:(

דפי 30

New member
מה

אז איך שגרה?... את הולכת לעבודה כרגיל? איך את מתפקדת ככה? את על אנושית אחות, אין דברים כאלה...
 

רווית04

New member
..

חייבת להיות שגרה. אני עד לפני שנתיים לא יצאתי מהמיטה בכלל, רק אישפוזים ובית בין ארבע קירות, נכנסתי לדיכאון קל. אני משתדלת גם כשאין לי כוח להתאפס על עצמי, אם אני מסתכלת על עצמי בתמונות ישנות וכואב לי על האדם שהייתי אז לבין היום כבר עדיף לי להיות כך. חייב להעסיק את עצמך אחרת תאבדי שפיות. זה שאנחנו אנדואיות לא אומר שלא מגיע לנו לחיות או לחיות בימים שאנחנו מרגישות טובות יותר זה הזדמנות שלא קל לקבל אותה - צריך לדעת לנצל זאת נכון. אם את ישנה מספיק שעות שינה, אוכלת שותה,מקבלת חום ואהבה,מוצאת את ההנאות הקטנות שלך ביום יום אם זה מבן זוג, משפחה,עבודה,לימודים,מוזיקה טובה,סרט טוב,ספר טוב. אפשר לקחת משככי כאבים להתרגל אליהם ולהמשיך לעסוק בדברים הללו. ברור שבימי התקף חזקים נורא קשה לי לזוז ואני מתענה. אבל אני גם אדם שאם יש לי מחוייבויות קודמות ולא הצלחתי לבטלן או לדחותן אז כמובן שאני אמשיך הלאה בכוח. רוב האנשים סביבי אם היו מפקדים,מעסיקים,רכזים,יועצים וכו' עדכנתי אותם לגבי המחלה שלי ואמרתי בכנות במה זה כרוך. יש שמוותרים יותר, שעוזרים יותר ויש שמעקמים אף. אבל זה הרי ידוע שזה הטבע האנושי. אני בכלל לא על אנושית, אני פשוט נלחמת על הזכות קיום שלי, אני חושבת שכל אחת תוכל לעשות זאת ברגע שתשנה את התפיסה לגבי האנדו' ותעבוד קשה כמובן על עצמה.אין דרך אחרת מלבד זה. זה או להכנע לאנדו' לקחת לך את החיים או לקחת לאנדו' את האפשרות לקחת לך את החיים.
 

דפי 30

New member
מה אני מדברת...

גם אני ממשיכה להתנהל כרגיל ואי אפשר לדעת מה עובר עלי שבועיים וחצי בחודש... היומיים וחצי הראשונים של המחזור הם שואה והמזל הוא שכמעט תמיד יוצאים בסופי שבוע, את השאר אני מעבירה עם כדורים חזקים ומתפקדת כרגיל ואיש לא יכול לדמיין את הסיוט... לפעמים אני נובלת או פתאום מרגישה ממש לא טוב ומסביבי מכירים את זה אבל עדיין... קשה לתאר. במחזור האחרון יצא לי לעבוד יום אחד (ביום השלישי) זה היה קשה מנשוא... חזרתי הביתה וברגע שנכנסתי פרצתי בבכי שעיקרו היה "אני לא מאמינה שהצלחתי לעבור את היום הזה..." פשוט קראתי את התיאורים שלך וכאב לי כל כך שאת עוד צריכה לתפקד... כמה ימים בחודש את ככה?
 

רווית04

New member
מבינה אותך,

אנשים שלא מבינים במה מדובר קצת קשה להם לתאר את הכאב ואת כל המכלול שיחד איתו שמשתדלים להמשיך בכיוון החיים כרגיל אבל זה אף פעם לא יהיה רגיל תמיד יהיה מלווה מעט כאב,אולי דימום,תחושה לא נעימה וכו'.. מצאתי את עצמי כל כך הרבה פעמיים מסתכלת על עצמי במראה ורואה את מה שד''ר שיינמן היה רואה וקורא לי ''אני רואה את הצל של עצמך'' זה לא ייאמן לשמוע ביטויים כאלה ולהתחיל להאמין בהם שאחרי יום עבודה, תרומה לקהילה,יום לימודים ויהיו לך עוד כוחות לנשום ברור שנגיע לאיסוף כוחות. הבעיה אצלי שאני כל חודש ככה מאז שנת 2007,פשוט זה החמיר בשנה האחרונה. כל דיכוי הורמנלי שקיבלתי גלולות,מדבקות,טבעת,זריקות לא עוזר לי.אני יותר מדממת מאשר בדיכוי הורמנלי. עברתי שני לפרוסקופיות שלא הביאו הטבה כלשהי. וקיבלתי מהמגוון של המשככי כאבים שגם לא עזרו אני עם מדבקות בוטרנס שזה מורפיום סינטטי וכדורי מורפיום טבעי שלא עוזר כולל כדורי ליריקה. בנוסף לזה יש לי דלקת פרקים שאני מקבלת טיפול קבוע עבורה,אסטמה ואלרגיות שלא לדבר על המזג אוויר המסריח שחונק לי את הריאות. אני יכולה למצוא את עצמי נרדמת בהרצאות או בהתכוננות לבחינות או בחונכות שלי. הפסקתי לנהוג מזמן ברגע שראיתי שקשה לי אפילו להיות מרוכזת. זה השפיע על מכלול החיים שלי אין ספק בכלל.
 

רווית04

New member
יותר רע ממה שהרגשתי בהתחלה לא האמנתי שאפשר

להרגיש. תודה רבה על הדאגה גלים. ולכל שאר הבנות כאן בפורום העוטף הזה על האכפתיות הרבה שלכן. שתזכו לשבוע טוב ונטול כאבים.
 
למעלה