מילים מהלב
כמה פעמים יוצא לך לדבר עם מישהו שכל כך מתאים לך, לא רק באופי או בתחומי עניין, אלא כל מילה שיוצאת לו מהפה פשוט מתחברת אליך, בלי כל צורך בהסברים מיותרים, זה פשוט מתחבר וזהו. כמו היום למשל, כשדיברנו, ויכולנו לדבר על הכל, כל הדברים שבדרך כלל נמצאים עמוק בתוכי ולא יוצאים החוצה, דברים שמביך לי לדבר עליהם, שאלות שאף פעם לא שאלתי אף אחד, והשיחה פשוט זרמה לה, ולא הרגשתי מבוכה, ולא הרגשתי שום הרגשה לא נעימה אלא כיף גדול שיש עם מי לדבר, שמוכן להסביר בנעימות ובסבלנות. ואז, כשהשיחה נגמרה, לא הרגשתי הרגשת ריקנות שבדרך כלל יש לי אחרי שיחות שכאלה, אלה הרגשת אושר, כאילו 100 ק"ג של אושר יצקו על ליבי ונשמתי. לפעמים אתה כל כך רוצה להגיד משהו לאותו אחד, אבל אתה לא מוצא את הזמן הנכון, או את הניסוח הנכון, או שאתה לא יודע איך האחר יקבל/יגיב לדבריך ואתה לא מוכן להסתכן בדממה שתשאר אחרי דבריך אז אתה נמנע מכך. לכן ראיתי לנכון לכתוב לך כאן ולהגיד לך שאני שמחה שעוד לא מאסת בי, ולמרות שהגדרת את עצמך כ"לא מהדברנים" אתה ממשיך לשוחח איתי שעות, ושיש לך את הסבלנות לחכות לזמן המתאים. וכמו שאמרת לי בשיחה האחרונה שככל שהזמן עובר אתה רק מצפה לזה יותר, כך גם אני, ככל שהזמן עובר, אני לומדת להכיר אותך יותר, להעריך אותך יותר, את האכפתיות שבך והסבלנות שבך. כמו למשל, ההרצאות הממושכות שלך על הרגלי התזונה שלי, ובכל פעם שאני מקשיבה לך, אני מחייכת לעצמי ויודעת שזה לא יעזור ואני אמשיך בשלי, וגם אתה יודע את זה אבל בכל זאת אתה לא נכנע, אתה ממשיך לנסות ולהחדיר בי טיפה של תבונה, ואני יודעת שהאכפתיות הזאת היא לא רק כלפי אלא כלפי כל האנשים וזה רק עושה אותך נפלא יותר בעיני. המכתב הזה יראה לך אולי כמכתב חנפנות, אבל זה לא. זה מכתב שיוצא מהלב, מהלב שלי אליך.