2010 פרק מס. 15 חלק א.
באותם ימים נוראים עת ראש ממשלת ישראל אברהם דורק קרא לערביי ישראל מעל בימת הכנסת לחזור בהם מבגידתם במדינה ובדמוקרטיה הישראלית, היו עסוקים מרבית הפוליטיקאים הישראליים בהישרדות אישית. מרביתם העלו עוד קודם לכן את בני משפחותיהם על מטוסים לחו``ל. גיוס כללי שהוכרז ע``י המדינה גרר בעקבותיו זרם של מתנדבים יהודים מחו``ל שבאו לעזור לעם ישראל במלחמתו אך המטוסים היו מלאים גם בכיוון החוצה. בעיקר של בני משפחות המקורבים. עד כדי כך הגיעו הדברים שחלק מחברי הכנסת הדתיים נעדרו בשל נסיעתם לחו``ל מן מליאת הכנסת. רשתות הרדיו אוחדו למשדר חדשות רציף אחד, מבזקי חדשות רק החריפו את תחושת האין אונים ואת החידלון של האזרח הישראלי. אנשים ברחובות היו בפאניקה. נתניה ואשקלון הופגזו בתותחים כבדים ובמרגמות וכל מה שיכלו לעשות אזרחי ישראל היה לשבת במקלטים חסרי אונים. כוחות הצבא היו עסוקים בהדיפת אויביה החיצוניים של ישראל והמשטרה לא יכלה לכוחות המשחית הפלשתינאים שזרעו בהלה בתוך הארץ. במהלך כל המלחמה ניהל ראש ממשלת ישראל אברהם דורק שיחות חירום עם שגריר ארה``ב בישראל. עוד קודם לכן מרבית צוותי ומשפחות הדיפלומטים הזרים כבר יצאו מן הארץ ועתה נשארו בארץ רק צוותי דיפלומטים לשעות חירום בלבד. בשיחות אלה ביקש אברהם דורק נשק נוסף ותחמושת. אברהם דורק ניהל שיחות טלפון קשות וארוכות עם האמריקאים למען יכפו על מדינות ערב הפולשות הפסקת אש אולם כל שיחותיו של הנשיא האמריקאי הסתיימו בתשובות עמומות ובהבטחה לחזור בתוך שעות ספורות עם תשובה משליטי ערב. היה ברור לנשיא האמריקאי כי הערבים לא ייעצרו בשום שלב, גם אם ישראל תטיל למערכה את פצצות האטום שלה. סוף סוף יש לערבים אפשרות לחסל את הישות הציונית והם לא יוותרו על כך בעד שום הון שבעולם ובכל מחיר שיידרש. בשלב האחרון של המלחמה, עת צבאות ערב כבר נעו בכבישיה הראשיים של ישראל לעבר תל אביב, התחנן אברהם דורק לנשיא ארה``ב לשלוח לו תגבורות של תחמושת ואף חיילים אולם נשיא ארה``ב הודיע לו חד משמעית כי הוא יקבל את כל הנשק בעולם ואת כל העזרה זולת חיילים אמריקאיים. כאשר אברהם דורק העלה את נושא שימוש בפצצות האטום של ישראל הבהיר לו נשיא ארה``ב כי ממשלת ארה``ב לעולם לא תתמוך בצעד שכזה ובמקרה כזה אל לו לצפות לעזרה או תמיכה ממשלת ארה``ב. בשלב זה של השיחה הניח אברהם דורק את שפורפרת הטלפון באיטיות וידע כי הוא בודד בעולם בהחלטה על שימוש בנשק האטום של ישראל. התקפות פתע של הפלשתינאים ויחידות קומנדו סוריות ועירקיות שהוחדרו לישראל פגעו בחלק מבסיסי חיל האוויר הישראלי ושיבשו את יכולתו של חיל האוויר הישראלי לקיים מטריה אווירית שהיתה כה נחוצה לצה``ל בגזרותיו השונות. מסתננים פלשתינאים חדרו לשטחי ישראל והגיעו קרוב לנמלי התעופה. שם שכבו במארבים וירו טילי כתף מטווח קרוב ביותר במטוסי ישראל בעת המראתם ושיבשו בכך את כוחו של חיל האוויר. מצוד גדול התקיים אחרי מחבלים אלה אך הנזק כבר נעשה ויעילותו של חיל האוויר הישראלי נפגעה מאוד, במיוחד בימים הראשונים, הקריטיים למלחמה. מתקפות טילים על ערי ישראל מכיוון סוריה עירק ואירן רק החריפו את כמות הנפגעים הגדולה בציבור הישראלי. מעולם לא השקיעה מדינת ישראל במקלטיה ואכן ביום פקודה רבו הנפגעים כאשר בניינים רבים בערי ישראל קרסו על עומדם מעוצמת ההפצצות.
