2010 אחרית דבר.
בבית מלון קטן בנאשוויל טנסי בארצות הברית, אחד מתוך רבים באיזור שטוף דשאים ועצים זה, בילה ריצ`ארד את יומו בניקוי ובאחזקת חדרי המלון. לאחר שחרורו הפתאומי והלא מזהיר מן הצבא האמריקאי הוא חזר למקום הולדתו שם מצא לעצמו עבודה פשוטה וחי עם אמו בביתם הקטן בפרברי נאשוויל. הקשר עם נילי נותק עוד בישראל וכל מאמציו של ריצ`ארד מאז ולהשיג עליה מידע, גם דרך חבריו לשעבר שנשארו בפלשתין, עלו בתוהו. דומה שכלאו אותו בתוך בור וגוללו עליו את הפתח מלמעלה. ריצ`ארד ידע כי שלטונות ארה``ב יודעים לקיים הבטחות וכי הבטחתם לא לאפשר לו כל קשר עם נילי ``מעתה ועד עולם`` כדבריהם, תישמר במלואה. מדינת ארה``ב יודעת להיות נקמנית וקטנונית כשצריך. ריצ`ארד חי חיים שקטים ועצובים ובשלב זה לא חש צורך לחפש לעצמו חברה. הוא העדיף את הבדידות של הערבים הארוכים ואת הזכרונות. בשעה 11 הוא נקרא לחדרו של המנהל שם מצא מישהו המחכה לו. ``שלום ריצ`ארד`` אמר האיש. הם פרשו לפינה שקטה בלובי הקטן של המלון ושם המשיך האיש ואמר: ``ריצ`ארד, לאף אחד אסור לדעת שאי פעם ביקרתי אותך. אני הייתי בצוות החקירה של נילי, חברתך. מאז לא ראיתיה ואני סבור שהיא ירדה למחתרת יחד עם עוד רבים מחבריה. היא כתבה לך מכתב. היה ברור לה כי אנו, החוקרים, נקרא אותו אולם היא השביעה אותי בכבודי כחייל, כאמריקאי וכאדם להעביר לך את המכתב ולא להשמידו. המכתב אכן הושמד אך דאגתי לצלמו קודם לכן. אני בביקורי הראשון מזה זמן רב במולדת וחשתי חובה לקיים את ההבטחה שנתתי לה. אני ידעתי עד כמה אהבה אותך ועד כמה השלטונות האמריקאיים התאכזרו לשניכם. הנה המכתב. עכשיו אשאיר אותך לבד אבל זכור כי אסור לך לדבר על כך אף פעם עם אף אחד.`` הוא לחץ את ידו של ריצ`ארד והסתלק. ריצ`ארד עוד ישב שם מספר דקות ארוכות, ממולל באצבעותיו הארוכות את המעטפה המוכתמת והישנה, מוצף ברגשותיו. ריצארד היקר איני יודעת אם מכתב זה יגיע לידיך אם לאו. אמרו לי כאן בחקירה כי יעבור עליך גיהינום וקרוב לודאי שישחררו אותך בקלון מצבא ארה``ב. אותו צבא שהיה דגל לעיניך ושרצית לשרת אותו עד יומך האחרון. אני מצטערת מאוד שכך התגלגלו הדברים, בלי שליטה. אני מצטערת שסיבכתי אותך ושגדעתי קרוב לודאי את הקריירה שהיתה תמיד הדגל שלך וגאוותך הגדולה. אני אשאר כאן, בארץ הזאת עם חברי. קרוב לודאי שאמצא את דרכי, כמו שאר הישראלים הנאמנים לאחת המחתרות. לא תוכל עוד לשמוע את קולי שר, לא תוכל עוד לחוש את מגע ידי מלטף את לחייך. אבל דע לך כי זיכרונך, אהבתך, ידידותך יהיו תמיד נר שיאיר לי בלילות חשוכים. תמיד תהא זכורה לי ידידותך הנפלאה, החפה מכל אינטרס, מאהבתך אותי בשלמות שאינה אפשרית בין בני אדם רגילים. הבטיחו לי ריצ`ארד, כי לעולם לא אוכל לפגוש אותך יותר. כי לעולם לא יתנו לי להתקשר עימך או להגיע לארה``ב. כנ``ל גם אתה לא תוכל לשוב למזרח התיכון. אנו חיים בתקופה מטורפת שבה אזרחים קטנים של העולם נשחקים בידי גורל שנקבע ע``י מדינות ופוליטיקאים. ריצארד, אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה. אהובי, לך מצא לך בחורה נחמדה שתעשה לך ילדים. תחיה איתה באושר ושכח אותי. אני אשאר כאן ויעבור עלי מה. דבר אחד תהיה בטוח, תמיד אנצור אותך בליבי, כמאהב וכידיד. שלך, נילי
