2 בעיות
שלום רב מאוד אשמח לעזרה תחילה אציין שאני בת, זה לא כרטיס שלי. לאחרונה בן הזוג שלי מתלונן על שתי בעיות שקיימות בי. לראשונה אני מודעת מאוד, ולשנייה קשה לי לשם לב. בראשונה אני מכירה, אבל רק לאחר שקיבלתי הסבר, הצלחתי להסתכל אחורה והלבין שזה דבר שאני באמת נוהגת לעשות- כל הזמן: יש לי נטייה לשלול כל דבר. כל דבר שמציעים לי- אני שוללת.. אפילו אם זה משהו שאני כן מוכנה לעשות- קודם שוללת, אח"כ חוזרת בי. אם אני עושה משהו שמישהו מציע- לא נחמד לי. אם עושים משהו שאני מציעה, אז זה כן. וזה לא רק עם בני זוג... אני תמיד ככה. גם עם המשפחה ועם החברים. תמיד התשובות שלי הן- "לא בא לי", "אני לא רוצה", "לא מתחשק לי בוא נעשה משהו אחר", "זה לא מעניין אותי", "זה לא מצחיק אותי". אני באמת מנסה להבין מאיפה זה מגיע, אבל אין לי מושג. למה אני חייבת כל הזמן לתת את המילה האחרונה ולהיות זו התחליט. למה אני נוהגת באגואיסטיות? הבעיה השנייה מאוד מוזרה. חבר שלי טוען שלרוב אני מתנהגת בצורה מוזרה ליד חברים שלו. הוא אומר שאני לא בן אדם פתוח כשאנחנו איתם. לאחר שהיה לנו ריב, לפני מס' ימים בגלל ששוב התנהגתי בצורה כזאת ליד חברים שלו, אני כן מצליחה להסתכל אחורה ולראות שלא התנהגתי כמו שאני מתנהגת תמיד. אני מנסה להבין את זה, ואני לא מצליחה. מה גורם לי להתנהג ככה? אני חייבת לציין שכשאני עם חברים שלו דווקא מאוד נוח לי, אני נורא מחבבת אותם. אני מצליחה לראות את זה רק כשאני מסתכלת אחורה. אף פעם לא הייתה לי הבעיה הזאת בעבר, תמיד הרגשתי נוח ליד אנשים, ובעיקר אנשים צעירים. חשבתי לעצמי שאולי אני מתנהגת ככה בגלל שאני פוחדת מביקורת מצד החברים שלו- אבל לא מדובר בזה. אני אדם שתמיד הצליח להיות אהוד בקבוצת אנשים, תמיד הרגשתי שאנשים רוצים להיות בחברתי ותמיד מצאתי את עצמי, בכל קבוצת אנשים שתהיה. הדבר היחידי שאני מצליחה לחשוב עליו, זה איזה פחד קטנטן שהיה לי תמיד- לפעמים אנשים לא מקבלים את ההומור שלי. אבל גם כאן- היה בי פחד, אבל תמיד פעלתי בטבעיות, מי שלא קיבל- לא קיבל. זה מתסכל אותי. תמיד חברים של בני הזוג שלי נורא אהבו אותי. ודווקא עכשיו כשיש לי בן זוג עם חברים שאני כן אוהבת (להבדיל מהאקסים) אני עושה את ההפך. אני מאוד מאוד אשמח למענה. אני מאוד רוצה לשמוע דעה של אדם מקצועי, כדי שאוכל להבין בעצמי מדוע אני מתנהגת כך והיכן ניתן לשפר. תודה רבה מראש
שלום רב מאוד אשמח לעזרה תחילה אציין שאני בת, זה לא כרטיס שלי. לאחרונה בן הזוג שלי מתלונן על שתי בעיות שקיימות בי. לראשונה אני מודעת מאוד, ולשנייה קשה לי לשם לב. בראשונה אני מכירה, אבל רק לאחר שקיבלתי הסבר, הצלחתי להסתכל אחורה והלבין שזה דבר שאני באמת נוהגת לעשות- כל הזמן: יש לי נטייה לשלול כל דבר. כל דבר שמציעים לי- אני שוללת.. אפילו אם זה משהו שאני כן מוכנה לעשות- קודם שוללת, אח"כ חוזרת בי. אם אני עושה משהו שמישהו מציע- לא נחמד לי. אם עושים משהו שאני מציעה, אז זה כן. וזה לא רק עם בני זוג... אני תמיד ככה. גם עם המשפחה ועם החברים. תמיד התשובות שלי הן- "לא בא לי", "אני לא רוצה", "לא מתחשק לי בוא נעשה משהו אחר", "זה לא מעניין אותי", "זה לא מצחיק אותי". אני באמת מנסה להבין מאיפה זה מגיע, אבל אין לי מושג. למה אני חייבת כל הזמן לתת את המילה האחרונה ולהיות זו התחליט. למה אני נוהגת באגואיסטיות? הבעיה השנייה מאוד מוזרה. חבר שלי טוען שלרוב אני מתנהגת בצורה מוזרה ליד חברים שלו. הוא אומר שאני לא בן אדם פתוח כשאנחנו איתם. לאחר שהיה לנו ריב, לפני מס' ימים בגלל ששוב התנהגתי בצורה כזאת ליד חברים שלו, אני כן מצליחה להסתכל אחורה ולראות שלא התנהגתי כמו שאני מתנהגת תמיד. אני מנסה להבין את זה, ואני לא מצליחה. מה גורם לי להתנהג ככה? אני חייבת לציין שכשאני עם חברים שלו דווקא מאוד נוח לי, אני נורא מחבבת אותם. אני מצליחה לראות את זה רק כשאני מסתכלת אחורה. אף פעם לא הייתה לי הבעיה הזאת בעבר, תמיד הרגשתי נוח ליד אנשים, ובעיקר אנשים צעירים. חשבתי לעצמי שאולי אני מתנהגת ככה בגלל שאני פוחדת מביקורת מצד החברים שלו- אבל לא מדובר בזה. אני אדם שתמיד הצליח להיות אהוד בקבוצת אנשים, תמיד הרגשתי שאנשים רוצים להיות בחברתי ותמיד מצאתי את עצמי, בכל קבוצת אנשים שתהיה. הדבר היחידי שאני מצליחה לחשוב עליו, זה איזה פחד קטנטן שהיה לי תמיד- לפעמים אנשים לא מקבלים את ההומור שלי. אבל גם כאן- היה בי פחד, אבל תמיד פעלתי בטבעיות, מי שלא קיבל- לא קיבל. זה מתסכל אותי. תמיד חברים של בני הזוג שלי נורא אהבו אותי. ודווקא עכשיו כשיש לי בן זוג עם חברים שאני כן אוהבת (להבדיל מהאקסים) אני עושה את ההפך. אני מאוד מאוד אשמח למענה. אני מאוד רוצה לשמוע דעה של אדם מקצועי, כדי שאוכל להבין בעצמי מדוע אני מתנהגת כך והיכן ניתן לשפר. תודה רבה מראש