24

[alongrin100]

לא יודעת למה אני כותבת, אולי רצון לפרוק, אולי אני רוצה שמישהו יסביר לי מה לא בסדר איתי. כך או כך מקווה שלא תשפטו אותי בחומרה. (תסבירו לי מה לא בסדר איתי אבל אל תשפטו חחח הגיון של אישה...) (נשות הפורום, אל תעלבו בבקשה מההערה הזאת; סרקזם זו המגננה שלי.)
אניוואי...
לפני כשלוש שנים קרה מקרה והחיים שלי קיבלו תפנית חדה. לרעה. אחרי קשר מאוד (מאוווווווווווווווד) אינטנסיבי מינית שנגמר בצורה מאוד (מאווווווווווווווד) משפילה, התחלתי לעשות חשבון נפש מבחינת חיי המין שלי והבנתי שהרוב המוחלט של הדברים והגברים שעשיתי, עשיתי מכל הסיבות הלא נכונות, שלא לדבר על זה שאת הרוב בכלל לא רציתי לעשות אבל היה לי "לא נעים לסרב".
באיזשהו שלב עשיתי רשימה של כל מי שהייתי איתו והקטע הוא שלא נחרדתי למראה המספר. לא הרגשתי שום דבר. יצא לי לציין את המספר באיזה דיון באתר אנונימי (לא תפוז) ומישהו התחיל להגיב עם המילים "איכס להקיא" ופה הפסקתי לקרוא, אבל מישהו אחר כתב לי בפרטי שהוא מתנצל בשמו על כל הדברים הנוראיים שהוא כתב (אני מניחה שהוא חשב שקראתי הכל). אני לא יכולה לדמיין אפילו עד כמה הדברים שההוא כתב היו נוראיים שבן אדם אחר הרגיש שהוא צריך להתנצל בפניי, אבל אז התחלתי לחשוב: זה באמת כל כך נורא? ואם זה באמת כל כך נורא, אז למה אני לא מרגישה כלום? למה לא אכפת לי ששכבתי עם כמעט רבע מתוך 100 גברים?? אני מנסה להבין אם אני מרגישה אשמה, חרטה, בושה... משהו! כלום.
איבדתי את הבתולין שלי בגיל 19 ברכב עם בחור שלמדתי איתו בחטיבה. לא היינו בקשר מאז החטיבה, כשהייתי בת 19 נפגשנו במקרה, יצאנו למופע סטנדאפ, בדרך הביתה עצרנו באיזה רחוב חשוך והתחלנו להתמזמז ברכב, ומפה לשם - עד היום אני זוכרת איך חשבתי "טוב די נמאס לי לחשוב איך זה ירגיש, אני רוצה כבר לדעת" - ואני שומעת את עצמי שואלת אותו "יש לך קונדום?", וככה איבדתי את הבתולין שלי ואני לא מרגישה כלום לגבי זה. לא אכפת לי שככה איבדתי את הבתוולין שלי.
מה שכן... מאז אותו מקרה לפני שלוש שנים, סגרתי את הבסטה. לא מסוגלת שגבר יגע בי. לא הולכת אפילו לרופאים, רק לרופאות. היום הלכתי ברחוב, איזה בחורצ'יק צעיר עצר לידי את הרכב ואמר: "הייתי חייב להגיד לך שאת יפהפיה" ונסע. נאלמתי דום, המשכתי ללכת ואחרי כמה צעדים התחלתי לבכות. אני אפילו לא יודעת למה בכיתי. רציתי להגיד לו בחזרה "לא, אני לא" אבל הוא כבר נסע. לפני כמה חודשים מישהו ניסה להתחיל איתי ברחוב, העמדתי פנים שאני לא שומעת אותו (הייתי עם אוזניות), אבל שמעתי ופשוט רעדתי (לא בקטע טוב).
טוב, אני לא יודעת מה אני רוצה מכם... או מעצמי.
אולי אני פשוט רוצה שמישהו יגיד לי שאני מלקה את עצמי לחינם... וזה לא שאני יכולה לספר לאנשים בחיי על כל ה"הרתפקאות" המיניות שלי.....

