2010 פרק מס.9 חלק א.
בישראל, אחז מעין שיתוק את ראש הממשלה אברהם דורק. בהיותו חסר רקע פיקודי צבאי רציני ובהיותו ``רודף שלום מקצועי`` מטבעו, התלונן באזני שרי הממשלה על ``הבוגדנות הערבית``. נשיא המדינה שמעון ברז התנדב בערוב ימין להתערב אצל ידידיו באירופה כדי להשיג הפסקת אש אולם לשווא. מדינות ערב הריחו את תבוסת ישראל ושום איום או סנקציות לא השפיעו עליהן לעצור את השמדת ישראל. כאשר רעמו התותחים, גורלה של ישראל נחרץ. דווקא בעת שהתנהלו קרבות כבדים בחזיתות העיקריות, בגולן לכיוון הכנרת, באיזור בית שאן וביריחו בואכה ירושלים, הצליח טור שריון אירני, לפרוץ במפתיע מכיוון ראש הנקרה דרומה לכיוון נהריה, שם נעצר במרכזה של העיר, תוך חילופי אש בין יחידות צבא מאולתרות של אזרחים ישראלים. טבח מחריד בוצע באוכלוסיית העיר במשך יום של ביזה, אונס ורצח עד שהכוחות הללו התארגנו להמשך הפלישה לצפונה של ישראל. אולם, בו בלילה הופתעו כוחות אלה ע``י כוחות קומנדו ישראליים שהגיעו לאזור ובקרב קצר ואכזרי הכוח הפולש הושמד לחלוטין. התגייסות הציבור הישראלי למצב החירום היתה מלאה. רבנים קראו לתלמידי הישיבות ``למות על קדושתה של הארץ והצלתה``. אזרחים קשישים ונשים מילאו שקי חול ובנו קווי הגנה דלילים הבנויים מקירות שקי החול. בארץ שהינה מישורית ונוחה לפלישה מכיוונים שונים, לא היה כל ערך במאמץ זה מלבד הגנה מועטה של אזרחים מפני צלפים ערבים אך בעיקר היתה זו תרומה מורלית כלשהי לאזרחי ישראל. הרמטכ``ל הישראלי ניסה להקים קו הגנה בבקעת הירדן ופוצץ את גשרי אלנבי וגשר השלום שעל יד בית שאן. בו בלילה הקימו צבאות ערב הפולשים גשרים אמפיביים נוספים. אי שם מצפון לים המלח חדרו כוחות מהחזית המזרחית עם טנקים אמפיביים לישראל, בשל מפלס המים הנמוך. כוח זה, חבר לכוחות הפלשתינאיים ביריחו. הכוחות הפולשים התקבלו בשמחה עצומה ע``י הפלשתינאים והם קיבלו את מפתחות העיר. מטר של יריות באוויר קידם את הכוחות הנכנסים, ותחמושת רבה בוזבזה על יריות השמחה.בכינוס ניצחון בערבו של יום הודיע מרואן ברגותי: ``אנו יוצאים עתה למצעד ניצחון עד לתל אביב. אנו מציעים לממשלת ישראל להתחיל לארוז את המזוודות כל עוד הם יכולים``. בגולן נעו טורי שריון אדירים בכל הכבישים בתנועה לכיוון אחד, דרום-מערב. התקפות טירור של פלשתינאים חמושים בטילי נ``מ קטנים וניידים על נמלי תעופה ישראליים השביתו את כוחו של חיל האוויר הישראלי ובלי עזרתו של זה הכריע יתרון הגודל של צבאות ערב את יתרון האיכות של צה``ל. כל המיכשור ``החכם``, השימוש במזל``טים, הציוד לראיית לילה, מכשירי הניווט והטיווח המדוייקים, הפצצות החכמות, כל אלה לא השכילו לעצור את כוחות האוייב על אף שפגעו בו וגרמו לו לנזקים גדולים. כמו נחילי ארבה שעטו הטנקים העירקיים, האירניים, הסורים והפקיסטנים (שהצטרפו בשלב זה ללחימה) לעבר קצה רמת הגולן במטרה לשחוק את עמידת השריון הישראלי ודחקו אותו ללא הרף אחורנית.
