12 לאוגוסט

[אריה מלך החיות]

12 לאוגוסט

מה מסמל התאריך הזה בהיסטוריה היהודית?

 

[אריה מלך החיות]

../images/Emo2.gif מוזר ביותר

אירוע כל כך "חזק" בהיסטוריה היהודית לא מופיע בכלל באתר ערוץ ההיסטוריה

ראו צילום מסך מהאתר ערוץ ההיסטוריה (בקישור יש לשנות לתאריך 12/08)

 

[יעל בוגין]

12 באוגוסט

איננו תאריך בהיסטוריה יהודית. אצלנו יש ספירה אחרת.

 

[אריה מלך החיות]

../images/Emo128.gifתשובה לא נכונה

זהו בהחלט תאריך בהיסטוריה יהודית. אגב, תאריך עצוב. (זהו רמז) אחרי שתדעי את התשובה - תסכימי איתי. אצלנו כל החיים מתנהלים בספירה הזאת. מערכת מיסים במדינת ישראל פועלת לפי הספירה הזאת. כל בעל עסק יודע באיזה תאריך עליו להעביר מע"מ למשרד האוצר. וזהו תאריך על פי "הספירה הזאת". בנקים במדינת ישראל פועלים על-פי "הספירה הזאת". כנסת ישראל מחוקקת חוקי תקציב על פי "הספירה הזאת". משרד האוצר מעביר כספים לפי התקציב הזה (על פי "הספירה הזאת"). כבר 25 שנים אני מקבל צוי גיוס על פי "הספירה הזאת". (גם גיוס לשירות סדיר היה על פי "הספירה הזאת") אם צה"ל היה שולח צוי קריאה לשירות מילאים פעיל על פי לוח אחר, למשל על פי לוח עברי - אף אחד לא היה מתייצב. (לא בגלל שלמישהו כאן יש משהו עקרוני נגד הלוח העברי, אלא בגלל שלוח הזה לא מקובל בציבור משרתים במילאים) לכן, יש תשובה אחרת, נכונה הרבה יותר.

 

[MCCCCP]

מה ט באב?

חורבן בית המקדש? פבל

 

[אריה מלך החיות]

../images/Emo128.gifתשובה לא נכונה

מדובר בתקופה מאוחרת הרבה יותר

האירוע התרחש בבריה"מ בתקופתו של סטלין, אחרי קום המדינה (יש כאן כמה רמזים עבים מאוד

) האירוע היה משמעותי מאוד לגבי יהדות בריה"מ

 

[OMRK1]

משפט הרופאים?

 

[אריה מלך החיות]

זה כבר קרוב. להלן התשובה:

ביום הזה, 12 באוגוסט 1952, נרצחו בשיטתיות בכירי יוצרים יהודים בבריה"מ, כל המנהיגות התרבותית והרוחנית של יהדות בריה"מ. (המנהיגות הדתית כבר לא היתה קיימת באותו הזמן) בין הנרצחים - סופרים ומשוררים שהוציאו לאור מאות ספרים (רוב הספרים הושמדו גם), במאים ושחקני תיאטרון יהודיים, מתרגמים ועורכי הוצאות לאור, ובעצם, כל מי שהיה "עלול" להשפיע על דעת הקהל ועל הלוך הרוחות של הציבור היהודי בבריה"מ. בין הנרצחים באותו היום (12 באוגוסט 1952): המשורר לייב קביטקו Leyb Kvitko, המשורר פרץ מרקיש Peretz Markish, המשורר דוד הופשטיין David Hoffstein, הסופר דוד ברגלסון David Bergelson, המשורר איציק פפר Itzik Feffer, ועוד. המשטר הסובייטי הכחיש עצם ההשמדה הפיזית, ורק בשנת 1956, כמה שנים אחרי מות סטלין ובּריה, לראשונה הופיעה כתבה בכתב עת יהודי בפילין (שהיתה אז תחת שליטה רוסית). באותה כתבה נכתב על "מספר סופרים יהודים שהיו קורבנות של כנופיית בּריה. מאוחר יותר פירסם משטר הסובייטי, שהנרצחים "טוּהרו" מכל אשמה. יהי זכרם ברוך.

