2010 פרק 2 חלק ב
שלום שזכה בבחירות שלאחר פרישת שרון לא הצליח להתגבר על הבעיות והשסעים העמוקים של החברה הישראלית. במיוחד הגיע הדבר לידי ביטוי בקרע בין המפלגות החרדיות לבין הליכוד וכל ניסיונותיו של ראש הממשלה הצעיר להגיע לקונצנזוס מוסכם על שרות לאומי או גיוס לצעירי הישיבות (בלחצו של בית דין גבוה לצדק) עלו בתוהו. מאיר שטרית בעל תדמית ``הילד הטוב`` החל להיאבק בסילבן שלום במטרה להיהפך למנהיג המפלגה, דבר שיצר בליכוד מערבולת חדשה של תככים והאשמות חריפות. המסורת המפוארת של מפלגת הליכוד בריסוק עצמה חזרה בסידרת תקריות מילוליות חריפות ובקריעה מחודשת של הליכוד למחנות נצים. לרוע מזלו של סילבן שלום הפך הציבור החילוני בעת ההיא למיליטנטי עקב הגברת אי השוויון המשווע בחלוקת ההכנסות וההוצאות. שביתות מסים ענקיות של אזרחי ישראל שלובו ע``י מפלגות שינוי ומרץ בגיבויה של ההסתדרות, גרמו לכלכלת ישראל נזק גדול. השמאל הישראלי עזר ללבות את האש בתומכו ברפורמות אזרחיות ``גם אם המפלגות הדתיות לא יסכימו``. השמאל הישראלי שנראה כי מת יחד עם תהליך אוסלו, זקף לפתע את ראשו, גילה חיים חדשים וגרר את ישראל למערבולת של מלחמת עולם בין חרדים וחילוניים. בדגל זה עלה בבחירות הבאות לשלטון אברהם דורק בהבטיחו לישראל מדינה אחרת, מדינה השואפת לשלום ופיוס, מדינה השואפת לאחד את כל שורות העם. בהיותו אדם דתי בעל תדמית סובלנית הצליח אברהם דורק לדבר אל לב מפלגות החרדים אך מה ששכנע אותם יותר מכל (כרגיל) היתה הבנתו המופלגת לצורכיהם. מולו עמד סילבן שלום שהקצין בדעותיו בעת תקופתו כראש ממשלה כנגד מפלגות הדתיות ושנלחם על ראשות המפלגה עם מאיר שטרית במלחמת השמצות בלתי פוסקת עד ליום הבחירות האחרון. אברהם דורק שגייס את קולות גוש השמאל ביחד עם המפלגות הדתיות הצליח לזכות בבחירות לראשות הממשלה על חודו של שבריר אחוז. התגייסותו של מנהיג ש``ס לטובת אברהם דורק יומיים בלבד לפני הבחירות שכנעה עוד מפלגות דתיות אחרות להצטרף ברגע האחרון לאברהם דורק כדי לזכות ממנעמי השלטון. סופר בחדרי חדרים כי הדתיים החתימו את אברהם דורק על מסמך האוסר עליו לדבר על החזרת ירושלים או חלוקתה וזאת על אף שנושא זה הפך ללא רלוונטי. כוחם של חברי הכנסת הערבים גדל באופן משמעותי. אחמד קיוי הפך למנהיג הבלתי מעורער של ערביי ישראל ובכך הצליח לאחד את כל הסקטור הערבי אחריו, דבר שאף מנהיג ערבי לפניו לא השכיל לעשות. בבחירות האחרונות ניגש אחמד קיוי בראש המפלגה הערבית המאוחדת והציע עצמו לראש הממשלה. מפלגתו זכתה בעשרים מנדטים בעוד שהוא הגיע ל25 אחוז (!) מקולות הבוחרים. מסתבר, שרבים מאזרחי ישראל היהודים הצביעו בהצבעת מחאה בעדו שלא לדבר על כך שכל מגזרי המיעוטים הצביעו לו כאיש אחד.
