2010 פרק מס. 32
עם החלת הכיבוש הפלשתינאי על מדינת ישראל הכבושה, נסגרו בהוראת השלטון כל שירותי האינטרנט לסוגיהם מלבד של חברת נטויז`ן שהמשיכה לספק שירותים לשלטון המקומי, לרשות הפלשתינאית ולמקורבים מטעם השלטון הפלשתינאי. חברות הטלפונים הסלולאריות הפסיקו את פעילותם בהוראת שעה ומיליוני טלפונים הושבתו במחי החלטה אדמיניסטרטיבית אחת. רק רשת סלולרית אחת הופעלה חודש לאחר מכן וגם היא היתה פעילה אך ורק למנויים מטעם. מחאת העיתונות לא נשמעה מפחד יד השלטונות הקשה ובעיתונים מטעם השלטון היה רק אזכור קצר למעשה ההשבתה. ``ההשבתה חייבת לבוא כדי למנוע שימוש לרעה בתקשורת או לשם ביצוע פיגועי טרור`` אמר שר הפנים אחמד קיוי. העיתונות היומית הישראלית החלה בשיתוף פעולה הססני עם בעלי הבית החדשים. בפורום סגור לעורכי העיתונים נאמר כי ``ניתן יהיה לקבל `ביקורת בונה` אך בהחלט לא `בקורת בוטה`. לשאלת העורכים מי יקבע מהי ביקורת בונה ומהי בקורת בוטה לא ניתנה תשובה. עורכי העיתונים הישראליים קיבלו הדגמה כמעט מיידית כאשר אחד העיתונאים הבולטים בעיתון מעריב כתב מאמר ביקורת כנגד הרשות על שאינה מטפלת בתלונות אזרחי ישראל לשעבר כנגד עושק וגזל של בעלי שררה פלשתינאים וכנגד פינוי אזרחים תמימים מדירותיהם. עוד באותו ערב עת יצא מהמערכת אל החניון תקפו אותו כנופיית אברכים חרדים, שברו את שיניו ואת משקפיו וניפצו את זגוגיות מכוניתו. העיתונאי הגיע לבית החולים איכילוב אך לא העז להמשיך הלאה ולהתלונן גם בתחנת המשטרה. הרמז הובן כהלכה והעיתונות הישראלית התיישרה במהירות רבה עם הקו של הממשלה הפלשתינאית החדשה. עקב חסימת שרותי הטלפון הסלולריים ושרותי האינטרנט החלו להופיע כרוזים על עמודי תאורה, עצים וקירות בניינים באיזורים מרכזיים בתל אביב והסביבה. לעתים היו הכרוזים מפוזרים על מדרכות העיר ותושביה הישראליים של פלשתין היו מתכופפים ובגניבה היו מכניסים את הכרוזים לכיסם. הכרוזים הלוחמניים נכתבו על ידי גורמי מחתרת ישראליים והם היוו מעין תחליף לחדשות לאזרחי ישראל. מארבי פתע של המשטרה הפלשתינאית לא הצליחו למצוא ולעצור את תולי הכרוזים שקיבלו סיוע נרחב מהאוכלוסייה המקומית. גם אם נתפס ונעצר מישהו התברר שהוא אינו מסוגל להוביל את החוקרים, על אף העינויים, לאחראים להפצת הכרוזים. הכרוזים תקפו קשות את העיתונות הישראלית על התקרנפותה והשלמתה עם כיבוש ישראל ונפילתה בידי אוייביה, את התקשורת הפלשתינאית, את ערביי ישראל הבוגדניים, את מפלגת היהודים בראשותו של דן בוהן ואת השר לענייני יהודים יוסף חריג. יוסף פייגין שמונה לתפקיד של שגריר נודד של מדינת פלשתין שייצג את ענייניה בכל הקשור למדינת ישראל לשעבר הוכרז כבן מוות ע``י המחתרות הישראליות כולן ולפיכך נמנע מלבוא ארצה ובילה את מרבית חייו במסיבות קוקטייל בשגרירויות מדינת פלשתין השונות. שם דאג להיפגש עם שגרירים ושרי חוץ שונים וזכה בכבוד מלכים. מידי פעם אף הופיע בתקשורת הבינלאומית וייצג את המדינה הפלשתינאית ``כמטהר השרץ``.
