2010 פרק מס. 28
הציד אחרי פושעי המלחמה הישראלים החל. ועדה ממלכתית הוקמה ע``י הממשלה הפלשתינאית במטרה לאתר ולחקור את פשעי העם הישראלי בעם הפלשתינאי. שידורי הוועדה תורגמו סימולטנית ל- 3 שפות, לאנגלית, ערבית ועברית והועברו בשידור ישיר ומתמשך בטלוויזיה וברשתות הרדיו. שידורים אלה עוררו בתחילה סקרנות עצומה בעולם, ובדומה לועדות הפיוס שנעשו בדרום אפריקה עם עליית השחורים לשלטון כך גם כאן נהפכו ועדות אלה ל ``הצגה הטובה בעיר``. אלפי פלשתינאים עלו במהלך חודשי עבודת הועדה לדוכן העדים. הפלשתינאים חשפו על הבמה את פצעיהם, את גדמיהם ואת מחלותיהם. בכל היו אשמים הישראלים ובעיקר הצבא הישראלי. זקנות סיפרו על חיילי צה``ל שהיכו אותן, נערות פלשתינאיות עלו לדוכנים בעיניים דומעות והוקיעו את חיילי צה``ל על שאנסו אותן בברוטאליות, גברים צעירים גידמים עלו לדוכן וסיפרו על עינויים בגוף ובנפש, זקנים סיפרו על נישול ואלימות קשה. דומה שהדבר הפך לתחביב הלאומי של הפלשתינאים או יותר נכון לספורט הלאומי שלהם. מעת לעת הועלו על הדוכן אזרחים ישראליים ``שהתוודו`` על חטאיהם הנוראים שעשו לאומה הפלשתינאית. כל אותו זמן הסתובבו קציני מודיעין פלשתינאים דוברי עברית בקרב האוכלוסייה היהודית ששרדה בנסיון לאתר ולתפוס חיילי צה``ל לשעבר. האומללים שנתפסו, נכלאו במכלאות בדרום הארץ במחנות ``אנצאר``. את השם ``אנצאר`` החליטו הפלשתינאים להשאיר לזכר הימים שבהם הישראלים היו כולאים את הפלשתינאים במחנות אלה. אלפי חיילי צה``ל היו כלואים במחנות אלה בתנאים פיסיים קשים להחריד, על סף מיתה מרעב, נתונים לעבודת פרך ועינויים. יהודי העולם לחצו על נשיא ארה``ב לאפשר לצלב האדום להגיע למחנות אלה ולחקור את מה שקורה שם ובאותה הזדמנות גם לבצע רישום מדויק של השבויים/אסירים הללו. מדינת פלשתין פתחה במו``מ מתמשך ונסחב עם הצלב האדום. דומה היה שלעולם הם לא יגיעו להסכמה על התערבות הצלב האדום בנעשה במחנות המוות הפלשתינאים. לא היה מי שיריב את ריבם. לא נראה שיהיה מי שישחרר אותם אי פעם והם הלכו ונמקו בכלא. מעטים השתגעו, רבים חלו ומתו אך היו לא מעטים שנשברו והסכימו לבוא ולהעיד על פשעיהם המשפטי הראווה, כחלק מתעמולת הזוועה הפלשתינאית. אחת למס` שבועות היו פותחים משפט חדש לקבוצת חיילי צה``ל לשעבר שנתפסו ע``י רשויות השלטון הפלשתינאי. שם בבית המשפט הפלשתינאי, מאחורי כלובים, הוחזקו חיילי צה``ל, סימני העינויים הקשים עדיין על פניהם וגופם ונשפטו ברחמי בית המשפט לתקופות ארוכות של מאסר עם עבודת פרך, ל 20 ו 30 שנה. קצינים רבים אף נשפטו לגזר דין מוות ונורו בחצר בית המשפט במקום מיוחד שיועד לכך. תמיד נמצאו עדים פלשתינאים שנשבעו על הדוכן והעידו כי זיהו זיהוי מוחלט וודאי את הנאשמים שפשעו וחטאו כלפי העם הפלשתינאי. דובר משרד המשפטים האמריקאי שלח מחאה רשמית לממשלת פלשתין להפסיק עם משפטי הראווה המבויימיים אך דבר לא השתנה. לפלשתינאים ניתנו מידי יום כ 3 שעות בידור ודור שלם של ילדים פלשתינאים ינק בשקיקה את ההסטוריה המשוכתבת.
