2010 פרק מס. 39
יום השנה השני לכיבוש מדינת ישראל נחגג ברוב עם ברחובות מה שנשאר ממדינת ישראל והפך עתה למדינת פלשתין. שיאן של החגיגות היה בערבו של יום באמפיתיאטרון בקיסריה שם הוצגה האופרה אאידה בביצוע בית האופרה של ברלין. כל שועי מדינת פלשתין באו לכנס, פוליטיקאים, קצינים בכירים ונשותיהם, ואף מספר יהודים מטעם, ביניהם השר לענייני יהודים יוסף חריג שהיה אותו ערב חייכני מתמיד. באותו ערב קסום, בעל מזג אויר נעים ורוח קלילה המנשבת מן הים, ביצע בית האופרה הגרמני את האופרה תוך התעלות הרגע. כל נכבדי מדינת פלשתין ספגו את שאגות הזמרים לצלילי תזמורת ברלין המהוללת. רבים מהם לא הבינו מוסיקה קלאסית ומבחינתם עדיף היה מופע של ריקודי בטן וזמרים ערביים אולם זה מה שהחליט הנשיא מרואן ברגותי וזה מה שהיה. אי שם במהלך המערכה השלישית כבו לפתע האורות ושניות ספורות לאחר מכן נשמעו קולות פיצוץ אדירים מפינות שונות ברחבי האמפיתאטרון. הערב הקסום הפך לערב בלהות כאשר כל האורחים הנכבדים שעטו בבהלה בשבילים המובילים מן האמפיתאטרון לעבר חניון המכוניות. צרורות ירי תת מקלעים קיבלו אותם ורמוני רסס נזרקו עליהם. כמאה ושלושים נפגעים, בהם עשרות רבות של הרוגים היה קציר הדמים של המופע. עד שהתארגנו כוחות הביטחון, נעלמו כל הטרוריסטים מן האזור. תוך כדי פילוס דרכם החוצה מיקשו התוקפים רבים מכלי הרכב באזור והכינו מלכודות לרודפיהם, מלכודות שפעלו היטב וגרמו להרוגים רבים נוספים בקרב כוחות הביטחון הפלשתינאים ואורחי הערב. רבים משחקני בית האופרה הברלינאי לקו בהלם, אולם מרואן ברגותי וראשי הביטחון שלו התרכזו בפינה אחת של האמפיתאטרון וכוחות הביטחון הקיפו אותם מיד. בחשכה שהשתררה ירו אנשי הבטחון הללו גם באורחים שהיו רצים ובאים הנה והנה בפאניקה, נורים הן ע``י הטרוריסטים והן ע``י כוחות הביטחון הפלשתינאים עצמם. מאוחר יותר אותו לילה, ניתלה כרוז של תנועת המחתרת לח``י (לוחמי חירות ישראל) ברחבי העיר תל אביב: ``ביום בו מדינת פלשתין הפושעת גוזלת מאיתנו את שארית כבודנו העצמי ומשכתבת את ההיסטוריה שלנו בארץ ישראל, באנו לכאן היום כדי להצהיר כי אנו נגרש את האויב הפלשתינאי מארצנו בכל תנאי ובכל מחיר, עד לאחרון חיילינו. נשבענו כי לא נישא וניתן עם אויבנו והם יזכו לראות אותנו אך ורק מתוך חורי הרובים שלנו. נצח ישראל לא ישקר.`` העיתונות הבינלאומית הוקיעה את מעשה הברבריות של המחתרת הישראלית שירתה באזרחים ללא אבחנה. השר לענייני יהודים יוסף חריג אמר בראיון טלוויזיוני: ``אני חש בושה וגועל נפש כאשר יהודים יורים באזרחים ללא אבחנה, בעיצומו של אירוע תרבותי. יש להביאם למשפט קצר, מהיר ותכליתי``. יומיים לאחר מכן נתלה כרוז נוסף מאת תנועת המחתרת לח``י: ``השר לענייני יהודים, יוסף חריג, נחשב בעינינו בחזקת בוגד וגזרנו עליו מוות. בעוד רבים מבני עמנו כלואים ונמקים ברעב, בעינויים ועבודה קשה בכלא הפלשתינאי מנהיג זה את שארית הפליטה בארץ ישראל באותה ציניות בה הנהיג את מפלגתו כשעוד מדינת ישראל היתה קיימת. ציניות שלולא היא אולי לא היינו היום נאבקים בשטן הפלשתינאי.`` השמירה על השר יוסף חריג תוגברה והוא עבר להתגורר זמנית באזור נקי מיהודים.
