..

[כמהאפשר]

..

...

 

[כמהאפשר]

מישהי פעם הרגישה ש..

המחשבות שיש לה בראש- אין יותר לאף אחד?
שמה שעובר עליה, לא עובר יותר על אף אחד?

ואני יודעת שכל אחד ייחודי. שמה שעובר עליי באמת לא עובר על אף אחד.
ונכון- במה זה מנחם האם כן או האם לא?
אבל האם מישהי?(כן. זו שאלה על משהו ספציפי)

 

[levshavur]

לכמה אפשר

שלום לך
מאוד התרגשתי מהשיר .
בילדות ששתקתי עם הסוד לבד...הרגשתי שונה...רק בקבוצת התמיכה של המרכז
סיוע פתאום קלטתי שיש עוד נשים שחוו דברים דומים לשלי...אני חושבת שבשבילי
העובדה שנפגשתי עם נשים "כמוני" זה היה מנחם, זה עשה לי סדר במחשבות...
וכיום בקבוצת התמיכה לכבדי שמיעה שגיליתי שהבעיות שיש לי יש אותן לכל כבדי
השמיעה ופתאום גם גיליתי מהניסיון של אחרים שיש גם אפשרויות לפיתרון לחלק
מהבעיות...זה כמו כאן בפורום שאפשר לשתף ולא להרגיש לבד...
אני לא יודעת מה הדבר הספציפי אבל אוליי תופתעי שיש גם נשים (או גברים) שמרגישים כמוך...רוצה לשתף קצת במה שעובר עלייך?
לבשה.

 

[כמהאפשר]

מקסימה

אפילו לא קישרתי בין המילים של מוש(האמת היא שזה של אלוארציק. זה בין השירים הבודדים שלא נכתבו והולחנו ע"י מוש).
תודה רבה שלקחת את הזמן להקשיב, להתחבר. לתת לשיר, לקול, למוסיקה את המקום.
כתבתי כבר לא פעם שמוסיקה מצילה אותי. זה האוויר שלי, פשוטו כמשמעו.
אפילו לא חיברתי בין השיר למה שכתבתי- רק צרפתי בין שתי הודעות כדי לא לפתוח הודעה חדשה.

המילים בשיר הזה חודרות אליי מאוד..
ומה שכתבתי..
זה היה על טריגר מטומטם ופתטי למדיי.
על זה שכל הודעה שניה(יותר) כאן מדברת על הקאה.
כולן מקיאות, כולן מצליחות ופיזית מסוגלות להקיא.
ואני לא. ואני דופקת את הראש בקיר כי אני לא מצליחה להקיא גם כשאני כבר מנסה.

זה הגוף שלי שלא מוכן, שלא מצליח, שנלחם על עצמו.
(ואני אפילו לא מצליחה לכעוס עליו על זה)



אבל נראה לי, זה מרגיש שאני היחידה שלא מצליחה להקיא.
פיזית,
פרקית- אני לא מצליחה להקיא.

 

[levshavur]

גם אני לא מקיאה...

כמה אפשר שלום
את לא לבד אני גם לא מקיאה ואין לי רצון לזה...במיוחד שאני קוראת פה כמה סבל זה עושה לאחרים...אז עדיף לך את במיעוט מאשר להוסיף לעצמך בעיה נוספת...
לבשה.

 

[simplistic]

ט'

את לא היחידה...כמה רציתי וניסיתי בזמנו. ותודה לאל שמעולם לא הצלחתי - זה סט נוסף של בעיות שאת לא רוצה שיהיו לך.

 

[כמהאפשר]

תודה. טריגר

אם זה בסדר,
העתקתי את התגובה שלך. לשנן בראש להחליף תגובות של כעס על עצמי ותסכול מעצמי.

לרגעי קושי.

לא ראיתי את זה,
הכל היה חסום עם הקיר הזה שדפקתי את הראש מולו.

הקושי הוא שאני גם בהתקפי אכילה כל הזמן, התקפים באמת גדולים.
אבל אני סולחת (משתדלת)לעצמי על זה.
כפי שהסברתי לאחת הבנות אתמול-
אני יודעת שהגוף שלי מורעב ומצא וכמה לאיזון. לאוכל.
למשהו שלא נתתי לו לאורך זמן, במשך תקופה. ואין לזה קשר לכמה אני שוקלת.
הוא מבולבל ומתחנן ומבקש יחס, מבקש ממני יחס. ואני רק מנסה לכבול ולרסן אותו עוד יותר ותמהה למה הוא לא צייתן אליי.