בישראל, אחז מעין שיתוק את ראש הממשלה אברהם דורק. בהיותו חסר רקע פיקודי צבאי רציני ובהיותו ``רודף שלום מקצועי`` מטבעו, התלונן באזני שרי הממשלה על ``הבוגדנות הערבית``. נשיא המדינה שמעון ברז התנדב בערוב ימין להתערב אצל ידידיו באירופה כדי להשיג הפסקת אש אולם לשווא. מדינות ערב הריחו את תבוסת ישראל ושום איום או סנקציות לא השפיעו עליהן לעצור את השמדת ישראל. כאשר רעמו התותחים, גורלה של ישראל נחרץ. דווקא בעת שהתנהלו קרבות כבדים בחזיתות העיקריות, בגולן לכיוון הכנרת, באיזור בית שאן וביריחו בואכה ירושלים, הצליח טור שריון אירני, לפרוץ במפתיע מכיוון ראש הנקרה דרומה לכיוון נהריה, שם נעצר במרכזה של העיר, תוך חילופי אש בין יחידות צבא מאולתרות של אזרחים ישראלים. טבח מחריד בוצע באוכלוסיית העיר במשך יום של ביזה, אונס ורצח עד שהכוחות הללו התארגנו להמשך הפלישה לצפונה של ישראל. אולם, בו בלילה הופתעו כוחות אלה ע``י כוחות קומנדו ישראליים שהגיעו לאזור ובקרב קצר ואכזרי הכוח הפולש הושמד לחלוטין. התגייסות הציבור הישראלי למצב החירום היתה מלאה. רבנים קראו לתלמידי הישיבות ``למות על קדושתה של הארץ והצלתה``. אזרחים קשישים ונשים מילאו שקי חול ובנו קווי הגנה דלילים הבנויים מקירות שקי החול. בארץ שהינה מישורית ונוחה לפלישה מכיוונים שונים, לא היה כל ערך במאמץ זה מלבד הגנה מועטה של אזרחים מפני צלפים ערבים אך בעיקר היתה זו תרומה מורלית כלשהי לאזרחי ישראל. הרמטכ``ל הישראלי ניסה להקים קו הגנה בבקעת הירדן ופוצץ את גשרי אלנבי וגשר השלום שעל יד בית שאן. בו בלילה הקימו צבאות ערב הפולשים גשרים אמפיביים נוספים. אי שם מצפון לים המלח חדרו כוחות מהחזית המזרחית עם טנקים אמפיביים לישראל, בשל מפלס המים הנמוך. כוח זה, חבר לכוחות הפלשתינאיים ביריחו. הכוחות הפולשים התקבלו בשמחה עצומה ע``י הפלשתינאים והם קיבלו את מפתחות העיר. מטר של יריות באוויר קידם את הכוחות הנכנסים, ותחמושת רבה בוזבזה על יריות השמחה.בכינוס ניצחון בערבו של יום הודיע מרואן ברגותי: ``אנו יוצאים עתה למצעד ניצחון עד לתל אביב. אנו מציעים לממשלת ישראל להתחיל לארוז את המזוודות כל עוד הם יכולים``. בגולן נעו טורי שריון אדירים בכל הכבישים בתנועה לכיוון אחד, דרום-מערב. התקפות טירור של פלשתינאים חמושים בטילי נ``מ קטנים וניידים על נמלי תעופה ישראליים השביתו את כוחו של חיל האוויר הישראלי ובלי עזרתו של זה הכריע יתרון הגודל של צבאות ערב את יתרון האיכות של צה``ל. כל המיכשור ``החכם``, השימוש במזל``טים, הציוד לראיית לילה, מכשירי הניווט והטיווח המדוייקים, הפצצות החכמות, כל אלה לא השכילו לעצור את כוחות האוייב על אף שפגעו בו וגרמו לו לנזקים גדולים. כמו נחילי ארבה שעטו הטנקים העירקיים, האירניים, הסורים והפקיסטנים (שהצטרפו בשלב זה ללחימה) לעבר קצה רמת הגולן במטרה לשחוק את עמידת השריון הישראלי ודחקו אותו ללא הרף אחורנית.