.....

[some where]

.....

מתחת למעטה המסכות שאני יוצרת סביבי אני לא יכולה להתחמק מהריק. פעם כשידעתי איך זה לנשום מחוץ צינוק הבדידות הייתי מישהי אחרת. היום כבר שכחתי איך עושים זאת. ועם כל זה, המחוג בשעון ממשיך בשלו, למרות שאני באיחור רב, נמצאת איי שם מזמן, כשהייתי מישהי. כמה אפשר שלא להרגיש איך זה מרגיש כמרגישים? [

]