...

א ב י ב ן

New member
קודם כל צריך לשמוח שהאיש הגיע בבריאות טובה לגילו,

מבלי שיכולתו נפגעה עד כה. ככל שדברים תלויים בי, הייתי מוולר כעת על קרב
שנראה אבוד מראש, אבל זה כבר לא תלוי בי...הלוואי ואתבדה, והוא עוד יצליח לשוב לאיתנו...
וכן. אנשים אובדים לנו במהלך הזמן. צריך רק לקוות שהבאים אחריהם לא יהיו פחות טובים.
 

puma141

New member
לגמרי......

למרות שעושה רושם שהתמימות אולי שלהם, החכמה והכוונה מאוד שונים
מהמצב העכשווי, בגדול.
 

א ב י ב ן

New member
הצרה שמפחידה אותי היא.... שהמשפחה תתפתה ללכת בדרכם של

בני שרון: אם אפשר לגדל צמח, אז הבה ונגדל, ויגיע הגבר לגיל 120 על חשבון
המדינה. למה לא? הוא הלוא תרם מספיק כדי שיעניקו לו את זה!
 

puma141

New member
לא נראה לי......

יש להם פרופ אישי שהם מאמינים בו מאוד, והוא נראה לי אדם מפוכח.
מה גם שהגילאים שונים.....
מעבר לזה? אני מאמינה שאם פרס יתקשר בצורה כלשהי, תהיה לו בחירה
בנדון.
 

sashalola

Well-known member
רק אם קיים מסמך חתום

לצערי, מכל מה שלמדתי בנושא וגם מתוך ניסיון אישי,
בחירתו של החולה נלקחת בחשבון רק אם קיים כבר מסמך המורה במפורש על רצונו של החולה ל"אי הארכת חיים",
ושנחתם באודו נמצא בבריאות טובה ובבהירות מחשבתית.
 

puma141

New member
יכול להיות....

אבל אין בדק מסויים לגבי צלילות החולה גם אם הוא במצב פיזי לא משהו?
אי אפשר לדעת מה יתפתח עם האיש הזה..למרות המצב הלא מעודד.
ואולי בכלל קיים כזה מסמך.....
 

א ב י ב ן

New member
ונניח שאין מסמך ומחליטים להמשיך ולהחזיק את האדם מחובר

למכשירים לצורך הארכת חייו.
האם כל אדם יקבל "חליפה" מן הסוג ששרון קיבל?
האם הרופאים אכן יתאמצו עבור כל אדם כפי שהתאמצו להחזיק את שרון נושם?
הלוא המיטות בבתי החולים יאוכלסו רק באנשים שכאלה, ולבתי החולים לא תהיה
שום אפשרות לקבל חולים מן השורה במצב שכזה...
 

puma141

New member
נכון, אתה צודק....

אבל כמה פעמים זה קרה בצורה הזו כבר? לא הרבה...
וה"חליפה" הזו בעיני, מתגמדת במשמעותה על פועלם של אנשים כאלה, שמה לעשות- הייתה להם גדולה כלשהי וזה נראה לי סוג של טבעי.
*לא נכנסתי לשיקולים האלו עד הסוף*.
שנית- מצב הרפואה בארץ, קשור לתפיסה כללית. מצב מגוחך, מכוער ובזוי ע"ע סל התרופות למשל, והאנשים שלא מנסים להציל/להקל את חייהם.
משהו בסיסי שקשור לבסיס מתהווה מכוער מאוד שמתקיים, מה שעושה את הטענה שלך שהיא בקצה השני של הסקאלה הזו, לתמונת אבסורד שמתרחשת מול העיניים ורק הכאוס שולט בה.
אז קשה לי לענות על זה חד משמעית.
 

sashalola

Well-known member
די מסובך וגם תלוי מקום

אם זה מעניין, אוכל להרחיב בנושא המורכב הזה מאוחר יותר.
 

