2010 פרק מס 5. חלק א

שרוף

New member
2010 פרק מס 5. חלק א

אלי ישב כהרגלו בכסא הנכים. הטלוויזיה פתוחה כמעט ללא קול. על מרקע הטלוויזיה נראה בית המשפט. שעות על גבי שעות, אותה תמונה בלתי משתנית. בית המשפט של מדינת פלשתין תפס קציני צה``ל לשעבר ושפט אותם על פשעי מלחמה כנגד העם הפלשתינאי והאומה הערבית. בשידורי טלוויזיה אינסופיים אלה מתוך בתי המשפט נידונו האומללים מי לשנות מאסר ארוכות עם עבודת פרך ומי לעונשי מוות. פשעי מלחמה כך קראו לזה. אלי זכר את הסצינות המצמררות מבית המשפט שבו ישבו בכלוב ארוך עשרות אסירים בלתי מגולחים, מוכים וחבולים, כולם מדוכאים עד עפר, אסירים אלה היו קציני צה``ל ששרדו את המלחמה והפכו בעל כורחם לחלק מפארסה מזוויעה. אלי הביט בגדם ידו הימנית והרהר. משונה איך שמוח האדם סתגלני, לא עברה שנה ואני כבר כותב בידי השמאלית טוב לפחות כמו שהייתי כותב בימי הטובים בידי הימנית. מבעד למגבת שנחה על רגלו נחשף גדם רגלו. בעדינות החזיר אלי את המגבת להסתיר את הגדם. משהו צד את עינו במסך המשעמם והחד גוני של בית המשפט. כשהתקרב והביט במסך סמר שיערו. מפקדו שלעבר עמד שם, חפוי ראש, שבור בגוף ובנפש. אלי לחץ על השלט רחוק והגביה את קול הטלוויזיה. השידורים מבית המשפט בוצעו תוך תרגום סימולטני לעברית ולערבית. ``האם אתה זוכר את ההוראות שניתנו לך?`` ``כן,`` אמר האיש, רצוץ ומעונה. `` ההוראות היו לירות לתוך ההמון הפלשתינאי``. ``וראית שם גם ילדים ונשים?`` ``כן``, אבל זו היתה התפרעות לשמה.`` ``אז יריתם בנשק חי? ``לא, בכדורי גומי וברימוני גז מדמיע``.
 
למעלה