 

[אריה מלך החיות]

מדהים

מדהים, שערוץ ההיסטוריה במדינת ישראל לא מציין את היום הזה בשידוריו. מדהים, שבאתר ערוץ ההיסטוריה לא קיים אירוע הזה. מדהים, שהקהילה הרוסית במדינת ישראל שוכחת את גיבורי התרבות שלה. מדהים, שבתוכניות לימודי ההיסטוריה של משרד החינוך במדינת ישראל הנושא הזה לא קיים. מדהים, שאם מחפשים את הנושא הזה בעברית בגוגל, לא מוצאים כמעט דבר. מדהים, שעם ישראל במדינת ישראל שוכח ומשכיח את ההיסטוריה התרבותית שלו. לעומת זאת, יהדות ארה"ב זוכרת את האירוע הזה ומציינת אותו: אתם מוזמנים לקרוא מכתב של הנשיא ג'ורג' בוש. כמו כן, תנסו להריץ גוגל על מושג The Night of the Murdered Poets. בארה"ב אין צורך להסביר לאנשים, מה זה המושג הזה, אין צורך להסביר איפה ומתי התרחש האירוע, ואפילו אין צורך להזכיר שהמשוררים הנרצחים היו יהודים. יהודים אמריקאים לא נותנים לאירוע הזה ולתאריך הזה להישכח. כל הכבוד להם!

 

[אליהההה 15]

צודק..

זה לא הדבר היחיד שלא מזכירים...ילדים בגיל שלי..כיתה ט' לא יודעים תאריכי מלחמות או אפילו מי היה אלי כהן...צריך להחזיר את המורשת וההיסטוריה יותר ויותר..המצב הופך להיות גרוע משנה לשנה..

 

[טרה10]

ואת זה אתה יודע ?

 

[טרה10]

לימוד ההיסטוריה בתיכון בא כדי לקרב

את התלמיד לחמרים.לא כדי ללמד הכל.ברור שיש לכלול במקצוע את ההכרחי. הרצח של הסופרים בבריה"מ נלמד בתוך המכלול של רוסיה הסובייטית.וכפי שתראה למטה באתר הויקיפדיה-בי"ס זינמן בדימונה הקדיש מקום לנושא המשטר בבריה"מ בשנים 1917-1939 . אם כי אני לא הצלחתי להיכנס לאתר.

 

[mishauli]

לא נדהמתי: זכרתי אותם, ולא התאבלתי

ראשית - העובדות הנכונות. "הוועד היהודי האנטיפשיסטי" הוקם ע"י ממשלת ברה"מ, לצעד ועדים דומים של נשים, מוזיקאים, מדענים ועוד, אחרי פלישת גרמניה ביוני 1941. מטרתו הייתה לעורר אהדה לברה"מ בקרב יהודי המערב, בעיקר ארה"ב. אחרי המלחמה פוזר הוועד. משפטם של 15 בכיריו היה הסיום של מסע הרדיפות נגד כ-110 עובדים זוטרים בוועד זה. חלק הזוטרים נורה כבר ב-1950. מתוך 15 הבכירים רק ארבעה היו משוררים (אחד מהם, ITZIK FEFFER, היה סוכן קג"ב שכינויו ZORIN) ואחד סופר. היתר היו: רופה, שחקן תיאטרון, היסטוריון, עיתונאי, פקידים, בכיר במשרד החוץ, ביולוגית... הביולוגית קיבלה 5 שנות הגלייה, אחד מת בכלא מהתקף לב, 13 נורו ב-12.8.52. כך השם הרומנטי "ליד המשוררים שנרצחו" מצלצל יפה אך אינו אמת. הנידונים היו משרתיו הנלהבים של המשטר הרצחני, קומוניסטים נאמנים, אנטי-ציונים ורודפי התרבות העברית. מנהיגי העם היהודי הם לא היו, בין היתר משום ששללו את קיום העם יהודי - כפי שסטאלין קבע. לכן הם ראו את עצמם "אזרחי ברה"מ ממוצא יהודי" ששפתם יידיש. כולם, למעט FEFFER, חיו בחו"ל בתחילת שנות ה-20. MARKISH ו-HOFFSTEIN אף חיו זמן-מה בארץ ישראל. כעבור כמה שנים כולם שבו לברה"מ - לחלקם הובטחו שם כיבודים, אחרים, כמו KVITKO, חששו ממעצר באירופה עקב פעילותם הלא-חוקית כקומוניסטים. אחרי מות סטאלי זכו כולם לכבוד סובייטי ששמור למתים מיוחסים: חודשה חברותם במפלגה הקומוניסטית. לא עליהם אני מתאבל, אלא על סבי ז"ל שנרדף על שהיה משכיל ומורה לעברית ידוע, אך לא נכנע לדרישות קצין נ.ק.ו.ד. (יהודי!) ולא הצטרף לחוג המיוחסים שתפקידם היה להלל ביידיש את השלטון הקומוניסטי. הוא העדיף, אחרי שיצא מבית העצורים, לרעוב כפקיד זוטר, אך לא לבגוד בעמו ובתרבותו העברית. אני מתאבל על יהודים שנרדפו על פעילותם הציונית - משנות ה-20 עד שנות ה-80 המוקדמות. להתאבל על "המשוררים" אני משאיר למשפחותיהם.

