....
- פותח הנושא TinaBa
- פורסם בתאריך
את צודקת, זאת שיטה שאפשר להשתמש בה
והתגובה הראשונה שלי היתה להתחיל חשוב על דרכים ליצור מציאות כזאת.
ואז היה טיפול,
ואז נזכרתי שלגרום לסביבה שלי להכריח אותי זה בדיוק שחזור של דפוס יחסים שאני לא רוצה יותר.
וזה משאיר אותי עם לבחור בעצמי לאכול.
וזה קשה קשה קשה
אבל אין יותר ברירה. אני מזיקה לא רק לעצמי.
אז עכשיו אני מחפשת דרכים לעשות את זה יותר נסבל.
וכל מה שיש לי להגיד כרגע זה שאני כואבת ומיואשת ועצובה
מאוד רוצה להעלים חלקים מהחיים שלי. מהזכרונות שלי. זה פשוט בלתי נסבל יותר..... אני חייבת לברוח מזה. ואין לי איך.... לוקחים לי את הדבר היחידי שעוד יכולתי להאחז בו...
ואז (גם) אני נאלצת להיות עם עיניים פתוחות אל מול המציאות, בלי שום אפשרות להסית את המבט. בלי שום אפשרות לברוח.
[מזכירה לעצמי שאני לא לבד]
והתגובה הראשונה שלי היתה להתחיל חשוב על דרכים ליצור מציאות כזאת.
ואז היה טיפול,
ואז נזכרתי שלגרום לסביבה שלי להכריח אותי זה בדיוק שחזור של דפוס יחסים שאני לא רוצה יותר.
וזה משאיר אותי עם לבחור בעצמי לאכול.
וזה קשה קשה קשה
אבל אין יותר ברירה. אני מזיקה לא רק לעצמי.
אז עכשיו אני מחפשת דרכים לעשות את זה יותר נסבל.
וכל מה שיש לי להגיד כרגע זה שאני כואבת ומיואשת ועצובה
מאוד רוצה להעלים חלקים מהחיים שלי. מהזכרונות שלי. זה פשוט בלתי נסבל יותר..... אני חייבת לברוח מזה. ואין לי איך.... לוקחים לי את הדבר היחידי שעוד יכולתי להאחז בו...
ואז (גם) אני נאלצת להיות עם עיניים פתוחות אל מול המציאות, בלי שום אפשרות להסית את המבט. בלי שום אפשרות לברוח.
[מזכירה לעצמי שאני לא לבד]
את לא לבד.
ואני חושבת שיש אינספור דרכים בין הבחירה בלהיעזר באופן לא בריא לבין לא להיעזר בכלל. לדוגמא, יש לי חברות שאנייכולה להגיד להן שקשה לי קצת לאכול, והתגובה האינסטנקטיבית שלהן היא "בואי, בואי נאכל ביחד." והן יושבות איתי בסבלנות עד שאני אוכלת, אבל הן גם מספיק קשוחות כדי לא לאפשר לי לא לאכול כשהן בסביבה.
זה לא להיות לחלוטין נעזרת, כי אני באה מרצוני החופשי ועם הקשיים האלה, ואם לא הייתי מספרת, ככל הנראה שהן לא היו "מכריחות" אותי. מצד שני, זו אכילה שלא הייתי מסוגלת לעשות בעצמי.
יש לך אופציות ביניים שכאלה?
ואהובה, לותר על ההנקה, גם אם חלקית, גם אם לתת מדי פעם בקבוק, זה לא סוף העולם. יש נשים שלא יכולות להניק מסיבות הרבה יותר בסיסיות מזה, והתינוקות בסדר גמור. וזה לא ויתור מלא, רק לתת לך מרחב פעולה קצת.
ואני חושבת שיש אינספור דרכים בין הבחירה בלהיעזר באופן לא בריא לבין לא להיעזר בכלל. לדוגמא, יש לי חברות שאנייכולה להגיד להן שקשה לי קצת לאכול, והתגובה האינסטנקטיבית שלהן היא "בואי, בואי נאכל ביחד." והן יושבות איתי בסבלנות עד שאני אוכלת, אבל הן גם מספיק קשוחות כדי לא לאפשר לי לא לאכול כשהן בסביבה.
זה לא להיות לחלוטין נעזרת, כי אני באה מרצוני החופשי ועם הקשיים האלה, ואם לא הייתי מספרת, ככל הנראה שהן לא היו "מכריחות" אותי. מצד שני, זו אכילה שלא הייתי מסוגלת לעשות בעצמי.
