כשלים בהנחות היסוד ובדרך המחשבה
השאלה היא שאלה פיזיקלית-מתמטית, וכלל אינה פילוסופית. קודם כל, נבהיר את עניין האין-סוף, שהוא בעצם עניין די ברור במתמטיקה. אם N שואף לאין-סוף (ולמלה "אין-סוף" אין שום משמעות בשום שימוש אחר), אזי N^2 ו-N הם מספרים שונים, עף ששניהם, כדבריך "אין-סוף". העניין הוא, שבניגוד לחשיבה הרווחת בציבור ישנם איני-סוף (זוהי הצורה הלשונית הנכונה, לדידי) שונים. אין-סוף הוא קבוצה אין-סופית של מספרים, ולא מספר אחד, לכן הדבר שאתה עושה הוא סופיזם. האמירה - שמכיוןן שגם N וגם N^2 הם אין-סוף, הם אותו הדבר - הגיונית לאדם בקיא במתמטיקה כמו האמירה - שמכיוון שגם 2 וגם 3 הם מספרים, הם אותו הדבר. בשאלה שלך עולה בעיה נוספת: לא הגדרת חלוקה מה-היא. עניין החלוקה אולי ברור, כשמדובר בחומרים בקנה מדה גדול, אך נהיה מעורפל יותר כשמדובר בחלקיקים קטנים. אגב, מובן לך הרי, שנקודה חד-מימדית אינה ניתנת לחלוקה כהבנתנו את המושג חלוקה (חלוקה דורשת הפיכת דבר אחד לתוצרים מרובים, כשכל התוצרים קטנים מהדבר הראשוני). אז לא תוכל לחלק חור שחור
. אף אם יתחלק החומר, עליו דברת, לאין-סוף חלקיקים, הרי מַסָּתָם תשאף לאפס. כידוע לכל אדם, שבקיא במתמטיקה קצת יותר מתלמיד תיכון ממוצע, שסדרה אין-סופית של איברים השואפים לאפס לעתים תכופות מסתכמת למספר סופי. ניתן להבחין בקלות בהגיון שבזה. בכל אופן, על אף שאני נהנה לעסוק במתמטיקה, זהו פורום פילוסופיה, לא מתמטיקה
.