2010 פרק מס.3
נילי פסעה לאורך שדרות רוטשילד לכיוון רחוב אלנבי, לעבר הים. היתה זאת שעת ערביים ועדיין היה אור. נילי הביטה בפוסטרים הענקיים של מרואן ברגותי , נשיא מדינת פלשתין שהתנוססו מעל כל בית. דגלי אש``פ התנוססו לצד התמונות כמעט מכל מרפסת או חלון. בפוסטר קטן יותר על יד ברגותי הופיע אחמד קיוי, בחיוכו הלגלגני התמידי. נילי הזדרזה כדי לא להיות ברחוב בחשיכה. תקיפות נשים ושוד לאור היום היו עניין שבשגרה במציאות העכשווית של מדינת פלשתין. נילי היתה בדרכה לפאב, שם שימשה כזמרת הבית. פה ושם נראו חורי פגזים במגדלי הזכוכית הנטושים שהיו פעם מפוארים, של חברות הביטוח הישראליות בהמשך הרחוב. קבצן זקן פנה לעברה והושיט את ידו הגרומה אולם היא עקפה אותו במיומנות והרחיבה את צעדיה. כרוזים של מחתרת אש``י (הארגון לשחרור ישראל) ושל לח``י (לוחמי חירות ישראל) היו תלויים על גזעי העצים שבשדרה באין מפריע ואיש לא טרח להורידם. בין כה וכה, עם בוקר, העצים, עמודי הרחוב וקירות הבתים יהיו מלאים בכרוזים חדשים. קבוצת חיילים פלשתינאיים ישבה על אחד הספסלים שבשדרה והשתעשעה עם כלב זאב רזה ופראי. נילי ראתה אותם מבעוד מועד ודאגה לעבור לצד השני של הרחוב. בראותם אותה שרקו לה, וקראו לה לבוא אליהם אולם היא התעלמה מהם. קולות צהלה ונביחות טירוף מילאו לפתע את הרחוב. אוזניה התחדדו לפתע, האדרנלין זרם בעורקיה והיא הסתובבה במהירות על צידה, עת הכלב קרב אליה בניתורים עזים, משחר לטרף. היו ימים שבהם היתה נילי פוחדת אולם עתה, היו הזמנים כאלה שאסור בהם להסס או לפחוד. בידה הקטנה שלפה את הסכין היפנית, בוהנה דוחף החוצה את להב הסכין תוך כדי הוצאתו מכיסה. הכלב הגיח לפתע מטרים ספורים מנילי והחיילים המשועשעים קראו לעברו בערבית קריאות עידוד. כאשר הכלב זינק לעברה בגרון פעור, היתה נילי עומדת ללא תנועה. לפתע, עת הכלב היה באוויר בדרך לגרונה, גחנה היא וידה התרוממה לעבר גרון החיה. רגע לאחר מכן, שכב הכלב המאיים על צידו, דם רב זורם מגרונו, ויללות גסיסה בוקעות ממנו. נילי התרוממה מעמדת הכריעה שלה, עת החיילים התעוררו לפתע וקלטו כי כלב השעשועים שלהם מת. תחילה הם הלכו לעברו בצעדים המומים אבל לאחר שניות ספורות הם נגשו לכלב בריצה. 2 חיילים החלו לרוץ בעקבות נילי ולרדוף אותה אולם לא היה להם כל סיכוי להשיג אותה. נילי היתה אצנית מצטיינת עוד מנעוריה ולמעשה שמרה על כושרה גם היום. כרבע שעה לאחר מכן פתחה נילי את דלת הפאב בתנועה רחבה ונכנסה פנימה. חסרת נשימה נופפה בידה למייק בעל הפאב כמתנצלת על האיחור. ``איפה בילית?`` שאל מייק, ``איחרת!`` ``היה עלי להתחמק מקבצן, להרוג כלב טורף ולברוח מ- 2 חיילים שרדפו אחרי, זה לא מספיק? , וכל זה בדרך לעבודה!``. התנשמה