יש לך אופציות ביניים שכאלה?
ואהובה, לותר על ההנקה, גם אם חלקית, גם אם לתת מדי פעם בקבוק, זה לא סוף העולם. יש נשים שלא יכולות להניק מסיבות הרבה יותר בסיסיות מזה, והתינוקות בסדר גמור. וזה לא ויתור מלא, רק לתת לך מרחב פעולה קצת.
אני מניחה
שהאיש היקר ממלא את התפקיד הזה של "בואי נאכל ביחד", וזה באמת טוב כשזה קורה, הבעיה היא שמרבית הזמן הוא לא בבית...
לוותר על ההנקה מרגיש לי סוף העולם. אולי כי הכל עכשיו מרגיש סוף העולם. ואולי פשוט ככה זה כשהגוף מרוקן....
וכדי להצליח למלא אותו שוב, אני צריכה כל כך הרבה משאבים. משאבים שאין לי עכשיו...
שהאיש היקר ממלא את התפקיד הזה של "בואי נאכל ביחד", וזה באמת טוב כשזה קורה, הבעיה היא שמרבית הזמן הוא לא בבית...
לוותר על ההנקה מרגיש לי סוף העולם. אולי כי הכל עכשיו מרגיש סוף העולם. ואולי פשוט ככה זה כשהגוף מרוקן....
וכדי להצליח למלא אותו שוב, אני צריכה כל כך הרבה משאבים. משאבים שאין לי עכשיו...
אני רוצה להגיד
שמה שעזר לי היה הבנזוג.
אבל זאת אני שגייסתי אותו. שביקשתי את עזרתו שוב ושוב.
ששיתפתי.
וכדי לעשות את אלה, אני צריכה לגייס משאבים פנימיים. לחזק קולות בריאים...
וזה יקרה בעיקר אם אני אוכל יותר. זה מיד משפר את הקולות הבריאים אצלי.
אבל אני לא באמת מצליחה לעשות את זה לבד.
אז אני בלופ שקשה לי לצאת ממנו...
וזה בעיקר מאוד מייאש...
שמה שעזר לי היה הבנזוג.
אבל זאת אני שגייסתי אותו. שביקשתי את עזרתו שוב ושוב.
ששיתפתי.
וכדי לעשות את אלה, אני צריכה לגייס משאבים פנימיים. לחזק קולות בריאים...
וזה יקרה בעיקר אם אני אוכל יותר. זה מיד משפר את הקולות הבריאים אצלי.
אבל אני לא באמת מצליחה לעשות את זה לבד.
אז אני בלופ שקשה לי לצאת ממנו...
וזה בעיקר מאוד מייאש...
פרפר בתוך אגרוף
New member
מה את צריכה לעשות?
זה שאת יודעת מה זה כבר מאוד משמעותי.
לעשות את זה יכול לקחת זמן.
זה מזכיר לי שקניתי את הספר "הדרך הקלה להפסיק לעשן", והוא עמד לי על המדף כמעט שנתיים, עד שהעזתי לקרוא אותו.
איתו, ובחסד אלוהים, הפסקתי לעשן. ובהתחלה חשבתי איך לא קראתי אותו קודם, הייתי חוסכת שנה שנתיים של הסיוט הזה.
אבל האמת היא שהשנתיים האלו היו חלק מהתהליך של ההפסקה. אולי בלעדיהן הספר לא היה עוזר.
היה משהו בלדעת, בזה שזה עמד על המדף וחיכה, בזה שידעתי שזה שם והתעסקתי עם עצמי בלמה אני לא קוראת את זה, שבעצמו היה חלק מהתהליך וחלק מההכנה המאוד איטית ומדודה שהייתי צריכה לקראת הצעד הזה שהיה בשבילי קשה נורא.
זה נשמע כמו דימוי מעולם אחר לגמרי, וגם מקושי נמוך ביחס למה שאת מתמודדת איתו, אבל זה דווקא מגיע מאותם מקומות בעיני.
הפחד לוותר על משהו שאתה חושב שמגן עליך, למרות שאתה יודע שהוא הרסני, הוא פחד אדיר,
ולפעמים הלדעת מה אתה צריך לעשות, גם אם אתה יודע שאתה לא עושה.. זה חלק מהתהליך האיטי שצריך בדרך לשם.
אז מה את צריכה לעשות?
הלוואי שהייתי יכולה לעשות יותר.
