15 שנים של בדידות
שלום אני בן 29 וסובל מהפרעות אכילה מגיל 14. בגיל 11 הורי התגרשו. כתוצאה מכך נוצרה אצלי מצוקה נפשית קשה שלא קיבלתי עליה מענה. הוריי הם אנשים טובים אך לא מעורבים וזה בלשון המעטה בחיי ילדיהם. כך היה מהיום לגירושים. המון רגעים של לבד בבית בלי שום דיאלוג עם ההורים, לא היה לי עם מי לדבר, הדיאלוג תמיד היה פנימי עם עצמי. במקרה שלי דווקא אמא היא זו שעזבה את הבית, ונוצר אצלי חלל עמוק בבטן שלא ידעתי איך למלא אותו. בגיל 14 כבר התחלתי לאכול הרבה יותר מהרגיל השמנתי והרגשתי מאוד לא בנוח עם עצמי והסביבה. בגיל 15 כבר הקאתי בפעם הראשונה וזה נמשך עד גיל 22 שהפסקתי להקיא לבד בכוחות עצמי, ועד היום אני נאבק קשות בהפרעת אכילה כפייתית, רגשית שמחרבת את עולמי. רק בשנה האחרונה שיתפתי חלק מבני משפחתי בהפרעות האכילה שלי. ניסיתי ללכת לפסיכולוג כמעט שנתיים הייתי אצלו ובמקביל לקחתי כדורים (פלוטין 60 מג). היום חזרתי הביתה לאחר תקופה של שלוש שנים של תואר. המצב הוא כזה שאני מרגיש ששום דבר לא עוזר לי אני לא באמת מרגיש שיפור בהרגשה אני בדיכאון תמידי כל היום אני מסתגר לא יוצא מהבית מחשבות אובדניות כל היום מתרוצצות במוחי, פחדים, חרדות, עצב, תסכול וייאוש בעיקר ייאוש מהחיים. אני מרגיש עייף מאוד מהחיים ועוד לא התחלתי אותם. אין לי עם מי לדבר, בני משפחתי לא יודעים איך לעודד אותי וכשאני מדבר איתם על מצבי לרוב הם מביאים אותי למצב הפוך של תסכול ותחושת נחיתות. יש בי רגשות קשים לגבי מצבי ורגשות מעורבים לגבי בני משפחתי. המצב שלי פוגע בי בראשונה ובהם בשנייה. אבל במידה רבה אני מרגיש שהם אחראים על מצבי. אני רק מבקש לתפקד כמו שצריך אני לא מבקש להיות מאושר. הייתי רוצה לקבל תשובה יותר פרקטית מתלך לטיפול פסיכולוגי ושילוב של תרופות זה מובן מאליו וגם עשיתי את זה. אני צריך הכוונה נכונה מטפל או טיפול שנכונים לי. אין לי את האמצעים והידע הנדרש לעשות זאת בעצמי ולכן אני פונה אליכם בבקשה עזרו לי למצוא את הטיפול הנכון עבורי. אם לא בפורום אז במייל אם לא במייל אז טלפונית מה שלא יהיה אני פשוט חייב להרגיש שינוי בהרגשה בהתנהגות בחיים. תודה רבה על ההקשבה.
שלום אני בן 29 וסובל מהפרעות אכילה מגיל 14. בגיל 11 הורי התגרשו. כתוצאה מכך נוצרה אצלי מצוקה נפשית קשה שלא קיבלתי עליה מענה. הוריי הם אנשים טובים אך לא מעורבים וזה בלשון המעטה בחיי ילדיהם. כך היה מהיום לגירושים. המון רגעים של לבד בבית בלי שום דיאלוג עם ההורים, לא היה לי עם מי לדבר, הדיאלוג תמיד היה פנימי עם עצמי. במקרה שלי דווקא אמא היא זו שעזבה את הבית, ונוצר אצלי חלל עמוק בבטן שלא ידעתי איך למלא אותו. בגיל 14 כבר התחלתי לאכול הרבה יותר מהרגיל השמנתי והרגשתי מאוד לא בנוח עם עצמי והסביבה. בגיל 15 כבר הקאתי בפעם הראשונה וזה נמשך עד גיל 22 שהפסקתי להקיא לבד בכוחות עצמי, ועד היום אני נאבק קשות בהפרעת אכילה כפייתית, רגשית שמחרבת את עולמי. רק בשנה האחרונה שיתפתי חלק מבני משפחתי בהפרעות האכילה שלי. ניסיתי ללכת לפסיכולוג כמעט שנתיים הייתי אצלו ובמקביל לקחתי כדורים (פלוטין 60 מג). היום חזרתי הביתה לאחר תקופה של שלוש שנים של תואר. המצב הוא כזה שאני מרגיש ששום דבר לא עוזר לי אני לא באמת מרגיש שיפור בהרגשה אני בדיכאון תמידי כל היום אני מסתגר לא יוצא מהבית מחשבות אובדניות כל היום מתרוצצות במוחי, פחדים, חרדות, עצב, תסכול וייאוש בעיקר ייאוש מהחיים. אני מרגיש עייף מאוד מהחיים ועוד לא התחלתי אותם. אין לי עם מי לדבר, בני משפחתי לא יודעים איך לעודד אותי וכשאני מדבר איתם על מצבי לרוב הם מביאים אותי למצב הפוך של תסכול ותחושת נחיתות. יש בי רגשות קשים לגבי מצבי ורגשות מעורבים לגבי בני משפחתי. המצב שלי פוגע בי בראשונה ובהם בשנייה. אבל במידה רבה אני מרגיש שהם אחראים על מצבי. אני רק מבקש לתפקד כמו שצריך אני לא מבקש להיות מאושר. הייתי רוצה לקבל תשובה יותר פרקטית מתלך לטיפול פסיכולוגי ושילוב של תרופות זה מובן מאליו וגם עשיתי את זה. אני צריך הכוונה נכונה מטפל או טיפול שנכונים לי. אין לי את האמצעים והידע הנדרש לעשות זאת בעצמי ולכן אני פונה אליכם בבקשה עזרו לי למצוא את הטיפול הנכון עבורי. אם לא בפורום אז במייל אם לא במייל אז טלפונית מה שלא יהיה אני פשוט חייב להרגיש שינוי בהרגשה בהתנהגות בחיים. תודה רבה על ההקשבה.
