...
מה בכלל קורה לי, אני לא יודעת, הולכת לאיבוד, לא נראה לי שהפעם אמצא את הדרך החוצה. הוא אמר שכולי חומות, פעם הוא אמר, שהוא חשב עליי שבוע שלם, ניסה להרגיש את אנרגיות שלי ולא הצליח לחדור. הוא גם אמר שאני מתישה אותו, שכל פעם כשהוא עושה לי טיפול, הוא כאילו מאבד לרגע את הנשימה, נכנס לתוך הלולאות אליהן אני מכניסה את עצמי. את לא מחוברת לרגש שלך, הוא אמר, המוח אצלך עובד שעות נוספות. הוא לא מצליח להבין אייך בכלל אני מצליחה להתרכז, אייך אני ישנה, אייך הצלחתי לעבור שנה שלמה מתוך תואר ראשון, הוא עוד לא יודע שאני שוקלת להפסיק. בטיפול האחרון הוא חייך, הוא אמר שאני מתחילה להראות התקדמות כלשהי, הפעם היו לי חלומות של לידה וילדים, ולא של סוף העולם, "וואו", זה כל מה שהיה לו לומר, ואני, ממוטטת כבר, בקושי משכנעת את עצמי לקום מהמיטה למציאות הכואבת, אחרי כל החלומות האלה. כשהוא בקש ממני לעשות רשימה של כל מה שהייתי רוצה להשיג בחיים, ידעתי שהוא יצא מאוכזב, אין לי חלומות גדולות מדי. כשהוא בקש שאסביר למה בחרתי כל דבר, אז הוא רק הנהן בראשו ונשך את שפתיו, שום דבר מיוחד, אני יודעת, אני פשוט קיימת כי ככה אלוהים קבע, לא יותר. אמרתי לו, שהרצון היחידי שאני לא יודעת להסביר, הוא ילד, והוא ניסה בכוח, למצוא את הסיבות. הוא אמר, שכשהוא רצה להביא ילד לעולם, הוא רצה אותו, בגלל שהיה לו המון אהבה לתת, הוא רצה להעביר אותה הלאה... אז אמרתי לו, שאין לי יותר אהבה לתת, נתתי הכל ולא נשאר בי כלום. ´נכון´הוא אמר ´אני יודע, זו הבעיה שלך, כל הזמן את מחפשת לתמוך, ואת אף פעם לא מוכנה לקבל´ ועכשיו, מה בכלל קורה לי, אני לא יודעת, נפלתי שוב, קשה יותר מבדרך כלל, חזק עד כאב, והפעם לא נראה לי שתהיה לי היכולת לקום לבד.
מה בכלל קורה לי, אני לא יודעת, הולכת לאיבוד, לא נראה לי שהפעם אמצא את הדרך החוצה. הוא אמר שכולי חומות, פעם הוא אמר, שהוא חשב עליי שבוע שלם, ניסה להרגיש את אנרגיות שלי ולא הצליח לחדור. הוא גם אמר שאני מתישה אותו, שכל פעם כשהוא עושה לי טיפול, הוא כאילו מאבד לרגע את הנשימה, נכנס לתוך הלולאות אליהן אני מכניסה את עצמי. את לא מחוברת לרגש שלך, הוא אמר, המוח אצלך עובד שעות נוספות. הוא לא מצליח להבין אייך בכלל אני מצליחה להתרכז, אייך אני ישנה, אייך הצלחתי לעבור שנה שלמה מתוך תואר ראשון, הוא עוד לא יודע שאני שוקלת להפסיק. בטיפול האחרון הוא חייך, הוא אמר שאני מתחילה להראות התקדמות כלשהי, הפעם היו לי חלומות של לידה וילדים, ולא של סוף העולם, "וואו", זה כל מה שהיה לו לומר, ואני, ממוטטת כבר, בקושי משכנעת את עצמי לקום מהמיטה למציאות הכואבת, אחרי כל החלומות האלה. כשהוא בקש ממני לעשות רשימה של כל מה שהייתי רוצה להשיג בחיים, ידעתי שהוא יצא מאוכזב, אין לי חלומות גדולות מדי. כשהוא בקש שאסביר למה בחרתי כל דבר, אז הוא רק הנהן בראשו ונשך את שפתיו, שום דבר מיוחד, אני יודעת, אני פשוט קיימת כי ככה אלוהים קבע, לא יותר. אמרתי לו, שהרצון היחידי שאני לא יודעת להסביר, הוא ילד, והוא ניסה בכוח, למצוא את הסיבות. הוא אמר, שכשהוא רצה להביא ילד לעולם, הוא רצה אותו, בגלל שהיה לו המון אהבה לתת, הוא רצה להעביר אותה הלאה... אז אמרתי לו, שאין לי יותר אהבה לתת, נתתי הכל ולא נשאר בי כלום. ´נכון´הוא אמר ´אני יודע, זו הבעיה שלך, כל הזמן את מחפשת לתמוך, ואת אף פעם לא מוכנה לקבל´ ועכשיו, מה בכלל קורה לי, אני לא יודעת, נפלתי שוב, קשה יותר מבדרך כלל, חזק עד כאב, והפעם לא נראה לי שתהיה לי היכולת לקום לבד.