אני איתך.
זה שאת יודעת מה זה כבר מאוד משמעותי.
לעשות את זה יכול לקחת זמן.
זה מזכיר לי שקניתי את הספר "הדרך הקלה להפסיק לעשן", והוא עמד לי על המדף כמעט שנתיים, עד שהעזתי לקרוא אותו.
איתו, ובחסד אלוהים, הפסקתי לעשן. ובהתחלה חשבתי איך לא קראתי אותו קודם, הייתי חוסכת שנה שנתיים של הסיוט הזה.
אבל האמת היא שהשנתיים האלו היו חלק מהתהליך של ההפסקה. אולי בלעדיהן הספר לא היה עוזר.
היה משהו בלדעת, בזה שזה עמד על המדף וחיכה, בזה שידעתי שזה שם והתעסקתי עם עצמי בלמה אני לא קוראת את זה, שבעצמו היה חלק מהתהליך וחלק מההכנה המאוד איטית ומדודה שהייתי צריכה לקראת הצעד הזה שהיה בשבילי קשה נורא.
זה נשמע כמו דימוי מעולם אחר לגמרי, וגם מקושי נמוך ביחס למה שאת מתמודדת איתו, אבל זה דווקא מגיע מאותם מקומות בעיני.
הפחד לוותר על משהו שאתה חושב שמגן עליך, למרות שאתה יודע שהוא הרסני, הוא פחד אדיר,
ולפעמים הלדעת מה אתה צריך לעשות, גם אם אתה יודע שאתה לא עושה.. זה חלק מהתהליך האיטי שצריך בדרך לשם.
אז מה את צריכה לעשות?
הלוואי שהייתי יכולה לעשות יותר.
אני איתך.
פרפר בתוך אגרוף
New member
לפעמים זה נכון
שהמציאות מכריחה לבחור, ואין זמן ארוך כמו שנתיים לתהליכים.
ובכל זאת, העקרון הוא נכון בעיני, גם תהליך הבחירה הוא חלק מההכנה להתמודדות עם מה שיבוא אחריה.
את כותבת שאת לא יכולה להמשיך כך
אבל בנתיים, מציאות או לא, את ממשיכה...
אז מבין השניים, על מה יותר בלתי אפשרי לוותר?
שהמציאות מכריחה לבחור, ואין זמן ארוך כמו שנתיים לתהליכים.
ובכל זאת, העקרון הוא נכון בעיני, גם תהליך הבחירה הוא חלק מההכנה להתמודדות עם מה שיבוא אחריה.
את כותבת שאת לא יכולה להמשיך כך
אבל בנתיים, מציאות או לא, את ממשיכה...
אז מבין השניים, על מה יותר בלתי אפשרי לוותר?
פרפר בתוך אגרוף
New member
זו אמירה קשה, מאוד,
אבל באותה מידה היא גם נכונה.
טינה, תדעי שאני מצטרפת לאמירה הזו לא ממקום שיפוטי [ומניחה שכך היא גם נכתבה, אבל לא אדבר בשמה של נו לונגר.] אלא ממקום מעורר.
אני יודעת שלפעמים קשה לראות מבפנים את הדברים בצורה בהירה כל כך,
והדרך שזה נאמר כאן היא כואבת, אבל מאוד בהירה ומדויקת...
אבל באותה מידה היא גם נכונה.
טינה, תדעי שאני מצטרפת לאמירה הזו לא ממקום שיפוטי [ומניחה שכך היא גם נכתבה, אבל לא אדבר בשמה של נו לונגר.] אלא ממקום מעורר.
אני יודעת שלפעמים קשה לראות מבפנים את הדברים בצורה בהירה כל כך,
והדרך שזה נאמר כאן היא כואבת, אבל מאוד בהירה ומדויקת...
כמובן שלא התכוונתי שזה יצא באופן כל כך קשה.
מעורר בוודאי, אבל לא קר. אני חושבת שההודעות שלי למעלה מבהירות שאני מאד אוהבת אותך, טינה, ופשוט רוצה שתבחרי את הבחירה שתוכלי לחיות איתה. (תרתי משמע.)
