צודק דורון עוז
המח אינו "סורק בקצב של ...". המח מקבל את כל התמונה בו זמנית! מערכת העצבים המעבירה את התמונה אל המח היא מערכת מקבילית. כלומר, בכל רגע נתון, כל תאי העצב הנמצאים בעין והמתרגמים את קליטת הפוטונים (האור המגיע אל הרשתית), מעבירים את הגרוי כתמונת פסיפס. אכן, המח דורש זמן ע"מ "להבין" את המידע המקבילי המגיע אליו. פעולת ההבנה אורכת זמן ידוע. לכן, אם במהלך פרק הזמן שלוקח למח להבין את התמונה המידע ישתנה, המח לא יהיה מסוגל להבחין בו. הקולנוע מנצל תכונה זו של המח וע"י הקרנת "רצף" של תמונות בדידות, המח מפרש זאת כרצף אחד מתמשך. בדיקות שנערכו, העלו כי יכולת המח מוגבלת להבחנה במכסימום 16 עדכונים בשנייה (ולא עשרים וארבע, כפי שמישהו כתב) ולכן, סרטי הראינוע הראשונים החליפו תמונות בקצב של שש-עשרה תמונות בשניה. מאחר ואירוע מהיר המופרק (מלשון "התפרק") לששה עשר עדכונים בשנייה, יראה לנו כרצף שבור ולכן העלו את קצב החלפת התמונות בקולנוע לעשרים וארבע תמונות בשנייה (והיה גם ענין פס הקול שדרש מהירות סרט גבוהה יותר ע"מ לקבל רוחב פס שמע רחב יותר). מאחר והיה קשה לקבל דיוק רב של מכונות ההקרנה של הקולנוע, הוחלט כי קצב החלפת התמונות בקולנוע יועלה לעשרים וחמש תמונות בשנייה והסינכרון ייעשה על תדר הרשת החשמלית, שהיא, כידוע, חמישים מחזורים בשנייה. ולא נכון כי תנועה שאינה תנועה גלית לא תמדד בהרץ. ובהקשר זה, הסיבה כי סרטים ישנים המוקרנים באמצעות מקרנות מודרניות, נראים כאילו האנשים "רצים ומקפצים", וזאת משום שסרטים אלו צולמו במהירות איטית יותר מזו שבה מקרינים את הסרט במכונות החדישות. כפי שכתב ניצן, המשמעות של היחידה הפיזיקאלית "הרץ" היא מספר המחזורים בשנייה אחת. בשום מקום לא נאמר כי מדובר ב"תנועה גלית"! לכן, גם "גל ריבועי" נמדד ב"הרץ". אריאל אריאלי