נילי פסעה לאורך שדרות רוטשילד לכיוון רחוב אלנבי, לעבר הים. היתה זאת שעת ערביים ועדיין היה אור. נילי הביטה בפוסטרים הענקיים של מרואן ברגותי , נשיא מדינת פלשתין שהתנוססו מעל כל בית. דגלי אש``פ התנוססו לצד התמונות כמעט מכל מרפסת או חלון. בפוסטר קטן יותר על יד ברגותי הופיע אחמד קיוי, בחיוכו הלגלגני התמידי. נילי הזדרזה כדי לא להיות ברחוב בחשיכה. תקיפות נשים ושוד לאור היום היו עניין שבשגרה במציאות העכשווית של מדינת פלשתין. נילי היתה בדרכה לפאב, שם שימשה כזמרת הבית. פה ושם נראו חורי פגזים במגדלי הזכוכית הנטושים שהיו פעם מפוארים, של חברות הביטוח הישראליות בהמשך הרחוב. קבצן זקן פנה לעברה והושיט את ידו הגרומה אולם היא עקפה אותו במיומנות והרחיבה את צעדיה. כרוזים של מחתרת אש``י (הארגון לשחרור ישראל) ושל לח``י (לוחמי חירות ישראל) היו תלויים על גזעי העצים שבשדרה באין מפריע ואיש לא טרח להורידם. בין כה וכה, עם בוקר, העצים, עמודי הרחוב וקירות הבתים יהיו מלאים בכרוזים חדשים. קבוצת חיילים פלשתינאיים ישבה על אחד הספסלים שבשדרה והשתעשעה עם כלב זאב רזה ופראי. נילי ראתה אותם מבעוד מועד ודאגה לעבור לצד השני של הרחוב. בראותם אותה שרקו לה, וקראו לה לבוא אליהם אולם היא התעלמה מהם. קולות צהלה ונביחות טירוף מילאו לפתע את הרחוב. אוזניה התחדדו לפתע, האדרנלין זרם בעורקיה והיא הסתובבה במהירות על צידה, עת הכלב קרב אליה בניתורים עזים, משחר לטרף. היו ימים שבהם היתה נילי פוחדת אולם עתה, היו הזמנים כאלה שאסור בהם להסס או לפחוד. בידה הקטנה שלפה את הסכין היפנית, בוהנה דוחף החוצה את להב הסכין תוך כדי הוצאתו מכיסה. הכלב הגיח לפתע מטרים ספורים מנילי והחיילים המשועשעים קראו לעברו בערבית קריאות עידוד. כאשר הכלב זינק לעברה בגרון פעור, היתה נילי עומדת ללא תנועה. לפתע, עת הכלב היה באוויר בדרך לגרונה, גחנה היא וידה התרוממה לעבר גרון החיה. רגע לאחר מכן, שכב הכלב המאיים על צידו, דם רב זורם מגרונו, ויללות גסיסה בוקעות ממנו. נילי התרוממה מעמדת הכריעה שלה, עת החיילים התעוררו לפתע וקלטו כי כלב השעשועים שלהם מת. תחילה הם הלכו לעברו בצעדים המומים אבל לאחר שניות ספורות הם נגשו לכלב בריצה. 2 חיילים החלו לרוץ בעקבות נילי ולרדוף אותה אולם לא היה להם כל סיכוי להשיג אותה. נילי היתה אצנית מצטיינת עוד מנעוריה ולמעשה שמרה על כושרה גם היום. כרבע שעה לאחר מכן פתחה נילי את דלת הפאב בתנועה רחבה ונכנסה פנימה. חסרת נשימה נופפה בידה למייק בעל הפאב כמתנצלת על האיחור. ``איפה בילית?`` שאל מייק, ``איחרת!`` ``היה עלי להתחמק מקבצן, להרוג כלב טורף ולברוח מ- 2 חיילים שרדפו אחרי, זה לא מספיק? , וכל זה בדרך לעבודה!``. התנשמה