הבת הבכורה שלי גרה בדירה שכורה עם 2 שותפות.
אחת מהן עושה סקס יום יום, ובהרבה מקרים עם 2-3 גברים באותו יום.
זה פשוט תחנת רכבת של גברים שנכנסים ויוצאים - ולא היא לא נערת ליווי או משהו כזה.
אם תשאלי את דעתי..
1. כן היא נהנית מזה...אחרת היא לא הייתה עושה נכון?
2. גם אם היא לא תודה בזה, לדעתי כל ריבוי הפרטנרים פוגע באיזה מקום ביכולת שלה לבנות מערכת יחסים משמעותית עם גבר אחד.
3. ולגבי אם הייתי רוצה להיות אחד מכל ההמון הזה? לא, למרות שהיא נראית ממש טוב.
זה די דוחה אותי.

 

[יעיש התימני]

אז הגישה שאני ראיתי שרבים מחזיקים בה היא שבגלל שלנשים כל כך קל להשיג סקס אז זה לא "שווה" ולמעשה הופך אותן לזולות.
ואני מעולם לא החשבתי את עצמי לזולה, לא חשבתי שלעשות סקס הופך אותי לזולה, ועכשיו לחשוב שאולי כן... כואב. ומעליב.

גם לגברים קל מאוד להשיג סקס. קחי אותי בתור דוגמה - פינת רחוב, מוסתרים היטב, מפשיל מכנסיים, נמצץ בזריזות. החלפת פוזות. גג 20 דקות.
השאלה היחידה - מהו סקס עבורנו? מהי המערכת הערכית שלנו בתוכה הוא נמצא.
כאן מתחיל ונגמר הכל.
כל עוד סקס אינו בכפייה, כל עוד אדם/אשה בוחר לעשותו מרצונו.. שימותו הקנאים.
נכון, סקס הוא תחליף לאהבה שאיננה, ברגע שמבינים את זה, ואת הבנת, הוא עוד יותר כיפי ומשוחרר.

הבת הבכורה שלי גרה בדירה שכורה עם 2 שותפות.
אחת מהן עושה סקס יום יום, ובהרבה מקרים עם 2-3 גברים באותו יום.
זה פשוט תחנת רכבת של גברים שנכנסים ויוצאים - ולא היא לא נערת ליווי או משהו כזה.
אם תשאלי את דעתי..
1. כן היא נהנית מזה...אחרת היא לא הייתה עושה נכון?
2. גם אם היא לא תודה בזה, לדעתי כל ריבוי הפרטנרים פוגע באיזה מקום ביכולת שלה לבנות מערכת יחסים משמעותית עם גבר אחד.
3. ולגבי אם הייתי רוצה להיות אחד מכל ההמון הזה? לא, למרות שהיא נראית ממש טוב.
זה די דוחה אותי.

אני מנסה להתאים את דבריך למציאות חיים גיי'אית -
לצערי, אני מאלה שלא יכולים יותר מפעם ביום, וגם אז "סקס מנוכר ומכאני" לא יוביל אותי לאורגזמה.
האם גבר ששוכב עם הרבה גברים ידחה אותי? כן, אם יש לו ריח של "XXX" מהפה, או הוא מזיע וכו'
אם הוא נקי, מושך - מה אכפת לי, בתנאי שהוא בריא ולא חולה באיזו מחלה.

 

[הדרומי מהדרום]

