...

[someone343]

...

צורך לכתוב.
( אני מיותרת)
מותשת. חסרת כוח. מהכל.
קשה לי לדבר וקשה לי לשתוק וקשה לי לתפקד
וקשה לי להיות.
אבל כביכול אני בסדר, לא קורסת יותר מדי.
או , שרק בפנים הכל כבר מפורק?

 

[TinaBa]

מחבקת...

 

[someone343]

תודה יקרה..

 

[levshavur]

לסמוון

שלום לך
אני לא חושבת שאת מיותרת לפחות לא בשבילי, אכפת לי !
.יש לי תקופות כאלה אבל מצאתי שלהעסיק את עצמך מספיק שכל הזמן יתמלא לי זה עוזר. לדוגמא זה עושה לי רק טוב להיות באוניברסיטה אפילו שקשה לי מאוד זה ממלא לי את הזמן, נותן לי משמעות למה לקום בבוקר ולהזדרז, להתארגן, וללכת לשני אוטובוסים עד האוניברסיטה...(חבל שאני לא נמצאת שם יותר אבל זה יהיה הרבה יותר עמוס בסמסטר השני...)
תנסי למצוא דרך לבטא את התחושות שלך בדרך בריאה כלשהי...
לבשה.

 

[someone343]

תודה

על האכפתיות והיחס, לא מובן מאליו בכלל
לפעמים כמו שאמרת, העובדה שיש עומס ועיסוקים מצליחה להסיח את הדעת..

 

[פרפר בתוך אגרוף]

לפעמים להיות על הגבול זה הכי מסוכן

כי זה נותן אשליה שאפשר להמשיך ולתפקד ככה לעוד הרבה זמן.
צריך המון כח כדי לתפוס את עצמך בשלב הזה, לפני שהכל מתפרק.
את הרי רואה שאת בדרך לשם. את מוכנה לעצור את זה עכשיו?
והאם מישהו רואה שאת ככה? מישהו סביבך שם לב או שואל?

מקווה שיהיה לך סוף שבוע קל יותר.

 

[someone343]

זה נורא מבלבל

כי פתאום אחרי שכואב ונורא, אני מתפקדת כרגיל
משהו במוח מתהפך למצב של תפקוד, ואפילו בצורה טובה מאד
והרגשות נעלמים.. לאנשהו..

אי אפשר לשים לב אליי כי אני האחרונה שתעורר חשד, רק המטפלת רואה ומצליחה להבין.. ואני משתדלת בכל כוחי לדבר אבל זה קשה מאד,
היא "שמה סוף" לשקרי הפסיכיאטר שלי ומבקשת שאעדכן אותה מיד לאחר הפגישה הקרובה בעוד שבוע מה אמרתי.. זה מרגיש לי רע לדבר על המחשבות האישיות ( שכנראה למחשבות על הרס גם יש שיקול תרופתי) כי הוא לא קרוב אליי בכלל, כי אני לא אוהבת לדבר, ומי יודע עם איזה מינון אחזור מכל זה...

 

[hory0]

יקרה שלי,

אני קוראת אותך, ומבינה כל כך כמה זה מורכב לדבר על הדברים הכל כך אישיים עם אדם שהוא לא מרגיש כקרוב. שלא רכש מספיק את אמוננו.
אבל את כל כך ראויה שיהיה לך טוב. גם אם לך עצם המשפט הזה הוא מורכב..לבינתיים תאמיני לי, שאת ראויה לטוב. להמון טוב.
וכן, זה קשה לשתף, אבל אני מרגישה שזה צעד נכון בשבילך..
בשביל הטוב שמגיע לך.

ואת בליבי. ובמחשבתי. המון. המון. ויותר מכך.
מחבקת עם המון חום, דאגה ואהבה..

 

[someone343]

יקרה..

תודה על המילים והיחס.. במיוחד כשקשה לך..

פשוט, חשובות לי המילים שלך, תודה

 

[hory0]

את נשמה..
יש בליבי המון מילים ורגשות בשבילך, גם כשלא מסוגלת להביע בכתב.. תזכרי את זה?

ותעדכני נשמה.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אני מאמינה לך

שזה בא והולך.
השאלה היא באיזה מינון ותדירות, ומה קורה כשזה בא...
המטרה היא להפחית את התדירות והעצמה עם הזמן,
ונראה לי שזה משהו שצריך לבדוק יחד עם המטפלת אם קורה או לא כדי לקבל תמונה בהירה יותר על המצב שלך.

לגבי הפסיכיאטר, אם איתו קשה לך ואיתה יותר קל, אולי הדבר הנכון הוא שהפסיכולוגית תעדכן אותו במצבך?

 

[someone343]

אני רוצה

לנסות לדבר איתו בעצמי ..
היא הציעה את זה פעם.. אבל נראה מה יקרה בשבוע הבא...