2010 פרק מס.8

שרוף

New member
2010 פרק מס.8

רותי ואביה הזקן יצאו מפתח ביתם בגבעת עדן בזכרון יעקב, אותו ישוב קוטג`ים בנוף מופלא הצופה לפתחו של ואדי מילק. הדי התפוצצויות הדהדו היטב מן העמק שלמרגלותיהם. הם התקרבו אל קצה הגבעה ולמטה, נראו מס` טנקים ישראליים במאמץ לייצב קו הגנה שימנע את פריצת צבאות ערב לעבר מישור החוף ומשם לתל אביב וחיפה. רעמו של נגמ``ש מתקרב נשמע בעליה ורותי לא יכלה שלא לרעוד לשמע המנוע המאומץ השועט במעלה הגבעה. לרגע קט אף חשבה כי אלה כוחות ערביים השועטים לעברה ועמדה קפואה על מקומה, כאותו בעל חי שנלכד באור הפנסים המסנוור בלילה. הנגמ``ש נעצר לידם בחריקה מצמררת וקבוצת חיילים זינקה מתוכו. ``הי דודה, תלכי הביתה. זה לא מקום בשבילך`` אמר אחד החיילים. הוא חייך אליה ואמר ``עוד מעט המוות יגיע לכאן``. גל צינה פשט באבריה של רותי והיא חששה שתיכף תתעלף היישר במקום עומדה. צוות טילי הטאו החל לפרוס את עמדותיו עפ``י התרגולת. ``איפוא כולם?`` שאלה רותי את החייל. ``כולם אינם, אנו אחרונים. וכאן גם נמות``.
 
למעלה