לא יודעת למה אני כותבת, אולי רצון לפרוק, אולי אני רוצה שמישהו יסביר לי מה לא בסדר איתי. כך או כך מקווה שלא תשפטו אותי בחומרה. (תסבירו לי מה לא בסדר איתי אבל אל תשפטו חחח הגיון של אישה...) (נשות הפורום, אל תעלבו בבקשה מההערה הזאת; סרקזם זו המגננה שלי.)
אניוואי...
לפני כשלוש שנים קרה מקרה והחיים שלי קיבלו תפנית חדה. לרעה. אחרי קשר מאוד (מאוווווווווווווווד) אינטנסיבי מינית שנגמר בצורה מאוד (מאווווווווווווווד) משפילה, התחלתי לעשות חשבון נפש מבחינת חיי המין שלי והבנתי שהרוב המוחלט של הדברים והגברים שעשיתי, עשיתי מכל הסיבות הלא נכונות, שלא לדבר על זה שאת הרוב בכלל לא רציתי לעשות אבל היה לי "לא נעים לסרב".
באיזשהו שלב עשיתי רשימה של כל מי שהייתי איתו והקטע הוא שלא נחרדתי למראה המספר. לא הרגשתי שום דבר. יצא לי לציין את המספר באיזה דיון באתר אנונימי (לא תפוז) ומישהו התחיל להגיב עם המילים "איכס להקיא" ופה הפסקתי לקרוא, אבל מישהו אחר כתב לי בפרטי שהוא מתנצל בשמו על כל הדברים הנוראיים שהוא כתב (אני מניחה שהוא חשב שקראתי הכל). אני לא יכולה לדמיין אפילו עד כמה הדברים שההוא כתב היו נוראיים שבן אדם אחר הרגיש שהוא צריך להתנצל בפניי, אבל אז התחלתי לחשוב: זה באמת כל כך נורא? ואם זה באמת כל כך נורא, אז למה אני לא מרגישה כלום? למה לא אכפת לי ששכבתי עם כמעט רבע מתוך 100 גברים?? אני מנסה להבין אם אני מרגישה אשמה, חרטה, בושה... משהו! כלום.
איבדתי את הבתולין שלי בגיל 19 ברכב עם בחור שלמדתי איתו בחטיבה. לא היינו בקשר מאז החטיבה, כשהייתי בת 19 נפגשנו במקרה, יצאנו למופע סטנדאפ, בדרך הביתה עצרנו באיזה רחוב חשוך והתחלנו להתמזמז ברכב, ומפה לשם - עד היום אני זוכרת איך חשבתי "טוב די נמאס לי לחשוב איך זה ירגיש, אני רוצה כבר לדעת" - ואני שומעת את עצמי שואלת אותו "יש לך קונדום?", וככה איבדתי את הבתולין שלי ואני לא מרגישה כלום לגבי זה. לא אכפת לי שככה איבדתי את הבתוולין שלי.
מה שכן... מאז אותו מקרה לפני שלוש שנים, סגרתי את הבסטה. לא מסוגלת שגבר יגע בי. לא הולכת אפילו לרופאים, רק לרופאות. היום הלכתי ברחוב, איזה בחורצ'יק צעיר עצר לידי את הרכב ואמר: "הייתי חייב להגיד לך שאת יפהפיה" ונסע. נאלמתי דום, המשכתי ללכת ואחרי כמה צעדים התחלתי לבכות. אני אפילו לא יודעת למה בכיתי. רציתי להגיד לו בחזרה "לא, אני לא" אבל הוא כבר נסע. לפני כמה חודשים מישהו ניסה להתחיל איתי ברחוב, העמדתי פנים שאני לא שומעת אותו (הייתי עם אוזניות), אבל שמעתי ופשוט רעדתי (לא בקטע טוב).
טוב, אני לא יודעת מה אני רוצה מכם... או מעצמי.
אולי אני פשוט רוצה שמישהו יגיד לי שאני מלקה את עצמי לחינם... וזה לא שאני יכולה לספר לאנשים בחיי על כל ה"הרתפקאות" המיניות שלי.....

לא חסרים פרימיטיבים וחשוכים שחושבים שלגבר מותר לזיין בלי הגבלה, אבל אשה שעושה זאת היא שרמוטה. את לא צריכה להתרגש. ללא קשר, יש לך בעיות עם עצמך ולא היה מזיק לך ללכת לטיפול מקצועי. העצות כאן בפורום לא יפתרו את בעיית השורש.....

 

[masha sans bear]

לא חסרים פרימיטיבים וחשוכים שחושבים שלגבר מותר לזיין בלי הגבלה, אבל אשה שעושה זאת היא שרמוטה. את לא צריכה להתרגש. ללא קשר, יש לך בעיות עם עצמך ולא היה מזיק לך ללכת לטיפול מקצועי. העצות כאן בפורום לא יפתרו את בעיית השורש.....

