דווקא אהבתי את הפרק ../images/Emo13.gif אבל...
זה היה פרק מעניין במיוחד. משום מה דווקא היה מסקן לראות צדדים נוספים בדמות אחרת, שבמקרה הזה, רוברט צ'ייס. היה מרתק לשמוע את הערותיו של האוס בעניין, וכיצד הוא התערב בכל הסיפור הזה. כפי שאמר צ'ייס, הוא קיבל רק אכזבות מאביו, והוא לא רוצה להתאכז שוב, בצעירותו, כדי לא להתאכזב, הוא פשוט לא ציפה לכלום ממנו. לכן, לדעתי, האוס החליט לא לספר לצ'ייס שאביו חולה בסרטן. אך אני לא מסכימה עם זה. אני חושבת שהאוס כן היה צריך לספר, למרות שזה לא עניינו, למרות שהוא רוצה את רוברט במיתבו, זו זכותו של צ'ייס לדעת, אביו ימות, מבלי שידע למה, ואחר כך כשיומרו לו, הוא יחשוב מדוע לא סיפר לו, ושהוא היה יכול לומר לו משהו שלפני כן לא היה מסוגל לומר. אביו והאוס לא נתנו לו את ההזדמנות האחרונה באמת להתמודד עם הכאב בתהליך של העברת כאב. כך צ'ייס אולי, היה משלים עם העובדה שאביו עזב. כי לדעתי, הוא לא השלים עם זה אף פעם. ובנוסף, החולה המרכזי, כל הסיפור הזה היה דיי מעניין מבחינה רפואית. יש משהו שם שאני לא הבנתי, וזה מעניין, מה היה בסי.טי של הפריט שהביא רוברט מהבית הנטוש ההוא? שהאוס אמר שאלה שערות של חייה, ואז כשהם הסתכלו על הסי טי הם הבינו משהו, ואני לא הבנתי מה היה כל כך מובן ><
זה היה נחמד, שהאוס אמר "הילדים קוראים לי דוד גרג", אהבתי את המשפט הזה
בקיצור, זה היה פרק מעניין, אך חבל שצ'ייס לא יודע בסוף, היה גם מבדר, במיוחד הקטעים שבהם יש "תחרות" בין רוברט ואביו. נ.ב מעכשיו לצ'ייס הצעיר, אקרא רוברט. אני אוהבת מאוד תשם הזה, והוא גם מצחיק אותי, לא יודעת למה.