............
סתם...... זה לא כזה חשוב..............
הייתה לי אתמול הופעה.......... והרגשתי חיה..... אבל אז, אחר כך, לבד בבית, כלכך שנאתי את עצמי על זה שניסיתי לאכול באותו יום.. שפגעתי שוב....
כבר כמה ימים שכל יום אני פוגעת...... אפילו היו ימים שזה עלה מדרגה, ואפילו בבצפר, שתמיד היה המקום היחיד שבו לא פגעתי, אפילו שם, כבר פשוט כשהרגשתי שעוד שניה אתחיל לבכות, עצרתי את זה צעד לפני, יצאתי מהכיתה, פגעתי, וחזרתי כאילו כלום. ואפחד לא ידע, ואפחד לא שמע, ואפחד לא הרגיש.
ובסופ"ש ישנתי אצל חברה... וכל הזמן ניסיתי להתחמק מלאכול..... והיא כבר שמה לב..... וניסיתי לתרץ כרגיל........
אפילו ההקאות, שכבר (כמעט) הצלחתי להעלים אותן לגמרי, אפילו זה כבר מתחיל לחזור........
אני כבר לא מאוכזבת כי אני לא עומדת במשימות שהדיאטנית (לא) נותנת, אני מאוכזבת כי אני לא יורדת מספיק. כי אני לא עומדת במשימות של עצמי. ואני שונאת את עצמי.
ואפילו שאני כמעט ולא אוכלת אני כבר כמעט ולא יורדת.
וכל היום אני רוצה לרדת, ושונאת את עצמי על שלא מספיק.. אבל בלילה.... אני אשמע מפגרת ומשוגעת, אבל בלילה זה מתחיל להפחיד אותי.. שאני הורסת את עצמי........ שונאת לראות תצלקות, מפחדת שאהרוס את מיתרי הקול, את הלב, ועוד אלף ואחד דברים שהפחידו אותי. ועברו מחשבה אחת או שתיים של את כלכך הורסת את עצמך, שאפילו בשביל עצמך היה עדיף שלא תיהי פה. עזבו, אני בטח סתם נשמעת משוגעת.
והיה לי לפני כמה ימים ריב ממש גדול עם הדיאטנית והברזתי לה (שוב).
(סליחה על החפירה)
סתם...... זה לא כזה חשוב..............
הייתה לי אתמול הופעה.......... והרגשתי חיה..... אבל אז, אחר כך, לבד בבית, כלכך שנאתי את עצמי על זה שניסיתי לאכול באותו יום.. שפגעתי שוב....
כבר כמה ימים שכל יום אני פוגעת...... אפילו היו ימים שזה עלה מדרגה, ואפילו בבצפר, שתמיד היה המקום היחיד שבו לא פגעתי, אפילו שם, כבר פשוט כשהרגשתי שעוד שניה אתחיל לבכות, עצרתי את זה צעד לפני, יצאתי מהכיתה, פגעתי, וחזרתי כאילו כלום. ואפחד לא ידע, ואפחד לא שמע, ואפחד לא הרגיש.
ובסופ"ש ישנתי אצל חברה... וכל הזמן ניסיתי להתחמק מלאכול..... והיא כבר שמה לב..... וניסיתי לתרץ כרגיל........
אפילו ההקאות, שכבר (כמעט) הצלחתי להעלים אותן לגמרי, אפילו זה כבר מתחיל לחזור........
אני כבר לא מאוכזבת כי אני לא עומדת במשימות שהדיאטנית (לא) נותנת, אני מאוכזבת כי אני לא יורדת מספיק. כי אני לא עומדת במשימות של עצמי. ואני שונאת את עצמי.
ואפילו שאני כמעט ולא אוכלת אני כבר כמעט ולא יורדת.
וכל היום אני רוצה לרדת, ושונאת את עצמי על שלא מספיק.. אבל בלילה.... אני אשמע מפגרת ומשוגעת, אבל בלילה זה מתחיל להפחיד אותי.. שאני הורסת את עצמי........ שונאת לראות תצלקות, מפחדת שאהרוס את מיתרי הקול, את הלב, ועוד אלף ואחד דברים שהפחידו אותי. ועברו מחשבה אחת או שתיים של את כלכך הורסת את עצמך, שאפילו בשביל עצמך היה עדיף שלא תיהי פה. עזבו, אני בטח סתם נשמעת משוגעת.
והיה לי לפני כמה ימים ריב ממש גדול עם הדיאטנית והברזתי לה (שוב).
(סליחה על החפירה)
