2010 פרק מס. 23
בשעת בוקר מוקדמת, עת החושך עדיין שלט, חזרה נילי ממקום עבודתה בפאב. היא לא חשה במחמוד העוקב אחריה. כשפתחה את דלת ביתה, בבואה לסגור את הדלת אחריה, נתחבה נעלו של מחמוד בפתח הדלת, מונע ממנה את סגירתה. נילי, מבועתת, ניסתה לסגור בכוח את הדלת על רגלו של מחמוד אך הוא בתנופה חזקה הדף את הדלת יחד עם נילי אחורה ונכנס פנימה בעקבותיה לדירתה. נילי פסעה אחורה בבהלה לעבר המטבח, שם בקדחתנות חיפשה ומצאה סכין לחיתוך לחם בעלת מראה מרושע. מחמוד צחק מולה כשעמדה מולו, מחזיקה את הסכין בגובה עיניה, רועדת מפחד. ``למה לך יקירתי להשתמש בסכין? בסה``כ רציתי לנהל אתך שיחה נעימה והנה את עומדת כאן מולי מוכנה לרצוח אותי. הנה, רוצה לדקור אותי? בבקשה!`` הפנה לעברה מחמוד את חזהו. נילי נסוגה לשיפולי המטבח הקטן, גבה לדלת מרפסת המטבח ולא הרפתה מערנותה. מחמוד המתין, כדייג שדג עלה בחכתו ומחכה להעלותו לחוף. מחייך ברוחב לב ובנעימות, שפמו הרחב מתנדנד, עיניו נוצצות. ``הנה, את רואה? את לא רוצחת! את נחמדה! הניחי את הסכין, לא אפגע בך``. לאחר זמן שנדמה כנצח הורידה נילי את ידה האוחזת בסכין ממול פניה אבל המשיכה להחזיקה, פרקי אצבעות ידיה לבנות מאחיזתה בסכין. מחמוד התיישב בכבדות באחד הכיסאות במטבח הצר, ``תהיי נחמדה, תעשי איזה כוס קפה``. ``אין לי קפה, יש לי תה``. ``תה יהיה בסדר, בבקשה ממך``. נילי, ביודעה כי מדובר באיש בטחון פלשתינאי שמעה לא מעט סיפורי אימה שהתהלכו ברחוב הישראלי על הניצול לרעה של כוחם של אנשי הביטחון והשררה הפלשתינאיים. מקרי רצח, אונס, חטיפה לצורך תשלום כופר, שוד ברוטלי והתאיידות לשמה היו שכיחים ברחוב הישראלי מאז הקמתה של מדינת פלשתין המאוחדת. נילי גם ידעה כי אינה יכולה לצפות לסעד מהשלטונות הפלשתינאיים וידעה כי היא הולכת על חבל דק מאוד עם האיש הזה שחזותו כרגע נעימה אך בהחלט יכולה להתחלף בין רגע לברוטאלית. לנילי לא היו אשליות רבות שכבודה כאישה בסכנה וחייה גם כן. מחמוד טייל בחדר השינה שלה, בדק את מעט התמונות המשפחתיות שהיו ממוסגרות על שידתה, הציץ בספר שהיא קראה לאחרונה ובכוננית הספרים. אחר, הסתובב ובחן באריכות את תמונת החמנייה שהיתה תלויה על הקיר, משל הוא מבקר במוזיאון. ``את עובדת כזמרת בפאב השלום`` קבע מחמוד. נילי הצטמררה במטבח. אין זה נעים לשמוע מישהו המכיר אותך ואת מעשיך ואשר כוונותיו קרוב לוודאי אפילות. ``את שרה יפה מאוד, אני אוהב את דרך שירתך. הייתי שמח אם היית שרה לי פעם, ככה, לבד. מעין הופעה פרטית``. ``אני לא נוהגת לתת הופעות פרטיות`` פלטה נילי מן המטבח בעודה מכינה את התה. ``תגידי, המייק הזה, מנהל הפאב, מה הוא עושה חוץ מלשבת על הבר כל היום? יש לו עוד תחומים שהוא מתעסק בהם?`` ``לא ידוע לי על כך`` היחסים ביניכם הם יחסי חברות?`` שאל מחמוד. ``לא, אנחנו ידידים טובים. הוא בשבילי כמעט כמו אבא.`` ``ואיפה הורייך?