sashalola

Well-known member
הרחבה בנושא : אי הארכת חיים

ראשית, תוכלו לקרוא ולהעמיק בנושא בקישורים שצרפתי.
קישור לדף של עמותת "לילך" באתר תוכלו למצוא התייחסות "פורמלית" לנושא ואת מילון המונחים המקובל שמשמש את הגורמים המעורבים בהחלטות.
צרפתי את האתר של עורך דין חושן המתמחה בין השאר בהוצאה לפועל של רצון החולה למות בכבוד כולל את נושא המתת חסד.
אז ככה:
1. ישנו מסמך שעליו יכול לחתום אדם המורה על רצונו ובקשתו המפורשת לאי הארכת חייו במקרה ויהיה במצב שלא יוכל לדבר ולהביע את רצונו. במסמך זה הוא יכול לפרט באיזה מצבים יש להפעיל את המסמך. עד כאן רצונו של האדם.
2. למרות המסמך, שיקול הדעת לגבי מצבו של החולה נתון בידי הרופא המאבחן. כלומר, הרופאים הם אלו שיקבעו ויחליטו אם זה המקרה לאי הארכת חיים.
3. כאשר מדובר באי הארכת חיים, פירוש הכוונה, להימנע מלהחזיק את החולה בחיים באמצעים מלאכותיים. הנשמה, הזנה וכו'. בדרך כלל מדובר במקרה של מוות מוחי או במקרה של חולים סופניים שנכנסים לשלב האקוטי של מחלתם. אבל מאחר וישנם דקויות בהתייחסות לדיאגנוזה, ישנה גם הסתייגות למימוש רצונו של החולה, וזאת משום שקיימים שלבי ביניים של החזקת החולה בחיים באמצעים מלאכותיים שמטרתם לאזן את מצבו של החולה לכדי אפשרות של המשך קיום עצמאי, כלומר שינשום בכוחות עצמו ויאכל לבד וכו.
4. אדם הנמצא בהכרה יוכל להתנגד למשל לניתוח מציל חיים או לכל טיפול שיכול לייצב את מצבו ולשלוח אותו הביתה או למוסד סיעודי. וכאן נכנס העניין של תלוי מקום. אם האדם הזה מגיע לחדר מיון במצב של קריסת מערכות נניח, קרוב לוודאי שייחיו אותו גם אם מוצמד עליו פתק שמורה אחרת. זאת החובה הקדושה של המערכת. לעומת זאת, יהיה אותו אדם בהוספיס לחולים סופניים, קרוב לוודאי שיכבדו שם את רצונו של החולה וזאת בעיקר משום שהם מכירים את החולה והעובדת הסוציאלית ערכה עמו ועם משפחתו שיחות בנושא והכל ברור מוסכם וחד משמעי, וגם משום שבמקומות הללו ישנו צוות שעיקר התמחותו הוא בתחום הזה, ועל כן אינו פועל על אותו האוטומט של חדר מיון.
5. מעורבותה של המשפחה גם היא נלקחת בחשבון כאשר דנים בסוגיית אי הארכת חיים. אם החולה אינו יכול לדבר, המשפחה משמשת לו פה ומסבירה ומוכיחה את רצונו של החולה, ולחילופין באותה מידה יכולה גם להמרות את פיו ולהתנגד למימוש רצונו של החולה, ולדרוש מהצוות הרפואי שיעשו ככל יכולתם להחזיק אותו בחיים.
6. כך יוצא שלמרות שעמדתו של החולה אולי ברורה לו למשפחתו ואף לצוות הרפואי, יכול להיות מצב שהחולה שנתן את ההוראה לאי הארכת חיים, כי הוא לא רוצה להמשיך לסבול, כי הוא לא רוצה ליפול למעמסה על משפחתו, כי איכות חייו תהיה בלתי נסבלת עליו, אותו חולה יתעורר למציאות שאינו חפץ בה משום שהמערכת הרפואית היא זו שקובעת בסופו של דבר אם לאפשר אי מתן טיפול ואו את הניתוק ממכשירי ההחייה.
לצערי, יצא לי להיות הפה והמוציאה לפועל של רצון יקיריי בשלושה מקרים. ולמרות המסמכים החתומים הייתי צריכה להתווכח ולהילחם על מימוש רצונם.
[URL]http://www.lilach.org.il/?page_id=350[/URL]
[URL]http://hoshen-law.co.il/[/URL]
 

puma141

New member
הלו...:) למה

לא פתחת פוסט ראשי? וואו מעניין מה שכתבת ומעניין איך חושבים במצב הזה...
שאלה לי אלייך- הגיל הוא פקטור בהחלטה כזו?

אני בפון, לא הצלחתי לצערי להכנס ללינק.
 

sashalola

Well-known member
למרבה הפלא התשובה היא לא.

המערכת פועלת לגופו של מקרה,
כלומר עונה לשאלה, האם ניתן לעשות משהו לייצוב מצבו של החולה, גם אם מדובר בקשיש בן 90 יעשו הכל כדי להציל את חייו. שוב, במקרה של מצב חרום, קריסת מערכות או איבוד הכרה. קודם כל מצילים חיים ואחר כך מדברים. בשונה מהתדרדרות איטית תוך כדי מתן טיפול תומך בלבד לאחר שהוכח שהטיפול התרופתי אינו מועיל יותר.
אבל שוב נגמר לי הזמן,
ארחיב בהמשך.
 
למעלה