הנה מאמר שכתבתי בנושא...
ישנה שאלה שבדרך כלל אנשים שנפגעו נפשית, לא מעיזים לשאול את עצמם. או שהם כל כך מיואשים מהמצב, שלא עולה בדעתם לשאול אותה. אך אם נתבונן בעצמנו בראי, ונעשה ניתוח של התקופה שעברה עלינו מאד שנפגענו נפשית, נגלה שבכל זאת קרו לנו גם דברים חיוביים כתוצאה ממה שעברנו כמתמודדים. אמנם השאלה לא סטנדרטית ולא טבעית ובדרך כלל נשאל את עצמנו במה נפגענו ומהם הדברים השליליים שקרו לנו כתוצאה מהפגיעה הנפשית. בפגישה האחרונה שערכתי עם הקבוצה לעזרה עצמית אותה אני מנחה במסגרת אנוש שאלתי את החברים - מה הם היתרונות שקיבלו בעקבות הפגיעה הנפשית ? קשה לנו להסתכל על חצי הכוס המלאה בעקבות מה שעברנו בחיינו. ישבתי יום אחד ועשיתי רשימה של הדברים הטובים שקרו לי בעקבות הפגיעה הנפשית כמתמודד. מאז שעברתי את מה שעברתי, התחלתי לפעול למען עצמי ולמען אחרים באופן בו שני הצדדים יוצאים נשכרים ובתחומים שקרובים לליבי. אם פעם הייתי מאד אגואיסט וחושב שאני מין "רמבו" המסוגל לעשות כל דבר שארצה בעולם, למדתי שאני חייב להציב לעצמי גבולות אדומים. לומר "לא" כשצריך ולעשות בעיקר דברים שאני אוהב. אם פעם הייתי עושה בלי חשק מטלות שהוטלו עליי על ידיי אחרים, למדתי להגיד לא למטלות מאחרים שלא מוצאות חן בעיניי ולעשות רק מה שאני אוהב. בזכות הפגיעה הנפשית, הכרתי אישה מקסימה שמקבלת אותי כמו שאני, שמאפשרת לי לעשות כמעט כל דבר, תומכת ומפרגנת בדברים שאני עושה. משפחתי יותר קשובה לצרכיי ולרצונותיי, כך גם במקום העבודה ובעצם בכל תחום בחיי. חשוב לציין שאני מנסה מאד שלא לנצל לרעה את אורח הרוח שמפגינים כלפיי ומנסה בהחלט להוכיח את עצמי ואת יכולותיי למרות כל מה שעברתי, ואפילו יותר מבעבר. מצאתי לי תחומי עניין שונים וביניהם פיתחתי יכולות שהיו טמונות בי ולא היו לי האמצעים, הסבלנות והזמן להשקיע בהם. פיתחתי את יכולת הכתיבה שהייתה בי ושכללתי אותה. כשהייתי ילד אהבתי לכתוב סיפורים ושירים ובמשך החיים נטשתי את התחום. בעקבות מה שאירע לי, קיבלתי צורך עז לבטא את מה שעברתי ואני עובר כיום, דרך הכתיבה והיכולת הזו הולכת ומשתפרת אצלי מידיי יום. הכתיבה מאפשרת להתפרע במלוא מובן המילה ומאפשרת לאדם לטוס על כנפיי הדמיון בלי להיות מחויב לחוקים כאלה או אחרים. היא נותנת לנו הזדמנות לפרוח ולנדוד לעולמות קסומים בלי לעבור את מיפתן הדלת. אני קשוב יותר לאחרים, לא צובר יותר מידיי כעסים בבטן כמו פעם, אם משהו מפריע לי, אני מוציא אותו החוצה. היכולת הזו בריאה במיוחד באקלים הישראלי ובניגוד למה שרבים חושבים, אני חושב שהיכולת הזו להוציא כעסים החוצה בדרכים בריאות, רק מיטיבה איתנו, למרות שהיא גורמת לעיתים לעמים זרים לחשוב על הישראלים כאנשים מוחצנים המתבטאים בגסות האחד עם השני. אני חי חיים שלווים יותר, משקיע יותר במשפחה ופחות בדברים חומרניים אחרים. במקום להצליח בקריירה מפוארת כמו שפעם רציתי, אני דואג לעצמי ולסובבים אותי וממלא את זמני הפנוי בתכנים חיוביים אחרים ומעניינים שכיף לי לעשות. למרות שחלק מחבריי נטשו אותי, הכרתי חברים טובים אחרים שמבינים את מה שעובר עליי. אני לא מפחד להיחשף ולחשוף את הסיפור של מה שקרה לי, לא מפחד מדעות קדומות של אחרים, גאה במה שעברתי והולך בראש מורם. אמנם בדומה לעבר, אני לוקח על עצמי הרבה פרויקטים במקביל, אך בניגוד לעבר, הפרויקטים הללו מעניינים אותי ואני מבצע אותם בחפץ לב, כך שאינם יכולים בעצם להזיק לי. התחלתי להתעניין בתחומים רבים שפעם רק חלמתי עליהם, גיליתי שניתן לתרום לחברה גם אם לא עושים מילואים (בזכות ולא בחסד). החסרונות בהתמודדות מתגמדים לעומת היתרונות שאני מוצא בה. אני מקפיד לבנות לבניין שלי עמודים חזקים ויציבים לעומת העמודים הרעועים שהיו לי בעבר, כך שאם תגיע רעידת אדמה נוספת יום אחד בעתיד, אהיה מוכן לעומתה והבניין שבניתי ימשיך לעמוד על תילו.