`` ``מתו, עוד לפני הכיבוש``. ``זה לא כיבוש, יקירתי ,זהו שחרור. תלוי מאיזה זווית את מסתכלת``. נילי שתקה והגישה לו כוס תה. הוא התיישב בכורסא שבחדר המיטות שלה ואילו היא, עמדה בפתח החדר, מחזיקה עדיין את הסכין בידה, אם כי לא בתנוחה מאיימת. דומה שמחמוד התעלם מכך. נינוח וחייכני הודה לה והגיש ידו לשתות את התה. במהלך לגימותיו לא הסיר את דמותה מעיניו ואילו היא, נדמה שהלכה והתכווצה. ``האמת היא, שמצאת חן בעיני. אני לא אעשה לך כל רע, רק טוב. אני רוצה להיות ידיד שלך, חבר שלך, אהובך`` אמר והביט בעיניה במבט נוקב ובוחן בעוד היא מיהרה להשפיל את עיניה. ``אני לא חושבת שזה אפשרי, אנו שונים וזרים זה לזה``. מחמוד חייך, לוגם בלגימות קטנות את שארית התה מן הספל. ``אני מבקשת שלא תבוא יותר לכאן ותנסה לכפות עלי את רצונך. אם יש לך כבוד כערבי וכמוסלמי, תבטיח לי רק זאת``. ``יקירתי נילי`` אמר מחמוד ונילי חשה בקור עולה בתחתית גבה לשמע שמה על שפתותיו של מחמוד, ``משפחתי גרה בשכם ואני רחוק מהבית, כאן בת``א, רודף אחרי החברים הישראלים שלך. אני רוצה להכיר אותך ושאת תכירי אותי ושנהיה ביחד ויהיה לנו טוב``. דפיקה נשמעה בדלת ונילי שמחה כמו שלא שמחה מימיה. ריצ`ארד חיכה בפתח הדלת והופתע למראה מחמוד מגיח לעבר דלת היציאה. נילי ניגשה לריצ`ארד, תפסה בידו ומשכה אותו פנימה בכוח, מחבקת אותו, מכריחה אותו להתכופף קלות ולהושיט את לחיו לנשיקה על הלחי. בדלת הכניסה כבר עמד מחמוד, אוחז בידו את כובעו. למשך שניות מספר הצטלבו מבטיהם של ריצ`ארד ושל מחמוד ואיש מהם לא מיהר להשפיל את מבטו. לאחר מכן יצא מחמוד בלא מילים והדלת נסגרה. מאחורי הדלת התמוטטה נילי לתוך זרועותיו של ריצ`ארד המופתע ופרצה בבכי של הקלה.
בשעת בוקר מוקדמת, עת החושך עדיין שלט, חזרה נילי ממקום עבודתה בפאב. היא לא חשה במחמוד העוקב אחריה. כשפתחה את דלת ביתה, בבואה לסגור את הדלת אחריה, נתחבה נעלו של מחמוד בפתח הדלת, מונע ממנה את סגירתה. נילי, מבועתת, ניסתה לסגור בכוח את הדלת על רגלו של מחמוד אך הוא בתנופה חזקה הדף את הדלת יחד עם נילי אחורה ונכנס פנימה בעקבותיה לדירתה. נילי פסעה אחורה בבהלה לעבר המטבח, שם בקדחתנות חיפשה ומצאה סכין לחיתוך לחם בעלת מראה מרושע. מחמוד צחק מולה כשעמדה מולו, מחזיקה את הסכין בגובה עיניה, רועדת מפחד. ``למה לך יקירתי להשתמש בסכין? בסה``כ רציתי לנהל אתך שיחה נעימה והנה את עומדת כאן מולי מוכנה לרצוח אותי. הנה, רוצה לדקור אותי? בבקשה!`` הפנה לעברה מחמוד את חזהו. נילי נסוגה לשיפולי המטבח הקטן, גבה לדלת מרפסת המטבח ולא הרפתה מערנותה. מחמוד המתין, כדייג שדג עלה בחכתו ומחכה להעלותו לחוף. מחייך ברוחב לב ובנעימות, שפמו הרחב מתנדנד, עיניו נוצצות. ``הנה, את רואה? את לא רוצחת! את נחמדה! הניחי את הסכין, לא אפגע בך``. לאחר זמן שנדמה כנצח הורידה נילי את ידה האוחזת בסכין ממול פניה אבל המשיכה להחזיקה, פרקי אצבעות ידיה לבנות מאחיזתה בסכין. מחמוד התיישב בכבדות באחד הכיסאות במטבח הצר, ``תהיי נחמדה, תעשי איזה כוס קפה``. ``אין לי קפה, יש לי תה``. ``תה יהיה בסדר, בבקשה ממך``. נילי, ביודעה כי מדובר באיש בטחון פלשתינאי שמעה לא מעט סיפורי אימה שהתהלכו ברחוב הישראלי על הניצול לרעה של כוחם של אנשי הביטחון והשררה