2010 פרק 5 חלק ב.
על רקע זה לא פלא שהחלו להישמע שוב קולות של צחצוח חרבות במדינה הפלשתינאית המוכה ובסוריה ואירן ובעיראק שלמרות המכות שניחתו עליה הצליחה למנוע בסופו של דבר הקמת מדינה כורדית בצפונה. במדינת ישראל שלאחר המלחמה לא היה מי שיושיט יד למדינה הפלשתינאית הצעירה. במקביל, במדינה הפלשתינאית המוכה, הלכו ותססו האירועים. במקום ערפאת שהלך לעולמו בסיום המלחמה, עלה לשלטון מרואן ברגותי. ההשתלטות על השלטון לוותה בפרץ אלימות מוסווית, בעזרת ידידיו גי`בריל רג`וב ומוחמד דחלאן. ישראל לא דאגה לפרק את המדינה הפלשתינאית מנשקה עם שוך הקרבות. על אף האולטימטום של שרון לערפאת, התמסמסו הכוונות המוצהרות של מדינת ישראל בבואה לבצע את העבודה הלא נעימה הזאת בתום המלחמה. השמאל הזדעק וניסה למנוע את מהלך פירוק המדינה הפלשתינאית מנשקה ואכן בלחץ הכנסת רבים מחברי הכנסת נרתעו ממהלך זה על אף שידעו כי אחרי המלחמה זו הזדמנות חד פעמית לבצע זאת במינימום אלימות. אמנם, מנהיגי הימין הקיצוני גנדי ואביגדור ליברמן העלו את הנושא לסדר היום של הממשלה אולם ממשלת ישראל נמנעה מלהיכנס לשטחי הרשות ``ולנקות את השטח``. אביגדור ליברמן עמד מעל בימת הכנסת וזעק: ``לא תיכנסו היום לנקות את הנשק מידי הפלשתינאים, לא פתרתם את הבעיה ובעוד שנים לא מעטות נעמוד שוב בפני מלחמה!`` חברי הכנסת הערבים השתוללו במליאה והיה צורך בסדרנים רבים כדי להוציאם מן האולם. מאידך, ישראל החזיקה ביד נוקשה את הפלשתינאים ודאגה שהטרור לא יגאה. אמנם, פה ושם היו אירועי טרור אך מדינת ישראל הידקה כל פעם מחדש את הפיקוח על הפלשתינאים, גזרה עליהם גזרות בשיטת המקל והגזר והכריחה את הממשלה הפלשתינאית להילחם בטרור כדי להימנע מסנקציות כלכליות חריפות שהיו מכאיבות במיוחד לפלשתינאים. בלי שים לב החלו להתקדר שמי המזרח התיכון שוב ובטווח של מס` שנים ספורות שוב עמדה ישראל בפני האפשרות למלחמה כוללת באזור.
על רקע זה לא פלא שהחלו להישמע שוב קולות של צחצוח חרבות במדינה הפלשתינאית המוכה ובסוריה ואירן ובעיראק שלמרות המכות שניחתו עליה הצליחה למנוע בסופו של דבר הקמת מדינה כורדית בצפונה. במדינת ישראל שלאחר המלחמה לא היה מי שיושיט יד למדינה הפלשתינאית הצעירה. במקביל, במדינה הפלשתינאית המוכה, הלכו ותססו האירועים. במקום ערפאת שהלך לעולמו בסיום המלחמה, עלה לשלטון מרואן ברגותי. ההשתלטות על השלטון לוותה בפרץ אלימות מוסווית, בעזרת ידידיו גי`בריל רג`וב ומוחמד דחלאן. ישראל לא דאגה לפרק את המדינה הפלשתינאית מנשקה עם שוך הקרבות. על אף האולטימטום של שרון לערפאת, התמסמסו הכוונות המוצהרות של מדינת ישראל בבואה לבצע את העבודה הלא נעימה הזאת בתום המלחמה. השמאל הזדעק וניסה למנוע את מהלך פירוק המדינה הפלשתינאית מנשקה ואכן בלחץ הכנסת רבים מחברי הכנסת נרתעו ממהלך זה על אף שידעו כי אחרי המלחמה זו הזדמנות חד פעמית לבצע זאת במינימום אלימות. אמנם, מנהיגי הימין הקיצוני גנדי ואביגדור ליברמן העלו את הנושא לסדר היום של הממשלה אולם ממשלת ישראל נמנעה מלהיכנס לשטחי הרשות ``ולנקות את השטח``. אביגדור ליברמן עמד מעל בימת הכנסת וזעק: ``לא תיכנסו היום לנקות את הנשק מידי הפלשתינאים, לא פתרתם את הבעיה ובעוד שנים לא מעטות נעמוד שוב בפני מלחמה!`` חברי הכנסת הערבים השתוללו במליאה והיה צורך בסדרנים רבים כדי להוציאם מן האולם. מאידך, ישראל החזיקה ביד נוקשה את הפלשתינאים ודאגה שהטרור לא יגאה. אמנם, פה ושם היו אירועי טרור אך מדינת ישראל הידקה כל פעם מחדש את הפיקוח על הפלשתינאים, גזרה עליהם גזרות בשיטת המקל והגזר והכריחה את הממשלה הפלשתינאית להילחם בטרור כדי להימנע מסנקציות כלכליות חריפות שהיו מכאיבות במיוחד לפלשתינאים. בלי שים לב החלו להתקדר שמי המזרח התיכון שוב ובטווח של מס` שנים ספורות שוב עמדה ישראל בפני האפשרות למלחמה כוללת באזור.