עם החלת הכיבוש הפלשתינאי על מדינת ישראל הכבושה, נסגרו בהוראת השלטון כל שירותי האינטרנט לסוגיהם מלבד של חברת נטויז`ן שהמשיכה לספק שירותים לשלטון המקומי, לרשות הפלשתינאית ולמקורבים מטעם השלטון הפלשתינאי. חברות הטלפונים הסלולאריות הפסיקו את פעילותם בהוראת שעה ומיליוני טלפונים הושבתו במחי החלטה אדמיניסטרטיבית אחת. רק רשת סלולרית אחת הופעלה חודש לאחר מכן וגם היא היתה פעילה אך ורק למנויים מטעם. מחאת העיתונות לא נשמעה מפחד יד השלטונות הקשה ובעיתונים מטעם השלטון היה רק אזכור קצר למעשה ההשבתה. ``ההשבתה חייבת לבוא כדי למנוע שימוש לרעה בתקשורת או לשם ביצוע פיגועי טרור`` אמר שר הפנים אחמד קיוי. העיתונות היומית הישראלית החלה בשיתוף פעולה הססני עם בעלי הבית החדשים. בפורום סגור לעורכי העיתונים נאמר כי ``ניתן יהיה לקבל `ביקורת בונה` אך בהחלט לא `בקורת בוטה`. לשאלת העורכים מי יקבע מהי ביקורת בונה ומהי בקורת בוטה לא ניתנה תשובה. עורכי העיתונים הישראליים קיבלו הדגמה כמעט מיידית כאשר אחד העיתונאים הבולטים בעיתון מעריב כתב מאמר ביקורת כנגד הרשות על שאינה מטפלת בתלונות אזרחי ישראל לשעבר כנגד עושק וגזל של בעלי שררה פלשתינאים וכנגד פינוי אזרחים תמימים מדירותיהם. עוד באותו ערב עת יצא מהמערכת אל החניון תקפו אותו כנופיית אברכים חרדים, שברו את שיניו ואת משקפיו וניפצו את זגוגיות מכוניתו. העיתונאי הגיע לבית החולים איכילוב אך לא העז להמשיך הלאה ולהתלונן גם בתחנת המשטרה. הרמז הובן כהלכה והעיתונות הישראלית התיישרה במהירות רבה עם הקו של הממשלה הפלשתינאית החדשה. עקב חסימת שרותי הטלפון הסלולריים ושרותי האינטרנט החלו להופיע כרוזים על עמודי תאורה, עצים וקירות בניינים באיזורים מרכזיים בתל אביב והסביבה. לעתים היו הכרוזים מפוזרים על מדרכות העיר ותושביה הישראליים של פלשתין היו מתכופפים ובגניבה היו מכניסים את הכרוזים לכיסם. הכרוזים הלוחמניים נכתבו על ידי גורמי מחתרת ישראליים והם היוו מעין תחליף לחדשות לאזרחי ישראל. מארבי פתע של המשטרה הפלשתינאית לא הצליחו למצוא ולעצור את תולי הכרוזים שקיבלו סיוע נרחב מהאוכלוסייה המקומית. גם אם נתפס ונעצר מישהו התברר שהוא אינו מסוגל להוביל את החוקרים, על אף העינויים, לאחראים להפצת הכרוזים. הכרוזים תקפו קשות את העיתונות הישראלית על התקרנפותה והשלמתה עם כיבוש ישראל ונפילתה בידי אוייביה, את התקשורת הפלשתינאית, את ערביי ישראל הבוגדניים, את מפלגת היהודים בראשותו של דן בוהן ואת השר לענייני יהודים יוסף חריג. יוסף פייגין שמונה לתפקיד של שגריר נודד של מדינת פלשתין שייצג את ענייניה בכל הקשור למדינת ישראל לשעבר הוכרז כבן מוות ע``י המחתרות הישראליות כולן ולפיכך נמנע מלבוא ארצה ובילה את מרבית חייו במסיבות קוקטייל בשגרירויות מדינת פלשתין השונות. שם דאג להיפגש עם שגרירים ושרי חוץ שונים וזכה בכבוד מלכים. מידי פעם אף הופיע בתקשורת הבינלאומית וייצג את המדינה הפלשתינאית ``כמטהר השרץ``.