בבית מלון קטן בנאשוויל טנסי בארצות הברית, אחד מתוך רבים באיזור שטוף דשאים ועצים זה, בילה ריצ`ארד את יומו בניקוי ובאחזקת חדרי המלון. לאחר שחרורו הפתאומי והלא מזהיר מן הצבא האמריקאי הוא חזר למקום הולדתו שם מצא לעצמו עבודה פשוטה וחי עם אמו בביתם הקטן בפרברי נאשוויל. הקשר עם נילי נותק עוד בישראל וכל מאמציו של ריצ`ארד מאז ולהשיג עליה מידע, גם דרך חבריו לשעבר שנשארו בפלשתין, עלו בתוהו. דומה שכלאו אותו בתוך בור וגוללו עליו את הפתח מלמעלה. ריצ`ארד ידע כי שלטונות ארה``ב יודעים לקיים הבטחות וכי הבטחתם לא לאפשר לו כל קשר עם נילי ``מעתה ועד עולם`` כדבריהם, תישמר במלואה. מדינת ארה``ב יודעת להיות נקמנית וקטנונית כשצריך. ריצ`ארד חי חיים שקטים ועצובים ובשלב זה לא חש צורך לחפש לעצמו חברה. הוא העדיף את הבדידות של הערבים הארוכים ואת הזכרונות. בשעה 11 הוא נקרא לחדרו של המנהל שם מצא מישהו המחכה לו. ``שלום ריצ`ארד`` אמר האיש. הם פרשו לפינה שקטה בלובי הקטן של המלון ושם המשיך האיש ואמר: ``ריצ`ארד, לאף אחד אסור לדעת שאי פעם ביקרתי אותך. אני הייתי בצוות החקירה של נילי, חברתך. מאז לא ראיתיה ואני סבור שהיא ירדה למחתרת יחד עם עוד רבים מחבריה. היא כתבה לך מכתב. היה ברור לה כי אנו, החוקרים, נקרא אותו אולם היא השביעה אותי בכבודי כחייל, כאמריקאי וכאדם להעביר לך את המכתב ולא להשמידו. המכתב אכן הושמד אך דאגתי לצלמו קודם לכן. אני בביקורי הראשון מזה זמן רב במולדת וחשתי חובה לקיים את ההבטחה שנתתי לה. אני ידעתי עד כמה אהבה אותך ועד כמה השלטונות האמריקאיים התאכזרו לשניכם. הנה המכתב. עכשיו אשאיר אותך לבד אבל זכור כי אסור לך לדבר על כך אף פעם עם אף אחד.`` הוא לחץ את ידו של ריצ`ארד והסתלק. ריצ`ארד עוד ישב שם מספר דקות ארוכות, ממולל באצבעותיו הארוכות את המעטפה המוכתמת והישנה, מוצף ברגשותיו. ריצארד היקר איני יודעת אם מכתב זה יגיע לידיך אם לאו. אמרו לי כאן בחקירה כי יעבור עליך גיהינום וקרוב לודאי שישחררו אותך בקלון מצבא ארה``ב. אותו צבא שהיה דגל לעיניך ושרצית לשרת אותו עד יומך האחרון. אני מצטערת מאוד שכך התגלגלו הדברים, בלי שליטה. אני מצטערת שסיבכתי אותך ושגדעתי קרוב לודאי את הקריירה שהיתה תמיד הדגל שלך וגאוותך הגדולה. אני אשאר כאן, בארץ הזאת עם חברי. קרוב לודאי שאמצא את דרכי, כמו שאר הישראלים הנאמנים לאחת המחתרות. לא תוכל עוד לשמוע את קולי שר, לא תוכל עוד לחוש את מגע ידי מלטף את לחייך. אבל דע לך כי זיכרונך, אהבתך, ידידותך יהיו תמיד נר שיאיר לי בלילות חשוכים. תמיד תהא זכורה לי ידידותך הנפלאה, החפה מכל אינטרס, מאהבתך אותי בשלמות שאינה אפשרית בין בני אדם רגילים. הבטיחו לי ריצ`ארד, כי לעולם לא אוכל לפגוש אותך יותר. כי לעולם לא יתנו לי להתקשר עימך או להגיע לארה``ב. כנ``ל גם אתה לא תוכל לשוב למזרח התיכון. אנו חיים בתקופה מטורפת שבה אזרחים קטנים של העולם נשחקים בידי גורל שנקבע ע``י מדינות ופוליטיקאים. ריצארד, אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה. אהובי, לך מצא לך בחורה נחמדה שתעשה לך ילדים. תחיה איתה באושר ושכח אותי. אני אשאר כאן ויעבור עלי מה. דבר אחד תהיה בטוח, תמיד אנצור אותך בליבי, כמאהב וכידיד. שלך, נילי