1Cheshire Cat
New member
...
את כל האמת אני אומרת לך, כל כך הרבה כנות, כל כך הרבה דברים שהעזתי להגיד בפעם הראשונה ורק את זה שזה לא באמת בסדר לי ככה אני לא מצליחה להגיד.
לא רוצה להגיד.
לפעמים, בעיקר בלילות בהם אנחנו לא מדברות עד אמצע הלילה, בעיקר כשבא לי לצעוק לך שאני אוהבת אותך, אני פתאום מרגישה כמה זה כואב, כמה בעצם אני צריכה לקום וללכת ואז אנחנו נפגשות ואת מחבקת אותי ומסתכלת עליי במבט הזה שלך ואנחנו צוחקות בלי הפסקה ואת מחבקת ומפרקת לי בעדינות את כל הקשרים בשיער. ובלב. וכל כך נעים לי בתוך החיבוק שלך וכל כך נעים שאת מעבירה את האצבעות שלך על הגב שלי (ולפעמים גולשת למותן כדי לראות אותי מתפתלת מדיגדוג) ולרגע זה מרגיש כל כך אמיתי, כל כך ביחד, שבא לי עוד ועוד ממך.
אמרתי לך פעם שאני לא מצליחה להבין איך את יכולה להתנהג איתי ככה ואז להגיד שאת לא מרגישה, איך את יכולה לעטוף אותי ככה ולדאוג לי ככה ולהקשיב לי ככה עם כל כך הרבה כוונה ולהכין לי בבוקר סנדוויץ' לדרך כדי שאני לא אהיה רעבה ולהכריח אותי לקחת בקבוק מים ולא להרשות לי לוותר לעצמי ואיך את יכולה להניח את הראש שלך בשקע הכתף שלי ולתת לי לחבק אותי ולהצמיד את השפתיים בעדינות למצח שלך ולשכב בשבת בבוקר במיטה שלך ולהסתכל יחד מהחלון הענק בחדר ולשלוח לי "גלגלצ" בכל פעם שמנגנים את אחד השירים שלנו ואז להגיד שלא.
בא לי לצעוק לך שאת מטומטמת. שאת מטומטמת ומפגרת ופחדנית ואיך את לא רואה. איך את לא רואה כמה טוב יכול להיות לנו ביחד. כמה כבר טוב לנו ביחד. כמעט ביחד.
כל פעם אחרי שאנחנו שוכבות אנחנו נשארות מחובקות ערומות במיטה, בעיניים עצומות, מתמכרות לחום שנוצר כשגוף נוגע בגוף וכל פעם מחדש בא לי ללחוש לך באוזן שאני אוהבת אותך. אוהבת שהלב יכול להתפוצץ כבר ואני לא לוחשת ולא אומרת ושותקת. כי זה לא מתאים.
ובא לי לדפוק את הראש בקיר ובא לי לשנוא אותך או לכעוס עלייך או להרגיש משהו חוץ מאהבה עצובה כזאת. וממלאת כזאת. בא לי לדעת להגיד לך לא.
זה כמו לעמוד מחוץ להופעה של הזמר האהוב עליך, לשמוע את המוזיקה עמומה מבפנים בלי להכנס פנימה.
וכל פעם אני משקרת לעצמי ולכולם שבסדר לי ככה, שכיף לנו יחד ובינתיים זה סבבה לי וטוב לי ואיזה כיף זה שיש עם מי לישון בלילה. וזה שקר. אני רוצה יותר. רוצה הרבה יותר, רוצה להגיד לך שאני אוהבת אותך ולהחזיק לך את היד כשאנחנו יושבות בפאב ולנשק אותך בשפתיים ולהביא אותך למשפחה שלי ולא לפחד כל רגע שהנה את נעלמת לי שהנה אני אומרת משהו שיגרום לך ללכת. אני רוצה שתאהבי אותי כמו שאני אוהבת אותך, אני רוצה להרגיש שאת רוצה את זה כמוני, שאני לא צריכה לרדוף אחריך.
ואני יודעת שעכשיו זה המחזור הזה שמציף אותי תמיד ביותר מידי רגשות ואני יודעת שמחר שתתקשרי שוב תצחיקי אותי ואני אשכח הכל ואבוא אליך ואנשק אותך ואתן לעצמי לאהוב אותך כל הלילה ולהרגיש לרגע שגם את אוהבת אותי.