הפלשתינאיים. מקרי רצח, אונס, חטיפה לצורך תשלום כופר, שוד ברוטלי והתאיידות לשמה היו שכיחים ברחוב הישראלי מאז הקמתה של מדינת פלשתין המאוחדת. נילי גם ידעה כי אינה יכולה לצפות לסעד מהשלטונות הפלשתינאיים וידעה כי היא הולכת על חבל דק מאוד עם האיש הזה שחזותו כרגע נעימה אך בהחלט יכולה להתחלף בין רגע לברוטאלית. לנילי לא היו אשליות רבות שכבודה כאישה בסכנה וחייה גם כן. מחמוד טייל בחדר השינה שלה, בדק את מעט התמונות המשפחתיות שהיו ממוסגרות על שידתה, הציץ בספר שהיא קראה לאחרונה ובכוננית הספרים. אחר, הסתובב ובחן באריכות את תמונת החמנייה שהיתה תלויה על הקיר, משל הוא מבקר במוזיאון. ``את עובדת כזמרת בפאב השלום`` קבע מחמוד. נילי הצטמררה במטבח. אין זה נעים לשמוע מישהו המכיר אותך ואת מעשיך ואשר כוונותיו קרוב לוודאי אפילות. ``את שרה יפה מאוד, אני אוהב את דרך שירתך. הייתי שמח אם היית שרה לי פעם, ככה, לבד. מעין הופעה פרטית``. ``אני לא נוהגת לתת הופעות פרטיות`` פלטה נילי מן המטבח בעודה מכינה את התה. ``תגידי, המייק הזה, מנהל הפאב, מה הוא עושה חוץ מלשבת על הבר כל היום? יש לו עוד תחומים שהוא מתעסק בהם?`` ``לא ידוע לי על כך`` היחסים ביניכם הם יחסי חברות?`` שאל מחמוד. ``לא, אנחנו ידידים טובים. הוא בשבילי כמעט כמו אבא.`` ``ואיפה הורייך?`` ``מתו, עוד לפני הכיבוש``. ``זה לא כיבוש, יקירתי ,זהו שחרור. תלוי מאיזה זווית את מסתכלת``. נילי שתקה והגישה לו כוס תה. הוא התיישב בכורסא שבחדר המיטות שלה ואילו היא, עמדה בפתח החדר, מחזיקה עדיין את הסכין בידה, אם כי לא בתנוחה מאיימת. דומה שמחמוד התעלם מכך. נינוח וחייכני הודה לה והגיש ידו לשתות את התה. במהלך לגימותיו לא הסיר את דמותה מעיניו ואילו היא, נדמה שהלכה והתכווצה. ``האמת היא, שמצאת חן בעיני. אני לא אעשה לך כל רע, רק טוב. אני רוצה להיות ידיד שלך, חבר שלך, אהובך`` אמר והביט בעיניה במבט נוקב ובוחן בעוד היא מיהרה להשפיל את עיניה. ``אני לא חושבת שזה אפשרי, אנו שונים וזרים זה לזה``. מחמוד חייך, לוגם בלגימות קטנות את שארית התה מן הספל. ``אני מבקשת שלא תבוא יותר לכאן ותנסה לכפות עלי את רצונך. אם יש לך כבוד כערבי וכמוסלמי, תבטיח לי רק זאת``. ``יקירתי נילי`` אמר מחמוד ונילי חשה בקור עולה בתחתית גבה לשמע שמה על שפתותיו של מחמוד, ``משפחתי גרה בשכם ואני רחוק מהבית, כאן בת``א, רודף אחרי החברים הישראלים שלך. אני רוצה להכיר אותך ושאת תכירי אותי ושנהיה ביחד ויהיה לנו טוב``. דפיקה נשמעה בדלת ונילי שמחה כמו שלא שמחה מימיה. ריצ`ארד חיכה בפתח הדלת והופתע למראה מחמוד מגיח לעבר דלת היציאה. נילי ניגשה לריצ`ארד, תפסה בידו ומשכה אותו פנימה בכוח, מחבקת אותו, מכריחה אותו להתכופף קלות ולהושיט את לחיו לנשיקה על הלחי. בדלת הכניסה כבר עמד מחמוד, אוחז בידו את כובעו. למשך שניות מספר הצטלבו מבטיהם של ריצ`ארד ושל מחמוד ואיש מהם לא מיהר להשפיל את מבטו. לאחר מכן יצא מחמוד בלא מילים והדלת נסגרה. מאחורי הדלת התמוטטה נילי לתוך זרועותיו של ריצ`ארד המופתע ופרצה בבכי של הקלה.