ציפי בלי הפסקה
New member
18% מהגברים
אוסרים על נשותיהם לשוחח עם גברים אחרים מאת: Iwomen סקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה מצביע על העובדה הבאה : אחד מכל חמישה גברים ישראלים, אוסרים על נשותיהם לדבר עם גברים אחרים. אבל אותם גברים מגדילים לעשות: לא רק שהם אוסרים על רעיותיהם לשוחח עם גברים אחרים, הם גם מנסים להכתיב את צעדיהן באופנים שונים : 10.5% מהנשאלים מכתיבים לבנות זוגן את לבושן. 6% מהם מונעים מהן מידע כספי (אודות חשבונות משותפים וכו´.) 4.5% מהם מנסים למנוע מנשותיהם לקיים קשרים חברתיים עם בני משפחה וחברים. שליש מהנשים שהשתתפו בסקר דיווחו על גילויי שליטה ברמה כזו או אחרת מצד בני זוגן. מסקנה נוספת שעולה מהסקר מצביעה על כך ש6% מהנשים סבלו במשך השנה מהתקף אלימות מצד בני זוגן לפחות פעם אחת. 8% מקרב הנשאלות בסקר דיווחו כי בעליהן כפו עליהן יותר מפעם אחת קיום יחסי מין. 5% מהנשים שדיווחו על אונס מצד בני זוגן, ציינו כי הדבר קרה יותר מפעם אחת. המדגם כלל 3000 נשים ו-500 גברים מישובים שונים הארץ. מדובר במדגם, שכמובן אינו מקיף את כל הגברים בארץ, ובכל זאת הרי שעדיין מדובר בנתונים מדאיגים: מדגם, כשמו כן הוא, דוגם חלקים מהאוכלוסיה המגיעים מכל השכבות הסוציו- אקונומיות בארץ. התוצאות הבלתי סימפטיות הללו מעידות יותר מאלף עדים על כך שהגבר הישראלי לוקה בשובינזם קשה, ועל כך שאנחנו עדיין רחוקים מרחק שנות אור משוויון מלא ואמיתי. נכון שיחס הגברים אל נשותיהם תלוי במידה רבה בנשים עצמן. נכון גם שישנן נשים רבות שיכולות פשוט לקום וללכת ולנטוש את הקן המשפחתי לפני שהוא הופך לכלא משפחתי. אלא שהחיים ה"אמיתיים" חזקים יותר מכל תאוריה ולא כל אשה מסוגלת לעזוב את ביתה ואת ילדיה ולא כל אשה הסובלת מיחס רע מסוגלת להתמודד עם החיים לבד. השאלה האמיתית היא, איפה, לא למה אותן נשים הזוכות ליחס מחפיר כזה אינן קמות והולכות, אלא, כיצד קורה שבמדינת ישראל במאה ה-21 גברים רבים עדיין מתייחסים לנשותיהם כאל חפץ? התשובה, בנאלית ככל שתהיה, נעוצה ככל הנראה בחינוך בארץ. מן הסתם ברוב בתי הספר לא מקדישים אפילו שעה אחת לנושא כל כך חושב כמו שוויון אמיתי בין נשים וגברים, פמינזים ובעיקר חינוך למודעות כי כולנו נולדנו שווים בפני האל ושווים בפני החוק. כנראה שבמדינת ישראל הנשים עדיין לא נתפסות בעיני הגברים כשוות זכויות להם, ולפיכך חלק מהגברים נוטה להתייחס אל נשותיו ביחס מחפיר, משפיל ושובינסטי. במילים אחרות חברות, עוד ארוכה הדרך.
אוסרים על נשותיהם לשוחח עם גברים אחרים מאת: Iwomen סקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה מצביע על העובדה הבאה : אחד מכל חמישה גברים ישראלים, אוסרים על נשותיהם לדבר עם גברים אחרים. אבל אותם גברים מגדילים לעשות: לא רק שהם אוסרים על רעיותיהם לשוחח עם גברים אחרים, הם גם מנסים להכתיב את צעדיהן באופנים שונים : 10.5% מהנשאלים מכתיבים לבנות זוגן את לבושן. 6% מהם מונעים מהן מידע כספי (אודות חשבונות משותפים וכו´.) 4.5% מהם מנסים למנוע מנשותיהם לקיים קשרים חברתיים עם בני משפחה וחברים. שליש מהנשים שהשתתפו בסקר דיווחו על גילויי שליטה ברמה כזו או אחרת מצד בני זוגן. מסקנה נוספת שעולה מהסקר מצביעה על כך ש6% מהנשים סבלו במשך השנה מהתקף אלימות מצד בני זוגן לפחות פעם אחת. 8% מקרב הנשאלות בסקר דיווחו כי בעליהן כפו עליהן יותר מפעם אחת קיום יחסי מין. 5% מהנשים שדיווחו על אונס מצד בני זוגן, ציינו כי הדבר קרה יותר מפעם אחת. המדגם כלל 3000 נשים ו-500 גברים מישובים שונים הארץ. מדובר במדגם, שכמובן אינו מקיף את כל הגברים בארץ, ובכל זאת הרי שעדיין מדובר בנתונים מדאיגים: מדגם, כשמו כן הוא, דוגם חלקים מהאוכלוסיה המגיעים מכל השכבות הסוציו- אקונומיות בארץ. התוצאות הבלתי סימפטיות הללו מעידות יותר מאלף עדים על כך שהגבר הישראלי לוקה בשובינזם קשה, ועל כך שאנחנו עדיין רחוקים מרחק שנות אור משוויון מלא ואמיתי. נכון שיחס הגברים אל נשותיהם תלוי במידה רבה בנשים עצמן. נכון גם שישנן נשים רבות שיכולות פשוט לקום וללכת ולנטוש את הקן המשפחתי לפני שהוא הופך לכלא משפחתי. אלא שהחיים ה"אמיתיים" חזקים יותר מכל תאוריה ולא כל אשה מסוגלת לעזוב את ביתה ואת ילדיה ולא כל אשה הסובלת מיחס רע מסוגלת להתמודד עם החיים לבד. השאלה האמיתית היא, איפה, לא למה אותן נשים הזוכות ליחס מחפיר כזה אינן קמות והולכות, אלא, כיצד קורה שבמדינת ישראל במאה ה-21 גברים רבים עדיין מתייחסים לנשותיהם כאל חפץ? התשובה, בנאלית ככל שתהיה, נעוצה ככל הנראה בחינוך בארץ. מן הסתם ברוב בתי הספר לא מקדישים אפילו שעה אחת לנושא כל כך חושב כמו שוויון אמיתי בין נשים וגברים, פמינזים ובעיקר חינוך למודעות כי כולנו נולדנו שווים בפני האל ושווים בפני החוק. כנראה שבמדינת ישראל הנשים עדיין לא נתפסות בעיני הגברים כשוות זכויות להם, ולפיכך חלק מהגברים נוטה להתייחס אל נשותיו ביחס מחפיר, משפיל ושובינסטי. במילים אחרות חברות, עוד ארוכה הדרך.