 

[אריה מלך החיות]

האם הוא שלל את קיום העם יהודי?

האם האדם שכתב שורות אלו - שלל את קיום העם יהודי? אתה מוזמן לקרוא את הכל - ולהטיל ספק בכך, או לקרוא רק את הבית הלפני אחרון - ולהמשיך להשאר בדעה הזאת: איך בין א ייד דער וויין פון דורותדיקן דויער האט מיך געשטארקט אין וואנדערוועג . די בייזע שווערד פון פיין און טרויער קאן ניט פארניכטן מיין פארמעג - מיין פאלק, מיין גלויבן און מיין בליען , זי האט מיין פרייהייט ניט געשמידט . אונטער דער שווערד האב איך געשריען : איך בין א ייד ! ניט פרעהס שלעק, ניט טיטוס, המן האבן צעברעכן אים געקענט , מיין שטאלץ געמיט. עס טראגט מיין נאמען די אייביקייט אויף אירע הענט . מיין שווונג איז קלענער ניט געווארן אויף שווארצע שייטערס פון מאדריד , עס שאלט מיין רום דורך צייט און יארן : איך בין א ייד ! ווען ס'האט דער מצרי איינגעמויערט מיין לייב אין ווענט, האט וויי געטון , און כ'האב פארזייט מיט וויי די רויערד און אויפגעגאנגען איז א זון . אונטער דער זון האט זיך געצויגן א וועג מיט בודיקעס באשיט , זיי פלעגן שטעכן מיר די אויגן - איך בין א ייד ! די פערציק יאר פון אוראלט לעבן , וואס כ'האב געקרענקט אין מידבר-זאמד , האבן מיין עלטער מוט געגעבן ; בר-כוכבאס רוף האט אויפגעפלאמט אויף יעדן קער פון מיינע ליידן , און מער פון גאלד האב איך פארהיט די איינגעשפארטקייט פון מיין זיידן - איך בין א ייד ! דער קלוגער קנייטש פון ר' עקיבא , די חכמה פון ישעיהוס ווארט האבן גענערט מיין דארשט - מיין ליבע און זי מיט האס צונויפגעפארט ; דער שוואונג פון מכבייערס העלדן אין מורדים-בלוט אין מיינעם זידט , פון אלע שייטערס פלעג איך מעלדן : איך בין א ייד ! ס'האט אונדזער שלמהס ווונדער-שכל אין וואנדערוועג מיך ניט פארלאזט , און היינריך היינעס קרומער שמייכל האט אויך גענוג מיר בלוט געקאסט . איך הער יהודה הלויס קלאנגען יארהונדערטער און ווער ניט מיד , כ'האב אפט געוועלקט, נאר ניט פארגאנגען - איך בין א ייד ! דער רויש פון מארקן אמסטערדאמער האט מיין שפינאזען ניט געשטערט אליין די רוימען מאכן גראמער ; די זון פון מארקסן אויף דער ערד האט אפגעפרישט מיט רויטקייט נייער מיין אוראלט בלוט אין מיין געמיט און מיין ניט-אויסגעלאשן פייער - איך בין א ייד ! אין מיינע אויגן איז פאראנען די שיין, די שטילקייט און דער דראנג פון זונפארגאנג ביי לעוויטאנען , פון מענדעלעס געבענטשטן גאנג , די שארף פון רוסישע באגנעטן , דער בלענד פון קארן אינעם שניט , איך בין א זון פון די סאוועטן , איך בין א ייד ! דאס ווידערקול פון חיפהר האפן הילכט אפ, ווען ס'טוט א קלונג מיין קול , די אומבאמערקטע טעלעגראפן דערטראגן מיר דורך ים און טאל דעם שלאג פון הארץ אין בוענאס-איירעס און פון ניו-יארק א יידיש ליד , דער שוידער פון בערלינער גזירות , איך בין א ייד ! איך בין א ייד, וואס האט געטרונקען פון סטאלינס ווונדער-כוס פון גליק , ווער ס'וויל, אז מאסקווע זאל פארזונקען , די ערד פארקערעווען צוריק , דעם זאג איך: לא! דעם זאג איך: נידער ! כ'גיי מיט די מיזרח-פעלקער מיט , די רוסן זיינען מיינע ברידער - און כ'בין א ייד ! מיין רום - א שיף אויף ביידע שטראמען , מיין בלוט די אייביקייט באשיינט , מיין שטאלץ איז יעקב סווערדלאווס נאמען און קאהאנאוויטש - סטאלינס פריינד . מיין יוגנט טראגט זיך איבער שנייען , דאס הארץ איז פול מיט דינאמיט , מיין מזל פלאטערט אין טראנשייען , איך בין א ייד ! און אויף צעקיפעניש די שונאים , וואס גרייטן קברים שוין פאר מיר , וועל איך אונטער די רויטע פאנען נאך האבן נחת אן א שיעור . כ'וועל מיינע ויינגערטנער פארפלאנצן און פון מיין גורל זיין דער שמיד , כ'וועל נאך אויף היטלערס קבר טאנצן ! איך בין א ייד ! ולמי שמתקשה להבין, להלן תרגום של הבית השני:

