עוד ניסיון לעזור
אני מניח שהשפה הגבוהה של Halena קצת הרתיעה, למרות שהוא צודק בדבריו אני אנסה להסביר במושגים שמסבירים בתיכון בנושאים האלה. כוחות ו.ד.ו = כוחות בין מולקולריים שנוצרים עקב קוטביות (=דיפול) רגעית או קבועה בין מולקולות. מה שמכתיב את עוצמת הקשר הוא מס' גורמים: 1. גודל ענן אלקטרוני - ככל שלמולקולה(ות) ענן אלקטרונים גדול יותר, כך יהיו כוחות ו.ד.ו חזקים יותר. והסיבה: מאחר וקיימת הסתברות גבוהה יותר להימצאות דו קוטב
רגעי במולקולה. ולמה צריך את ה"דו-קוטב רגעי" בכלל ואיך בדיוק הוא מחזק את הקשר ? פשוט. מטענים חשמליים הפוכים נמשכים. ולכן כאשר נוצרים דו-קטבים רגעיים (=שני קטבים. חיובי ושלילי) הם נמשכים אחד לשני (~כמו דבק שכל כמה זמן מישהו מסיר אותו - ולמה מסיר אותו? תקראי את 2 ) וכמובן שהקשר מתחזק ומתייצב. שימי לב שהדו-קטבים האלה לא קבועים, אלא נוצרים ו"נהרסים" כל פעם, כך שבממוצע "מרגישים" שזה לא בדיוק הקשר הכי חזק שיכולנו לחשוב עליו.(ושוב, הפניה ל-2) כמובן שלא באמת מישהו מורח או מסיר דבקים.. אלא מדובר בהסתברות של האלקטרונים להמצא במיקום מסויים. הם כל הזמן נעים, ובזמן מסויים יש יותר אלקטרונים באזור א' מאשר באזור ב' ולכן באזור עם הרבה אלקטרונים נוצר מטען חלקי שלילי, ולהיפך. * לפעמים במקום לספור מס' אלקטרונים, אפשר להסתכל פשוט על המסה המולרית, מסה מולרית גבוהה תעיד על מס' אלקטרונים רב יותר \ ענן אלקטרונים גדול יותר. 2. קוטביות - כאשר במולקולות מתקיים דו-קוטב
קבוע כוחות ו.ד.ו ביניהן יהיו חזקים יותר מאשר אם הדו-קוטב היה רגעי בלבד. למה? כי דו-קוטב קבוע הוא; קבוע. כלומר, אם נחזור לאנלוגיה של הדבק - עכשיו אף אחד לא "מסיר את הדבק".. כלומר הוא תמיד שם ותורם לחוזק וליציבות של ה"מבנה". 3. שטח-פנים של המולקולה(ות) - ככל שפני השטח של מולקולות גדול יותר כך קשרי ו.ד.ו ביניהן חזקים יותר, כלומר אם יש כל מיני "סיעופים" למולקולה סביר להניח שזה יפגע בחוזק הקשרים הבין מולקולריים. ואפשר להמחיש את זה בצורה הבאה: מה יהיה קל יותר להדבקה ו"יתפוס" חזק יותר ? שני לוחות עץ שטוחים, או לוח עץ לכדורגל ? שוב "מרגישים" (אני מקווה) שהתשובה היא שני לוחות עץ מכיוון ששטח הפנים שלהם גדול יותר. (כוחות אלה מתחלקים לעוד כמה תתי-כוחות שעליהם הסביר Halena אבל אני לא חושב שמדברים על זה בתיכון) ועכשיו נעלה דרגה אחת בסולם החוזק של הקשרים הבין מולקולריים ונדבר על קשרי מימן, שהם פשוט מקרה פרטי של קשרי ו.ד.ו חזקים במיוחד. אני לא אפרט הרבה, אלא אתן את הלינק
הזה שבו כבר פירטתי על קשרי מימן. ולגבי השאלות שלך.
שאלה 1: בין מולקולות האמוניה קיימים קשרי ו.ד.ו קוטביים וגם קשרי מימן. בין מולקולות הברום קיימים רק קשרי ו.ד.ו לא קוטביים. עכשיו -
שימי לב! א-ו-מ-ר-י-ם לך שטמפ' הרתיחה של ברום גבוהה מזו של אמוניה. בלי יותר מדי חשיבה ומאמץ, ישר אפשר להבין שאם טמפ' הרתיחה גבוהה יותר (זאת עובדה, אין מה לשבור את הראש ולהתווכח) סימן ש..... הקשרים הבין מולקולריים בברום, בדיוק אותם קשרים שקובעים כמה אנרגיה נצטרך להשקיע כדי להעביר את החומר מנוזל לגז - חזקים יותר !!! עד כאן לא חשבנו יותר מדי... אלא הסקנו מסקנה די מתבקשת ! אם היו אומרים לך ששני לוחות עץ של דני דבוקים חזק יותר משני לוחות עץ של משה, ושואלים אותך למה , הדבר הראשון שהיית אומרת: "כנראה שהדבק של דני חזק יותר משל משה". בדיוק אותו דבר כאן. עכשיו, כדי להסביר את זה - פה כבר צריך לחשוב. בהתבסס על מה שאמרתי למעלה - לברום טמפ' רתיחה גבוהה יותר מכיוון
שכנראה שגודל הענן האלקטרוני שלו כה גדול שכוחות ו.ד.ו שנוצרים בין המולוקולות שלו חזקים אפילו יותר מהכוחות הבין מולקולריים שנוצרים באמוניה (ו.ד.ו וקשרי מימן). כלומר הכל יחסי.
שאלה 2: לפרופנול ולאצטון מסיסות טובה במים כי הם יוצרים קשרי מימן עם המים הודות לקבוצת OH- שיש להם. אבל גם לפנול יש קבוצת OH- , אז למה הוא לא מסיס טוב במים ? לפנול יש טבעת בנזן גדולה שיוצרת "איזור קשיח" ובעצם מהווה את רוב הנפח של המולקולה ויוצרת סוג של מגן בפני מולוקולות המים. הקבוצה OH- פחות זמינה עבור מולקולת המים - בגלל טבעת הבנזן. בהצלחה מצורפת תמונה של פנול, בשביל ההמחשה.