את כל האמת אני אומרת לך, כל כך הרבה כנות, כל כך הרבה דברים שהעזתי להגיד בפעם הראשונה ורק את זה שזה לא באמת בסדר לי ככה אני לא מצליחה להגיד.
לא רוצה להגיד.
לפעמים, בעיקר בלילות בהם אנחנו לא מדברות עד אמצע הלילה, בעיקר כשבא לי לצעוק לך שאני אוהבת אותך, אני פתאום מרגישה כמה זה כואב, כמה בעצם אני צריכה לקום וללכת ואז אנחנו נפגשות ואת מחבקת אותי ומסתכלת עליי במבט הזה שלך ואנחנו צוחקות בלי הפסקה ואת מחבקת ומפרקת לי בעדינות את כל הקשרים בשיער. ובלב. וכל כך נעים לי בתוך החיבוק שלך וכל כך נעים שאת מעבירה את האצבעות שלך על הגב שלי (ולפעמים גולשת למותן כדי לראות אותי מתפתלת מדיגדוג) ולרגע זה מרגיש כל כך אמיתי, כל כך ביחד, שבא לי עוד ועוד ממך.
אמרתי לך פעם שאני לא מצליחה להבין איך את יכולה להתנהג איתי ככה ואז להגיד שאת לא מרגישה, איך את יכולה לעטוף אותי ככה ולדאוג לי ככה ולהקשיב לי ככה עם כל כך הרבה כוונה ולהכין לי בבוקר סנדוויץ' לדרך כדי שאני לא אהיה רעבה ולהכריח אותי לקחת בקבוק מים ולא להרשות לי לוותר לעצמי ואיך את יכולה להניח את הראש שלך בשקע הכתף שלי ולתת לי לחבק אותי ולהצמיד את השפתיים בעדינות למצח שלך ולשכב בשבת בבוקר במיטה שלך ולהסתכל יחד מהחלון הענק בחדר ולשלוח לי "גלגלצ" בכל פעם שמנגנים את אחד השירים שלנו ואז להגיד שלא.
בא לי לצעוק לך שאת מטומטמת. שאת מטומטמת ומפגרת ופחדנית ואיך את לא רואה. איך את לא רואה כמה טוב יכול להיות לנו ביחד. כמה כבר טוב לנו ביחד. כמעט ביחד.
כל פעם אחרי שאנחנו שוכבות אנחנו נשארות מחובקות ערומות במיטה, בעיניים עצומות, מתמכרות לחום שנוצר כשגוף נוגע בגוף וכל פעם מחדש בא לי ללחוש לך באוזן שאני אוהבת אותך. אוהבת שהלב יכול להתפוצץ כבר ואני לא לוחשת ולא אומרת ושותקת. כי זה לא מתאים.
ובא לי לדפוק את הראש בקיר ובא לי לשנוא אותך או לכעוס עלייך או להרגיש משהו חוץ מאהבה עצובה כזאת. וממלאת כזאת. בא לי לדעת להגיד לך לא.
זה כמו לעמוד מחוץ להופעה של הזמר האהוב עליך, לשמוע את המוזיקה עמומה מבפנים בלי להכנס פנימה.
וכל פעם אני משקרת לעצמי ולכולם שבסדר לי ככה, שכיף לנו יחד ובינתיים זה סבבה לי וטוב לי ואיזה כיף זה שיש עם מי לישון בלילה. וזה שקר. אני רוצה יותר. רוצה הרבה יותר, רוצה להגיד לך שאני אוהבת אותך ולהחזיק לך את היד כשאנחנו יושבות בפאב ולנשק אותך בשפתיים ולהביא אותך למשפחה שלי ולא לפחד כל רגע שהנה את נעלמת לי שהנה אני אומרת משהו שיגרום לך ללכת. אני רוצה שתאהבי אותי כמו שאני אוהבת אותך, אני רוצה להרגיש שאת רוצה את זה כמוני, שאני לא צריכה לרדוף אחריך.
ואני יודעת שעכשיו זה המחזור הזה שמציף אותי תמיד ביותר מידי רגשות ואני יודעת שמחר שתתקשרי שוב תצחיקי אותי ואני אשכח הכל ואבוא אליך ואנשק אותך ואתן לעצמי לאהוב אותך כל הלילה ולהרגיש לרגע שגם את אוהבת אותי.