תודה רבה. תמיד כיף שאומרים לך "יש לך בעיות עם עצמך".

 

[הדרומי מהדרום]

תודה רבה. תמיד כיף שאומרים לך "יש לך בעיות עם עצמך".

היתרון של בעיות עם עצמך הוא שרק את מסוגלת לפתור אותן דרך אגב, הכרתי בקריירה לא מעט נשים ששכבו עם המון גברים. פרט לאחת שגם לה היו כמה עניינים עם עצמה, בלי להרחיב, כולם פשוט נהנו מהאקט ללא ייסורי מצפון, וזה לא גרם לי להעריך אותן פחות. סקס יכול להיות צורך נפשי, אבל בהחלט צורך גופני בראש וראשונה ואין בזה שום דבר פסול.

 

[נועם בר א]

לא יודעת למה אני כותבת, אולי רצון לפרוק, אולי אני רוצה שמישהו יסביר לי מה לא בסדר איתי. כך או כך מקווה שלא תשפטו אותי בחומרה. (תסבירו לי מה לא בסדר איתי אבל אל תשפטו חחח הגיון של אישה...) (נשות הפורום, אל תעלבו בבקשה מההערה הזאת; סרקזם זו המגננה שלי.)
אניוואי...
לפני כשלוש שנים קרה מקרה והחיים שלי קיבלו תפנית חדה. לרעה. אחרי קשר מאוד (מאוווווווווווווווד) אינטנסיבי מינית שנגמר בצורה מאוד (מאווווווווווווווד) משפילה, התחלתי לעשות חשבון נפש מבחינת חיי המין שלי והבנתי שהרוב המוחלט של הדברים והגברים שעשיתי, עשיתי מכל הסיבות הלא נכונות, שלא לדבר על זה שאת הרוב בכלל לא רציתי לעשות אבל היה לי "לא נעים לסרב".
באיזשהו שלב עשיתי רשימה של כל מי שהייתי איתו והקטע הוא שלא נחרדתי למראה המספר. לא הרגשתי שום דבר. יצא לי לציין את המספר באיזה דיון באתר אנונימי (לא תפוז) ומישהו התחיל להגיב עם המילים "איכס להקיא" ופה הפסקתי לקרוא, אבל מישהו אחר כתב לי בפרטי שהוא מתנצל בשמו על כל הדברים הנוראיים שהוא כתב (אני מניחה שהוא חשב שקראתי הכל). אני לא יכולה לדמיין אפילו עד כמה הדברים שההוא כתב היו נוראיים שבן אדם אחר הרגיש שהוא צריך להתנצל בפניי, אבל אז התחלתי לחשוב: זה באמת כל כך נורא? ואם זה באמת כל כך נורא, אז למה אני לא מרגישה כלום? למה לא אכפת לי ששכבתי עם כמעט רבע מתוך 100 גברים?? אני מנסה להבין אם אני מרגישה אשמה, חרטה, בושה... משהו! כלום.
איבדתי את הבתולין שלי בגיל 19 ברכב עם בחור שלמדתי איתו בחטיבה. לא היינו בקשר מאז החטיבה, כשהייתי בת 19 נפגשנו במקרה, יצאנו למופע סטנדאפ, בדרך הביתה עצרנו באיזה רחוב חשוך והתחלנו להתמזמז ברכב, ומפה לשם - עד היום אני זוכרת איך חשבתי "טוב די נמאס לי לחשוב איך זה ירגיש, אני רוצה כבר לדעת" - ואני שומעת את עצמי שואלת אותו "יש לך קונדום?", וככה איבדתי את הבתולין שלי ואני לא מרגישה כלום לגבי זה. לא אכפת לי שככה איבדתי את הבתוולין שלי.
מה שכן... מאז אותו מקרה לפני שלוש שנים, סגרתי את הבסטה. לא מסוגלת שגבר יגע בי. לא הולכת אפילו לרופאים, רק לרופאות. היום הלכתי ברחוב, איזה בחורצ'יק צעיר עצר לידי את הרכב ואמר: "הייתי חייב להגיד לך שאת יפהפיה" ונסע. נאלמתי דום, המשכתי ללכת ואחרי כמה צעדים התחלתי לבכות. אני אפילו לא יודעת למה בכיתי. רציתי להגיד לו בחזרה "לא, אני לא" אבל הוא כבר נסע. לפני כמה חודשים מישהו ניסה להתחיל איתי ברחוב, העמדתי פנים שאני לא שומעת אותו (הייתי עם אוזניות), אבל שמעתי ופשוט רעדתי (לא בקטע טוב).
טוב, אני לא יודעת מה אני רוצה מכם... או מעצמי.
אולי אני פשוט רוצה שמישהו יגיד לי שאני מלקה את עצמי לחינם... וזה לא שאני יכולה לספר לאנשים בחיי על כל ה"הרתפקאות" המיניות שלי.....