הציד אחרי פושעי המלחמה הישראלים החל. ועדה ממלכתית הוקמה ע``י הממשלה הפלשתינאית במטרה לאתר ולחקור את פשעי העם הישראלי בעם הפלשתינאי. שידורי הוועדה תורגמו סימולטנית ל- 3 שפות, לאנגלית, ערבית ועברית והועברו בשידור ישיר ומתמשך בטלוויזיה וברשתות הרדיו. שידורים אלה עוררו בתחילה סקרנות עצומה בעולם, ובדומה לועדות הפיוס שנעשו בדרום אפריקה עם עליית השחורים לשלטון כך גם כאן נהפכו ועדות אלה ל ``הצגה הטובה בעיר``. אלפי פלשתינאים עלו במהלך חודשי עבודת הועדה לדוכן העדים. הפלשתינאים חשפו על הבמה את פצעיהם, את גדמיהם ואת מחלותיהם. בכל היו אשמים הישראלים ובעיקר הצבא הישראלי. זקנות סיפרו על חיילי צה``ל שהיכו אותן, נערות פלשתינאיות עלו לדוכנים בעיניים דומעות והוקיעו את חיילי צה``ל על שאנסו אותן בברוטאליות, גברים צעירים גידמים עלו לדוכן וסיפרו על עינויים בגוף ובנפש, זקנים סיפרו על נישול ואלימות קשה. דומה שהדבר הפך לתחביב הלאומי של הפלשתינאים או יותר נכון לספורט הלאומי שלהם. מעת לעת הועלו על הדוכן אזרחים ישראליים ``שהתוודו`` על חטאיהם הנוראים שעשו לאומה הפלשתינאית. כל אותו זמן הסתובבו קציני מודיעין פלשתינאים דוברי עברית בקרב האוכלוסייה היהודית ששרדה בנסיון לאתר ולתפוס חיילי צה``ל לשעבר. האומללים שנתפסו, נכלאו במכלאות בדרום הארץ במחנות ``אנצאר``. את השם ``אנצאר`` החליטו הפלשתינאים להשאיר לזכר הימים שבהם הישראלים היו כולאים את הפלשתינאים במחנות אלה. אלפי חיילי צה``ל היו כלואים במחנות אלה בתנאים פיסיים קשים להחריד, על סף מיתה מרעב, נתונים לעבודת פרך ועינויים. יהודי העולם לחצו על נשיא ארה``ב לאפשר לצלב האדום להגיע למחנות אלה ולחקור את מה שקורה שם ובאותה הזדמנות גם לבצע רישום מדויק של השבויים/אסירים הללו. מדינת פלשתין פתחה במו``מ מתמשך ונסחב עם הצלב האדום. דומה היה שלעולם הם לא יגיעו להסכמה על התערבות הצלב האדום בנעשה במחנות המוות הפלשתינאים. לא היה מי שיריב את ריבם. לא נראה שיהיה מי שישחרר אותם אי פעם והם הלכו ונמקו בכלא. מעטים השתגעו, רבים חלו ומתו אך היו לא מעטים שנשברו והסכימו לבוא ולהעיד על פשעיהם המשפטי הראווה, כחלק מתעמולת הזוועה הפלשתינאית. אחת למס` שבועות היו פותחים משפט חדש לקבוצת חיילי צה``ל לשעבר שנתפסו ע``י רשויות השלטון הפלשתינאי. שם בבית המשפט הפלשתינאי, מאחורי כלובים, הוחזקו חיילי צה``ל, סימני העינויים הקשים עדיין על פניהם וגופם ונשפטו ברחמי בית המשפט לתקופות ארוכות של מאסר עם עבודת פרך, ל 20 ו 30 שנה. קצינים רבים אף נשפטו לגזר דין מוות ונורו בחצר בית המשפט במקום מיוחד שיועד לכך. תמיד נמצאו עדים פלשתינאים שנשבעו על הדוכן והעידו כי זיהו זיהוי מוחלט וודאי את הנאשמים שפשעו וחטאו כלפי העם הפלשתינאי. דובר משרד המשפטים האמריקאי שלח מחאה רשמית לממשלת פלשתין להפסיק עם משפטי הראווה המבויימיים אך דבר לא השתנה. לפלשתינאים ניתנו מידי יום כ 3 שעות בידור ודור שלם של ילדים פלשתינאים ינק בשקיקה את ההסטוריה המשוכתבת.