נודדת בין הכוכבים
New member
..
אני בוכה עכשיו התעוררתי ממשהו וכשחזרתי למיטה כבר היו לי מחשבות והתחלתי לבכות. חשבתי על העבר שלי, על הבית חולים, על הרגשת הלבד שם, על כמה שרציתי שיבואו לבקר או שיתקשרו לא מרחמים אלא מאהבה, כמה האמנתי שלא באמת איכפת להם. ואז חשבתי על אחי הקטן, שבאמת מצליח לגרום לי לחזור למחשבות האלה, שכל פעם שהוא מתייחס אליי כאילו אני זבל ומיד אחכ פונה לאחי הגדול וקופץ עליו מאהבה הוא מחזיר אותי לחיפוש אחר הביטחון שלי, לביטחון שיש איפה שהוא אחד שכן איכפת לו באמת, שאין לו אינטרסים והוא לא חושב כמה הוא יכול להשיג ממני. שהוא היחיד שהיה שם כל פעם. כל פעם. אני חושבת עליה, על סבתא, שגם שקצת ברחתי ממנה, לא היו לה דרישות, היא רק כאבה קצת אבל סלחה לי כי רציתי לפרוח ולא מצאתי את שורשיי, אני חושבת עליה ועל הדרך הכל כך ארוכה שלנו, על הביקורים האחרונים שלי, על התודה הענקית שאני רוחשת לה, ועל כמה שאני דומה לה. ועל כל זה אני בוכה, ועל הרבה מעבר. דמיינתי לי שיחה ביני לבין אחי, שיחה שבהחלט יכולה להתקיים, אך כמו כל שיחה שדמיינתי שנאמרה או כל מכתב שדמיינתי שנכתבה, אני לא בטוחה שאצליח לקיים אותה. אין מה להפסיד למען האמת. לא בטוחה שזה יעזור, אבל אין מה להפסיד. לפעמים אני כל כך לא מבינה כמה דממה יש באדם שרוצה לצעוק ומרגיש שלא נותנים לו. קצת כנות על הלילה. הרבה דמעות. אני.
אני בוכה עכשיו התעוררתי ממשהו וכשחזרתי למיטה כבר היו לי מחשבות והתחלתי לבכות. חשבתי על העבר שלי, על הבית חולים, על הרגשת הלבד שם, על כמה שרציתי שיבואו לבקר או שיתקשרו לא מרחמים אלא מאהבה, כמה האמנתי שלא באמת איכפת להם. ואז חשבתי על אחי הקטן, שבאמת מצליח לגרום לי לחזור למחשבות האלה, שכל פעם שהוא מתייחס אליי כאילו אני זבל ומיד אחכ פונה לאחי הגדול וקופץ עליו מאהבה הוא מחזיר אותי לחיפוש אחר הביטחון שלי, לביטחון שיש איפה שהוא אחד שכן איכפת לו באמת, שאין לו אינטרסים והוא לא חושב כמה הוא יכול להשיג ממני. שהוא היחיד שהיה שם כל פעם. כל פעם. אני חושבת עליה, על סבתא, שגם שקצת ברחתי ממנה, לא היו לה דרישות, היא רק כאבה קצת אבל סלחה לי כי רציתי לפרוח ולא מצאתי את שורשיי, אני חושבת עליה ועל הדרך הכל כך ארוכה שלנו, על הביקורים האחרונים שלי, על התודה הענקית שאני רוחשת לה, ועל כמה שאני דומה לה. ועל כל זה אני בוכה, ועל הרבה מעבר. דמיינתי לי שיחה ביני לבין אחי, שיחה שבהחלט יכולה להתקיים, אך כמו כל שיחה שדמיינתי שנאמרה או כל מכתב שדמיינתי שנכתבה, אני לא בטוחה שאצליח לקיים אותה. אין מה להפסיד למען האמת. לא בטוחה שזה יעזור, אבל אין מה להפסיד. לפעמים אני כל כך לא מבינה כמה דממה יש באדם שרוצה לצעוק ומרגיש שלא נותנים לו. קצת כנות על הלילה. הרבה דמעות. אני.