אני אישית מטפל בחרדות וכל מה שאת סובלת ממנו זאת חרדה חברתית וחבל שאת לא מטפלת בעצמך . ההיתי מציע לך לפנות למטפלת בc.b.t. ומאמנת אישית ובעזרת ה' תחזרי לעצמך

 

[masha sans bear]

אני אישית מטפל בחרדות וכל מה שאת סובלת ממנו זאת חרדה חברתית וחבל שאת לא מטפלת בעצמך . ההיתי מציע לך לפנות למטפלת בc.b.t. ומאמנת אישית ובעזרת ה' תחזרי לעצמך

יש לי חרדה מכלבים וג'וקים.
אין לי חרדה חברתית.
אתה לא מכיר אותי ואין לך שום זכות לקבוע עליי דבר כזה.

 

[הנחוץ]

לי נשמע שאת בסדר גמור ואחלה. בהצלחה

 

[masha sans bear]

לי נשמע שאת בסדר גמור ואחלה. בהצלחה

נחמד מצדך לומר. תודה

 

[doriangray011]

ושוב ושוב את חוזרת אל שורש הבעיה שלך כפי שאת רואה אותה.
הערכה עצמית נמוכה שגוררת לחוסר בטחון.
למה?
מוזר אבל רוב האנשים בעולם אינם יחודיים בשום צורה. הם לא יפים במיוחד לא חכמים במיוחד וכן הלאה.
כן זה נחמד להיות יחודי אבל גם מאד מלחיץ ומאד מעייף לשמור על מקומך כל הזמן.
אנשים רגילים וממוצעים נהנים יותר -עובדה.
עד כמה שאני יכול לשפוט. כל התסכול שלך ממין ומקשרים עם גברים נובע מהעובדה שאינך בטוחה בעצמך.
יש אינסוף שיטות ספרים וטיפולים שמלמדים ביטחון עצמי לכאורה ואני אישית לא מאמין בהם.
תציבי לך מטרה קרובה צנועה ומלאי אותה. לא משנה אם זה סידור הבית. בישול ארוחה או כל דבר בנאלי אחר. תסיימי ותרגישי סיפוק. ותציבי את המטלה הבאה. תאתגרי את עצמך בלי לשתף אף אחד.
זה יקח קצת זמן אבל תצאי מהלולאה שאת נמצאת בה.
זה מוזר. אבל אני מאמין שבלי משים יגיע גם הבן זוג הנכון.

 

[ראש מיוחד1]

