( )

[m e r e]

( )

אני עצובה נורא ואני לא יודעת איך להפסיק להיות ככה ההחלמה הזו קשה לי, אני כל כך מוצפת ואני לא יודעת מה לעשות בשביל להפסיק להרגיש כל הזמן איך לעבור יום ועוד יום בהעמדת פנים גמורה שאני מסוגלת לחיות את החיים האלו, שזה אפשרי, איך לאפשר לעצמי לנשום כשאני כל כך לא אוהבת אותי (רע לי כשאני אוכלת ורע לי כשאני לא אוכלת ושום דבר לא מקל, גם לא הטיפול ולא הכדורים, אני מרגישה מקרה אבוד)

 

[קולדון]

תחזיקי מעמד..

התקופה הכי קשה היא בדיוק בשלב הזה של הצפות הרגשיות... איך את בכל זאת יכולה לעזור לעצמך להכיל אותן? ואהבה עצמית זה דבר חשוב. לוקח זמן והרבה עבודה עצמית, אבל אפשר בהחלט לשנות את ההרגשה הרעה שיש לך כלפי עצמך. אל תוותרי.

 

[ג ר נ י ו ם]

הי, את.

את לא מקרה אבוד. את בשלב מאוד קשה של תהליך מאוד אמיץ. יש לי כל מיני דברים לכתוב לך, חלק מהם בטח אכתוב במייל גם (אם כי עכשיו תורך!!!!!!!!), אבל בינתיים רציתי להגיד שעם העצב הזה אני מזדהה (עמוקות).עם העמדת הפנים, פחות. ואני חושבת שאולי שם יש איזה מפתח, לא בהכרח להפחתת העצב, אבל כן להפחתת התשישות שהעמדת הפנים בהכרח גורמת לה. אני יודעת שחלק ממה שאת מדברת עליו הוא מן משחק כזה של העמדת פנים בפני עצמך ("כן, למרות הכל, שווה להתאמץ ואני יכולה לחיות את החיים האלה, ואת כל מה שאני מדמיינת" - סליחה על הניסוח המפגר), ואני מאוד בעד העמדת הפנים הזאת (גם פרויד! נשבעת, אני יכולה להפנות אותך לרפרנס המדויק), אבל יש סוג של העמדת פנים שאני פחות בעדה - זו שמופנית כלפי חוץ. את לא סופרמן, די. שיחקת את המשחק הזה יותר מדי שנים. אולי עכשיו את יכולה לשחק משחק אחר? להגיד למישהו שלא יודע כמה קשה לך? או לא כמה קשה לך, אלא שקשה לך? סתם, אפילו לא בגלל שאת מחלימה מהפרעה נוראית וזה בלתי נסבל. לשחק זה לשקר קצת גם. אם את מגיעה מדוכאת לעבודה, מותר לך להגיד למישהו שהיום (רק היום, מה אכפת לך, תשחקי/תשקרי) את מרגישה חרא. זה לא בהכרח יגרום לך להרגיש יותר טוב, וזה בפירוש לא יירפא מיד את תהומות העצב. אבל זה משהו ש(נדמה לי) עוד לא ניסית. ואני חושבת שזה, לטווח הארוך, עוזר. הופך את העמדת הפנים כלפי חוץ לפחות נוראית. זה לעשות מן leap of faith, אבל כל ההחלמה הזאת זה leap of faith אחד גדול, נכון? ואת יכולה, את באמת יכולה (אנחנו יכולות). מחבקת אותך.

 

[ג ר נ י ו ם]

ועכשיו?

מה עכשיו? איך היום? אותו דבר? אחרת? נסבל? בלתי נסבל? תכתבי יותר.... אני אוהבת אותך ומאמינה בך.