באותם ימים נוראים עת ראש ממשלת ישראל אברהם דורק קרא לערביי ישראל מעל בימת הכנסת לחזור בהם מבגידתם במדינה ובדמוקרטיה הישראלית, היו עסוקים מרבית הפוליטיקאים הישראליים בהישרדות אישית. מרביתם העלו עוד קודם לכן את בני משפחותיהם על מטוסים לחו``ל. גיוס כללי שהוכרז ע``י המדינה גרר בעקבותיו זרם של מתנדבים יהודים מחו``ל שבאו לעזור לעם ישראל במלחמתו אך המטוסים היו מלאים גם בכיוון החוצה. בעיקר של בני משפחות המקורבים. עד כדי כך הגיעו הדברים שחלק מחברי הכנסת הדתיים נעדרו בשל נסיעתם לחו``ל מן מליאת הכנסת. רשתות הרדיו אוחדו למשדר חדשות רציף אחד, מבזקי חדשות רק החריפו את תחושת האין אונים ואת החידלון של האזרח הישראלי. אנשים ברחובות היו בפאניקה. נתניה ואשקלון הופגזו בתותחים כבדים ובמרגמות וכל מה שיכלו לעשות אזרחי ישראל היה לשבת במקלטים חסרי אונים. כוחות הצבא היו עסוקים בהדיפת אויביה החיצוניים של ישראל והמשטרה לא יכלה לכוחות המשחית הפלשתינאים שזרעו בהלה בתוך הארץ. במהלך כל המלחמה ניהל ראש ממשלת ישראל אברהם דורק שיחות חירום עם שגריר ארה``ב בישראל. עוד קודם לכן מרבית צוותי ומשפחות הדיפלומטים הזרים כבר יצאו מן הארץ ועתה נשארו בארץ רק צוותי דיפלומטים לשעות חירום בלבד. בשיחות אלה ביקש אברהם דורק נשק נוסף ותחמושת. אברהם דורק ניהל שיחות טלפון קשות וארוכות עם האמריקאים למען יכפו על מדינות ערב הפולשות הפסקת אש אולם כל שיחותיו של הנשיא האמריקאי הסתיימו בתשובות עמומות ובהבטחה לחזור בתוך שעות ספורות עם תשובה משליטי ערב. היה ברור לנשיא האמריקאי כי הערבים לא ייעצרו בשום שלב, גם אם ישראל תטיל למערכה את פצצות האטום שלה. סוף סוף יש לערבים אפשרות לחסל את הישות הציונית והם לא יוותרו על כך בעד שום הון שבעולם ובכל מחיר שיידרש. בשלב האחרון של המלחמה, עת צבאות ערב כבר נעו בכבישיה הראשיים של ישראל לעבר תל אביב, התחנן אברהם דורק לנשיא ארה``ב לשלוח לו תגבורות של תחמושת ואף חיילים אולם נשיא ארה``ב הודיע לו חד משמעית כי הוא יקבל את כל הנשק בעולם ואת כל העזרה זולת חיילים אמריקאיים. כאשר אברהם דורק העלה את נושא שימוש בפצצות האטום של ישראל הבהיר לו נשיא ארה``ב כי ממשלת ארה``ב לעולם לא תתמוך בצעד שכזה ובמקרה כזה אל לו לצפות לעזרה או תמיכה ממשלת ארה``ב. בשלב זה של השיחה הניח אברהם דורק את שפורפרת הטלפון באיטיות וידע כי הוא בודד בעולם בהחלטה על שימוש בנשק האטום של ישראל. התקפות פתע של הפלשתינאים ויחידות קומנדו סוריות ועירקיות שהוחדרו לישראל פגעו בחלק מבסיסי חיל האוויר הישראלי ושיבשו את יכולתו של חיל האוויר הישראלי לקיים מטריה אווירית שהיתה כה נחוצה לצה``ל בגזרותיו השונות. מסתננים פלשתינאים חדרו לשטחי ישראל והגיעו קרוב לנמלי התעופה. שם שכבו במארבים וירו טילי כתף מטווח קרוב ביותר במטוסי ישראל בעת המראתם ושיבשו בכך את כוחו של חיל האוויר. מצוד גדול התקיים אחרי מחבלים אלה אך הנזק כבר נעשה ויעילותו של חיל האוויר הישראלי נפגעה מאוד, במיוחד בימים הראשונים, הקריטיים למלחמה. מתקפות טילים על ערי ישראל מכיוון סוריה עירק ואירן רק החריפו את כמות הנפגעים הגדולה בציבור הישראלי. מעולם לא השקיעה מדינת ישראל במקלטיה ואכן ביום פקודה רבו הנפגעים כאשר בניינים רבים בערי ישראל קרסו על עומדם מעוצמת ההפצצות.