אין קשר לזה שהמשקל לא אנורקטי-
הגוף שלי צורח כי המאגרים שלו מרוקנים והוא באופן נואש לגמרי זקוק לי שאלמלא אותם. באהבה. לא בלזרוק לו עצמות ולסקול אותו על זה. זה לא עוזר לו, לי, למצב ולאיש..

 

[כמהאפשר]

נב- סורי שהארכתי זה פשוט יצא איכשהו.

ככה אני רואה את המצב,
לא חותמת שזה באמת נכון

 

[simplistic]

כן (ט')

זה יפה שהוספת בסוף שלא בטוח שזה אכן המצב, במציאות, אלא איך שאת רואה אותו. מה שלך נראה "כמויות אדירות" או "בולמוס" לאחרים זה לא חייב להראות כך. מנסיון, לפעמים אני מרגישה כאילו אכלתי את כל העולם, ומסביב אומרים לי שאני לא אוכלת הרבה.

 

[כמהאפשר]

טריגר

טריגר באמת.


לא, הכוונה הייתה על ההיבט הפסיכולוגי/ הראייה שלי את.הדברים.
לא לגבי האוכל.
התקפי האכילה שלי מאוד גדולים. זאת אומרת בראייה אובייקטיבית.
בראייה שפויה, מבחינה רפואית זה מסכן לי את המערכות(מעיים, קיבה, לב וכו).
כאשר זה קורה בתדירות כזו.

עשרות אלפי ק ושקיות זבל ענקיות כמה פעמים ביום- זה מה שקורה.
ושוב- אני במשקל תקין לחלוטין.


עם זאת, להקות את עצמי והגוף שלי רק מגביר את כל המעגל הזה.
אני מאמינה שדווקא לאהוב, למשוח בשמן מה שנקרא.. במקום לבעוט בעצמי.
זה מביא לאט לאט למקום טוב יותר. כי כאשר מכים ומערערים אמון, מרסקים ופוגעים וגורמים לפגיעות פנימיות וחיצוניות קשות ככ.
נפשיות ופיזיות ורוחניות. בכל רובד ופן. כאשר מרסקים ועושים מכוויות ושריפה איטית, חותכים ופצועים באופן עקבי..
זה מחבלים עם אהבה עקבית. עם נחישות, התמדה, עקביות- והרבה מזה.

לא יכולה לומר שאני מצליחה
אבל שאני מנסה.

 

[כמהאפשר]

הכוונה בכל הדברים האיומים הללו

היא לא פיזית.
אלא שזה מבחינתי מה שאני עושה ועשיתי לגוף שלי. מכוויות זה לאו דווקא מכוויות פיזיות, של סיגריה.
וחתיך זה לאו דווקא חתך של סכין..
זה להתעלל, לייסר את הגוף שלי שבסהכ לא עשה לי דבר.
והגוף שלי צורח עכשיו את הכאב שלו.

 

[levshavur]

לכמה אפשר

שלום לך
גם אם קשה לך חשוב לא להתייאש כמו נשאני כותבת כל יום הוא התחלה חדשה,אם לא הלך אתמול יצליח מחר...תנסי לחשוב על דברים טובים אוליי ככה הראש יפסיק לחשוב על אוכל...
שיהיה לך חג שמח!
לבשה.

 

[levshavur]

לכמה אפשר (טריגר)

שלום לך
אין צורך לחפש לעצמך עוד דרך לפגוע בעצמך כבר ה"א זה פגיעה עצמית אז אין צורך להוסיף בעיה נוספת. אני לא מקיאה ולא מוטרדת מיזה ...בבקשה אל תעשי את זה...
הפעמים היחידות שהקאתי בחיים שלי זה בזמן מיגרנות קשות (מיגרנה שלא מפסיקים אותה בזמן יכולה לגרום להקיא) אותי זה רק הגעיל!!! הכי מביך היה כשנסעתי פעם להורים והקאתי באוטובוס כולם הסתכלו עליי ונורא התביישתי . הסברתי לאיש שהיה לידי שזו רק מיגרנה אבלן הוא ברח לשבת רחוק ממני.
שיהיה לך חג שמח,ובלי הקאות
לבשה.

 

[חזקה3]

מזדהה מאוד

תמיד מרגישה שאני המקרה החמור ביותר
מפחדת שכל כך חמור שאולי כבר אין לי תקווה
כי מה שעובר עליי לא עובר על אף אחד
הכאב הזה שלי הוא הכי גדול והכי נורא...

כמובן שזה לא נכון, ומספיק לראות את הכאב הנוראי של הבנות המקסימות בפורום זה כדי להבין שלסבל ולכאב אין גבולות, והוא לא עוצר אצלי.
אבל לפעמים זו עדיין ההרגשה....

מקווה שתרגישי טוב...