יום השנה השני לכיבוש מדינת ישראל נחגג ברוב עם ברחובות מה שנשאר ממדינת ישראל והפך עתה למדינת פלשתין. שיאן של החגיגות היה בערבו של יום באמפיתיאטרון בקיסריה שם הוצגה האופרה אאידה בביצוע בית האופרה של ברלין. כל שועי מדינת פלשתין באו לכנס, פוליטיקאים, קצינים בכירים ונשותיהם, ואף מספר יהודים מטעם, ביניהם השר לענייני יהודים יוסף חריג שהיה אותו ערב חייכני מתמיד. באותו ערב קסום, בעל מזג אויר נעים ורוח קלילה המנשבת מן הים, ביצע בית האופרה הגרמני את האופרה תוך התעלות הרגע. כל נכבדי מדינת פלשתין ספגו את שאגות הזמרים לצלילי תזמורת ברלין המהוללת. רבים מהם לא הבינו מוסיקה קלאסית ומבחינתם עדיף היה מופע של ריקודי בטן וזמרים ערביים אולם זה מה שהחליט הנשיא מרואן ברגותי וזה מה שהיה. אי שם במהלך המערכה השלישית כבו לפתע האורות ושניות ספורות לאחר מכן נשמעו קולות פיצוץ אדירים מפינות שונות ברחבי האמפיתאטרון. הערב הקסום הפך לערב בלהות כאשר כל האורחים הנכבדים שעטו בבהלה בשבילים המובילים מן האמפיתאטרון לעבר חניון המכוניות. צרורות ירי תת מקלעים קיבלו אותם ורמוני רסס נזרקו עליהם. כמאה ושלושים נפגעים, בהם עשרות רבות של הרוגים היה קציר הדמים של המופע. עד שהתארגנו כוחות הביטחון, נעלמו כל הטרוריסטים מן האזור. תוך כדי פילוס דרכם החוצה מיקשו התוקפים רבים מכלי הרכב באזור והכינו מלכודות לרודפיהם, מלכודות שפעלו היטב וגרמו להרוגים רבים נוספים בקרב כוחות הביטחון הפלשתינאים ואורחי הערב. רבים משחקני בית האופרה הברלינאי לקו בהלם, אולם מרואן ברגותי וראשי הביטחון שלו התרכזו בפינה אחת של האמפיתאטרון וכוחות הביטחון הקיפו אותם מיד. בחשכה שהשתררה ירו אנשי הבטחון הללו גם באורחים שהיו רצים ובאים הנה והנה בפאניקה, נורים הן ע``י הטרוריסטים והן ע``י כוחות הביטחון הפלשתינאים עצמם. מאוחר יותר אותו לילה, ניתלה כרוז של תנועת המחתרת לח``י (לוחמי חירות ישראל) ברחבי העיר תל אביב: ``ביום בו מדינת פלשתין הפושעת גוזלת מאיתנו את שארית כבודנו העצמי ומשכתבת את ההיסטוריה שלנו בארץ ישראל, באנו לכאן היום כדי להצהיר כי אנו נגרש את האויב הפלשתינאי מארצנו בכל תנאי ובכל מחיר, עד לאחרון חיילינו. נשבענו כי לא נישא וניתן עם אויבנו והם יזכו לראות אותנו אך ורק מתוך חורי הרובים שלנו. נצח ישראל לא ישקר.`` העיתונות הבינלאומית הוקיעה את מעשה הברבריות של המחתרת הישראלית שירתה באזרחים ללא אבחנה. השר לענייני יהודים יוסף חריג אמר בראיון טלוויזיוני: ``אני חש בושה וגועל נפש כאשר יהודים יורים באזרחים ללא אבחנה, בעיצומו של אירוע תרבותי. יש להביאם למשפט קצר, מהיר ותכליתי``. יומיים לאחר מכן נתלה כרוז נוסף מאת תנועת המחתרת לח``י: ``השר לענייני יהודים, יוסף חריג, נחשב בעינינו בחזקת בוגד וגזרנו עליו מוות. בעוד רבים מבני עמנו כלואים ונמקים ברעב, בעינויים ועבודה קשה בכלא הפלשתינאי מנהיג זה את שארית הפליטה בארץ ישראל באותה ציניות בה הנהיג את מפלגתו כשעוד מדינת ישראל היתה קיימת. ציניות שלולא היא אולי לא היינו היום נאבקים בשטן הפלשתינאי.`` השמירה על השר יוסף חריג תוגברה והוא עבר להתגורר זמנית באזור נקי מיהודים.