ושוב ושוב את חוזרת אל שורש הבעיה שלך כפי שאת רואה אותה.
הערכה עצמית נמוכה שגוררת לחוסר בטחון.
למה?
מוזר אבל רוב האנשים בעולם אינם יחודיים בשום צורה. הם לא יפים במיוחד לא חכמים במיוחד וכן הלאה.
כן זה נחמד להיות יחודי אבל גם מאד מלחיץ ומאד מעייף לשמור על מקומך כל הזמן.
אנשים רגילים וממוצעים נהנים יותר -עובדה.
עד כמה שאני יכול לשפוט. כל התסכול שלך ממין ומקשרים עם גברים נובע מהעובדה שאינך בטוחה בעצמך.
יש אינסוף שיטות ספרים וטיפולים שמלמדים ביטחון עצמי לכאורה ואני אישית לא מאמין בהם.
תציבי לך מטרה קרובה צנועה ומלאי אותה. לא משנה אם זה סידור הבית. בישול ארוחה או כל דבר בנאלי אחר. תסיימי ותרגישי סיפוק. ותציבי את המטלה הבאה. תאתגרי את עצמך בלי לשתף אף אחד.
זה יקח קצת זמן אבל תצאי מהלולאה שאת נמצאת בה.
זה מוזר. אבל אני מאמין שבלי משים יגיע גם הבן זוג הנכון.

 

[יעיש התימני]

ושוב ושוב את חוזרת אל שורש הבעיה שלך כפי שאת רואה אותה.
הערכה עצמית נמוכה שגוררת לחוסר בטחון.
למה?
מוזר אבל רוב האנשים בעולם אינם יחודיים בשום צורה. הם לא יפים במיוחד לא חכמים במיוחד וכן הלאה.
כן זה נחמד להיות יחודי אבל גם מאד מלחיץ ומאד מעייף לשמור על מקומך כל הזמן.
אנשים רגילים וממוצעים נהנים יותר -עובדה.
עד כמה שאני יכול לשפוט. כל התסכול שלך ממין ומקשרים עם גברים נובע מהעובדה שאינך בטוחה בעצמך.
יש אינסוף שיטות ספרים וטיפולים שמלמדים ביטחון עצמי לכאורה ואני אישית לא מאמין בהם.
תציבי לך מטרה קרובה צנועה ומלאי אותה. לא משנה אם זה סידור הבית. בישול ארוחה או כל דבר בנאלי אחר. תסיימי ותרגישי סיפוק. ותציבי את המטלה הבאה. תאתגרי את עצמך בלי לשתף אף אחד.
זה יקח קצת זמן אבל תצאי מהלולאה שאת נמצאת בה.
זה מוזר. אבל אני מאמין שבלי משים יגיע גם הבן זוג הנכון.

"כן זה נחמד להיות יחודי אבל גם מאד מלחיץ ומאד מעייף לשמור על מקומך כל הזמן." - מעניין אותי מהיכן נשאבה המסקנה הזו? ברור שבתרבות הסלב'ס המבחילה, "ייחודיות" ומאות אלפי עוקבים הינם סיבה לפרנסה טובה [חלקן, מסכנות ומסכנים מנסים להעלים מס, ואז חוטפים.ות אותה.]
אבל רב האנשים לא עסוקים ב"הגנה על מעמדם" ראה רה"מ הנוכחי, מה הוא והיא עושים לצורך כך.
אין לענ"ד קשר בין ייחודיות לבין בטחון עצמי ולבין הרצון להיות ב-טופ "לנצח". זו אגב תסמונת דודו טופז הידועה.

 

[ai27]

גם את מבינה שאת עוברת בין 2 מצבים קיצוניים מאוד:
מיניות מסוגרת עד גיל 19
מיניות פתוחה מאוד (לא שיפוטי. אין טעם להתבוסס בעבר), שלט מובילה לקשר זוגי מספק
ואז 3 שנים בלי כלום.
בעצם, בלי אותה תקשורת זוגית בריאה ומלאה באמצע,

למרות שאת אומרת שלא עשית משהו רע,
כן נשמע שגם לך זה מאוד מפריע

אז בהחלט:
זכותך לדרוש מהצד השני בלעדיות, ולהבהיר באופן לא-מרתיע שאת מעוניינת בקשר-זוגי ולא בסטוץ, כתנאי פתיחה.
אם לא מתאים לו, עדיף לחתוך מייד.
ואם זה כן מתאים לו, זה יהיה אפילו יתרון
ולא, אין שום דבר לא בסדר בזה. אין שום דבר בעבר שלך שמחייב אותך.

עכשיו הבנת שאת צריכה משהו אחר.
או שהתת-מודע שלך כופה את זה עלייך
וזה טוב.