שלום שזכה בבחירות שלאחר פרישת שרון לא הצליח להתגבר על הבעיות והשסעים העמוקים של החברה הישראלית. במיוחד הגיע הדבר לידי ביטוי בקרע בין המפלגות החרדיות לבין הליכוד וכל ניסיונותיו של ראש הממשלה הצעיר להגיע לקונצנזוס מוסכם על שרות לאומי או גיוס לצעירי הישיבות (בלחצו של בית דין גבוה לצדק) עלו בתוהו. מאיר שטרית בעל תדמית ``הילד הטוב`` החל להיאבק בסילבן שלום במטרה להיהפך למנהיג המפלגה, דבר שיצר בליכוד מערבולת חדשה של תככים והאשמות חריפות. המסורת המפוארת של מפלגת הליכוד בריסוק עצמה חזרה בסידרת תקריות מילוליות חריפות ובקריעה מחודשת של הליכוד למחנות נצים. לרוע מזלו של סילבן שלום הפך הציבור החילוני בעת ההיא למיליטנטי עקב הגברת אי השוויון המשווע בחלוקת ההכנסות וההוצאות. שביתות מסים ענקיות של אזרחי ישראל שלובו ע``י מפלגות שינוי ומרץ בגיבויה של ההסתדרות, גרמו לכלכלת ישראל נזק גדול. השמאל הישראלי עזר ללבות את האש בתומכו ברפורמות אזרחיות ``גם אם המפלגות הדתיות לא יסכימו``. השמאל הישראלי שנראה כי מת יחד עם תהליך אוסלו, זקף לפתע את ראשו, גילה חיים חדשים וגרר את ישראל למערבולת של מלחמת עולם בין חרדים וחילוניים. בדגל זה עלה בבחירות הבאות לשלטון אברהם דורק בהבטיחו לישראל מדינה אחרת, מדינה השואפת לשלום ופיוס, מדינה השואפת לאחד את כל שורות העם. בהיותו אדם דתי בעל תדמית סובלנית הצליח אברהם דורק לדבר אל לב מפלגות החרדים אך מה ששכנע אותם יותר מכל (כרגיל) היתה הבנתו המופלגת לצורכיהם. מולו עמד סילבן שלום שהקצין בדעותיו בעת תקופתו כראש ממשלה כנגד מפלגות הדתיות ושנלחם על ראשות המפלגה עם מאיר שטרית במלחמת השמצות בלתי פוסקת עד ליום הבחירות האחרון. אברהם דורק שגייס את קולות גוש השמאל ביחד עם המפלגות הדתיות הצליח לזכות בבחירות לראשות הממשלה על חודו של שבריר אחוז. התגייסותו של מנהיג ש``ס לטובת אברהם דורק יומיים בלבד לפני הבחירות שכנעה עוד מפלגות דתיות אחרות להצטרף ברגע האחרון לאברהם דורק כדי לזכות ממנעמי השלטון. סופר בחדרי חדרים כי הדתיים החתימו את אברהם דורק על מסמך האוסר עליו לדבר על החזרת ירושלים או חלוקתה וזאת על אף שנושא זה הפך ללא רלוונטי. כוחם של חברי הכנסת הערבים גדל באופן משמעותי. אחמד קיוי הפך למנהיג הבלתי מעורער של ערביי ישראל ובכך הצליח לאחד את כל הסקטור הערבי אחריו, דבר שאף מנהיג ערבי לפניו לא השכיל לעשות. בבחירות האחרונות ניגש אחמד קיוי בראש המפלגה הערבית המאוחדת והציע עצמו לראש הממשלה. מפלגתו זכתה בעשרים מנדטים בעוד שהוא הגיע ל25 אחוז (!) מקולות הבוחרים. מסתבר, שרבים מאזרחי ישראל היהודים הצביעו בהצבעת מחאה בעדו שלא לדבר על כך שכל מגזרי המיעוטים הצביעו לו כאיש אחד.