אני יודעת שלפעמים לי מאד קל כביכול, להיכנס למקום של "לא לבחור". אבל אני יודעת (טיפול, טיפול) גם שבעצם הבחירה שלי לא לבחור, אני בוחרת להישאר פאסיבית, בוחרת שלאחרים תהיה שליטה על החיים שלי יותר מאשר לי עצמי. זה המקום שבו אני למדתי את ההשפעה של ההכחשה ממקום של "אני בוחרת לא לבחור". זה לא אומר שאני עושה שינוי, מאד קל לי לדבר כשאני נשארת במקום הפאסיבי על החיים שלי עצמי. ברור לי שזה לא דבר קל לשנות, לא משנה מאיפה הוא נובע. אבל ברור לי גם שמודעות היא עדיין הכוח הכי חשוב שיש לנו בידיים, ושאת צריכה לדעת במה את בוחרת, כשאת טוענת שאת "לא בוחרת".
מקווה שעכשיו יותר ברור. ואוהבת מאד.
מעורר בוודאי, אבל לא קר. אני חושבת שההודעות שלי למעלה מבהירות שאני מאד אוהבת אותך, טינה, ופשוט רוצה שתבחרי את הבחירה שתוכלי לחיות איתה. (תרתי משמע.)
אני יודעת שלפעמים לי מאד קל כביכול, להיכנס למקום של "לא לבחור". אבל אני יודעת (טיפול, טיפול) גם שבעצם הבחירה שלי לא לבחור, אני בוחרת להישאר פאסיבית, בוחרת שלאחרים תהיה שליטה על החיים שלי יותר מאשר לי עצמי. זה המקום שבו אני למדתי את ההשפעה של ההכחשה ממקום של "אני בוחרת לא לבחור". זה לא אומר שאני עושה שינוי, מאד קל לי לדבר כשאני נשארת במקום הפאסיבי על החיים שלי עצמי. ברור לי שזה לא דבר קל לשנות, לא משנה מאיפה הוא נובע. אבל ברור לי גם שמודעות היא עדיין הכוח הכי חשוב שיש לנו בידיים, ושאת צריכה לדעת במה את בוחרת, כשאת טוענת שאת "לא בוחרת".
מקווה שעכשיו יותר ברור. ואוהבת מאד.
זאת בדיוק הסיבה למה ממש קשה לי לכתוב פה עכשיו
כי, גם אם לא בכוונה, נאמרים דברים שמרסקים אותי...
(וכי כל הדברים הטובים שאני כן מצליחה לעשות למענה ולמענינו נשארים מחוץ לכתיבה שלי פה. אבל התגובות, שלא בכוונה, פוגעות בדיוק איפה שכואב וממוטט, בלי לדעת דבר וחצי דבר על הדברים האלו, ובלי יכולת לדעת באיזה מצב נפשי אקרא אותן.
וגם ככה אני בקצה מסוכן. מחזיקה בציפורניים כדי לא לוותר לחלוטין על הכל. הודעות מעוררות, כמו שקראתן להן, הן ממש לא משהו שאני יכולה להכיל עכשיו).
אשמח אם הדיון הזה יסתיים כאן.
אני לא אעמוד בעוד הודעה כזאת.
כי, גם אם לא בכוונה, נאמרים דברים שמרסקים אותי...
(וכי כל הדברים הטובים שאני כן מצליחה לעשות למענה ולמענינו נשארים מחוץ לכתיבה שלי פה. אבל התגובות, שלא בכוונה, פוגעות בדיוק איפה שכואב וממוטט, בלי לדעת דבר וחצי דבר על הדברים האלו, ובלי יכולת לדעת באיזה מצב נפשי אקרא אותן.
וגם ככה אני בקצה מסוכן. מחזיקה בציפורניים כדי לא לוותר לחלוטין על הכל. הודעות מעוררות, כמו שקראתן להן, הן ממש לא משהו שאני יכולה להכיל עכשיו).
אשמח אם הדיון הזה יסתיים כאן.
אני לא אעמוד בעוד הודעה כזאת.
אלומת האור
New member
מבינה ומזדהה עם התגובה הזו שלך.
פרפר בתוך אגרוף
New member
אני יותר מאשמח שתכתבי כאן את כל הדברים הטובים
שאת עושה. נראה לי שזה גם ייתן לך כח, וכמובן, גם יביא לכאן תמונה מציאותית יותר.
בכל אופן, לא משנה מה נכתב כאן, האהבה אלייך גדולה. אני מקווה שאת זוכרת את זה תמיד.
שאת עושה. נראה לי שזה גם ייתן לך כח, וכמובן, גם יביא לכאן תמונה מציאותית יותר.
בכל אופן, לא משנה מה נכתב כאן, האהבה אלייך גדולה. אני מקווה שאת זוכרת את זה תמיד.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.