך כאבנו, כמובן. גם אני רציתי כל כך להיות לבד ולא יכלתי. אבל באיזשהו מקום זה דווקא חיזק אותי. ובכי? כולנו בכינו שם....כל כך הרבה. עם כמה שניסינו לראות את הפסקת הסבל שלה, חשנו אובדן עצום. זה בכי משחרר, בכי שמותר וחייבים לבכות... אם לא על זה, אז על מה כן? אני חושבת לעצמי תמיד שסבתא שלי עכשיו בשמיים. רואה ואינה ניראת. בעליה לקבר שלה כתבתי על אבן אבת מילות השיר: יש אי שם מישהו חושב עלייך מישהו אוהב אותך כל כך יש אי שם. וזהו. עכשיו אני יודעת שהיא לא לבד. לפעמים אנחנו לבד, וזה קשה נורא. אבל לה - שם ךמעלה, כבר לא כואב יותר. אנחנו פה, איתך תמיד תמיד. בלב ובנשמה. מחזקים אותך ותמיד מאחורייך. החזיקי מעמד, ילדתי. סבתא עברה לעולם טוב יותר.... אוהבת אותך ואני שולחת לך עכשיו מייל עם מספר הטלפון שלי - אם תרצי. שלך תמיד מאיה