2010 פרק מס. 13
מייק החמוד, חשבה נילי. בירידתה מהבמה, קרץ לה מייק, בעל הפאב, בעיניו האפורות. כשהוא עושה כך, חשבה נילי, אני יודעת שהוא מחביא משהו בשרוולו. עת נכנסה נילי לחדר ההלבשה הקטנטן שלה הופתעה לגלות זר פרחים ענק. נילי גחנה ושלפה את כרטיס הברכה שהיה מוצמד לזר הפרחים. ביציאה מחדר ההלבשה לעבר אולם הפאב, סקרה נילי בסקרנות את הנוכחים בתוך העשן והאור החלש. היא התיישבה ליד שולחן קטן בפינה, שולחן שהיה באופן קבוע שלה במידה ולקוחות לא השתמשו בו באותו רגע. שם נרגעה בסיום כל הופעה. המלצר הזדרז להביא לה את כוס התה שלה שהיתה רגילה לשתות בסיום כל הופעה. ``שלום גבירתי הזמרת`` פנה אליה מישהו בקול מהסס והיא נשאה עיניה גבוה ממקום מושבה. חייל שחור, רזה וגבוה, במדי המרינס של צבא ארה``ב גחן לעברה. ``אז אתה המעריץ האלמוני שלי?`` חייכה אליו נילי. ``כן, גבירתי. שמי הוא ריצ`ארד``. ``אתה נראה לי מוכר מהיכן שהוא , אולם איני זוכרת מהיכן.`` בתגובה, התפשט חיוך עגמומי על פניו של ריצ`ארד אולם הוא שתק. דממה קצרה השתררה ביניהם עד שנילי פנתה אליו: ``ומה מעשיך כאן בחלק זה של העולם? באת לראות כיצד משמידים את מה שנשאר ממדינת ישראל ?`` ``נשארתי בישראל כי החלטתי לעזור לישראלים. אחרי מה שראיתי, החלטתי שבתור בן-אדם המחשיב את עצמו כמוסרי, עלי להישאר ולעזור לכם.`` אמר והביט היישר לעיניה. ``יפה`` השיבה נילי והביטה בו בעיניה החומות, חודרת לעמקי נשמתו, כמו מכונת רנטגן, הקולטת הכל. ``רק חבל שאיני זוכרת מהיכן אני מכירה אותך. אתה מוכר לי.`` היא פקחית, חשב לעצמו ריצ`ארד. ``האם אוכל להתיישב לצידך? היית עושה אותי אדם מאושר``. לאחר מס` שניות התוודה ריצ`ארד, ``האם את יודעת, שאני בא לכאן באופן קבוע לשמוע ולראות אותך?`` ``כן, ריצ`ארד, אני עוקבת אחריך מעל הבמה זה מכבר``. ריצ`ארד התיישב לצידה, חש בחמימות קולה וזה הספיק לו, הוא הרגיש מאושר.
מייק החמוד, חשבה נילי. בירידתה מהבמה, קרץ לה מייק, בעל הפאב, בעיניו האפורות. כשהוא עושה כך, חשבה נילי, אני יודעת שהוא מחביא משהו בשרוולו. עת נכנסה נילי לחדר ההלבשה הקטנטן שלה הופתעה לגלות זר פרחים ענק. נילי גחנה ושלפה את כרטיס הברכה שהיה מוצמד לזר הפרחים. ביציאה מחדר ההלבשה לעבר אולם הפאב, סקרה נילי בסקרנות את הנוכחים בתוך העשן והאור החלש. היא התיישבה ליד שולחן קטן בפינה, שולחן שהיה באופן קבוע שלה במידה ולקוחות לא השתמשו בו באותו רגע. שם נרגעה בסיום כל הופעה. המלצר הזדרז להביא לה את כוס התה שלה שהיתה רגילה לשתות בסיום כל הופעה. ``שלום גבירתי הזמרת`` פנה אליה מישהו בקול מהסס והיא נשאה עיניה גבוה ממקום מושבה. חייל שחור, רזה וגבוה, במדי המרינס של צבא ארה``ב גחן לעברה. ``אז אתה המעריץ האלמוני שלי?`` חייכה אליו נילי. ``כן, גבירתי. שמי הוא ריצ`ארד``. ``אתה נראה לי מוכר מהיכן שהוא , אולם איני זוכרת מהיכן.`` בתגובה, התפשט חיוך עגמומי על פניו של ריצ`ארד אולם הוא שתק. דממה קצרה השתררה ביניהם עד שנילי פנתה אליו: ``ומה מעשיך כאן בחלק זה של העולם? באת לראות כיצד משמידים את מה שנשאר ממדינת ישראל ?`` ``נשארתי בישראל כי החלטתי לעזור לישראלים. אחרי מה שראיתי, החלטתי שבתור בן-אדם המחשיב את עצמו כמוסרי, עלי להישאר ולעזור לכם.`` אמר והביט היישר לעיניה. ``יפה`` השיבה נילי והביטה בו בעיניה החומות, חודרת לעמקי נשמתו, כמו מכונת רנטגן, הקולטת הכל. ``רק חבל שאיני זוכרת מהיכן אני מכירה אותך. אתה מוכר לי.`` היא פקחית, חשב לעצמו ריצ`ארד. ``האם אוכל להתיישב לצידך? היית עושה אותי אדם מאושר``. לאחר מס` שניות התוודה ריצ`ארד, ``האם את יודעת, שאני בא לכאן באופן קבוע לשמוע ולראות אותך?`` ``כן, ריצ`ארד, אני עוקבת אחריך מעל הבמה זה מכבר``. ריצ`ארד התיישב לצידה, חש בחמימות קולה וזה הספיק לו, הוא הרגיש מאושר.