&
אני מפחדת שאני לא אבריא לעולם. לא כי אני לא רוצה- כי אני רוצה.
אלא כי אני לא חשובה לעצמי מספיק. אני לא חשובה לעצמי מספיק בשביל לארגן לי אוכל, ולקחת אותו, ולקחת את הזמן במהלך היום לאכול אותו ולקחת את הכדורים שלי כל יום. וכשאני חושבת על זה זה מטומטם, זה לא באמת כל כך מסובך, אבל זה מרגיש כמו השקעה עצומה. וההפרעה שלי תמיד תהיה משהו קטן שלא דורש את כל זה.
ואני אומרת בטיפול שאני רוצה להבריא, ואני באמת רוצה, ואני עושה תהליכים פסיכולוגיים משמעותיים, אבל בדברים הפרקטיים האלה כבר שנים שאני לא זזה וזה עצוב לי.
(אני בת שלושים עוד מעט ואני מתעסקת עם זה באותה רמה שהתעסקתי לפני שנה ולפני חמש. למה אני לא יכולה לזוז הלאה?)
אני מפחדת שאני לא אבריא לעולם. לא כי אני לא רוצה- כי אני רוצה.
אלא כי אני לא חשובה לעצמי מספיק. אני לא חשובה לעצמי מספיק בשביל לארגן לי אוכל, ולקחת אותו, ולקחת את הזמן במהלך היום לאכול אותו ולקחת את הכדורים שלי כל יום. וכשאני חושבת על זה זה מטומטם, זה לא באמת כל כך מסובך, אבל זה מרגיש כמו השקעה עצומה. וההפרעה שלי תמיד תהיה משהו קטן שלא דורש את כל זה.
ואני אומרת בטיפול שאני רוצה להבריא, ואני באמת רוצה, ואני עושה תהליכים פסיכולוגיים משמעותיים, אבל בדברים הפרקטיים האלה כבר שנים שאני לא זזה וזה עצוב לי.
(אני בת שלושים עוד מעט ואני מתעסקת עם זה באותה רמה שהתעסקתי לפני שנה ולפני חמש. למה אני לא יכולה לזוז הלאה?)