“I Am a Jew.” Pharaoh and Titus, Haman made their aim To slay me in their times and lands, Eternity still bears my name Upon its lands. And I survived in Spain the rack, The Inquisition fires, too. My horn sounded its message back: I am a Jew​

 

[mishauli]

איציק פפר הילל את סטאלין ששלל

את קיום העם היהודי. שירו "איך בין א ייד" הופיע בדצמבר 1942 בביטאון של "הוועד היהודי האנטיפשיסטי". כידוע, כל פרסום בברה"מ נזקק לאישור השלטון, ובמקרה של "הוועד", גם להזמנתו. ברה"מ חיזרה חיזרה אחרי יהודי ארה"ב, דוברי יידיש ברובם. ביקשה תרומות והשפעה. שירו של פפר נכתב למטרה זו, אליה הוא מגיע בדרך של סקירת העבר היהודי לפי סדר כרונולוגי (פחות או יותר) ומגיע אל ההווה המפוער: [קרל] מארקס, יצחק לויטן [צייר רוסי] , הכידונים הרוסיים, שדות שיפון [דגן רוסי טיפוסי], ומסתיים בשורות שהבאת ביידיש בלי תרגום לאנגלית: אני יהודי ששתה את האושר מהכוס הנפלא של סטאלין, ומי שרוצה להטביע את מוסקבה ולסובב את כדור הארץ לאחור, אומר: לא! אומר לו: הסתלק! אני יחד עם עמי המזרח, הרוסים הם אחיי, ואני יהודי! תהילתי היא כמו אניה בשני זרמים [הסובייטי והיהודי], דמי מאיר את הנצח, אני גאה בשמו של יעקב סברדלוב ושל קגנוביץ' - ידידו של סטאלין. נעוריי דוהרים בשלג, לבי מלא דינמיט, האושר שלי מרחף מעל השוחות: אני יהודי! קומוניסט פפר וחבריו אינם גיבוריי. ולמי שיטען, כי לא הייתה ברירה, אני מציע לבקר, למשל, בדפים המוקדשים לאסירי ציון שפעלו בברה"מ באותה התקופה.

 

[אריה מלך החיות]

כמה נרצחו באותו הלילה, בין 12 ל-13?

כאמור, המשטר הקומוניסטי הכחיש בהתחלה את הכל. אחרי כמה שנים - הם פרסמו רשימה של 13 נרצחים. בפירסומים מאוחרים יותר - מופיעים כבר 24 נרצחים. הדברים מתפרסמים לאט ומעט. הסתבר, שמשפחות רבות ניסו לברר תאריך פטירה של קרוביהם שנעלמו באותה התקופה. משפחות רבות קיבלו תאריך זהה: 12/8/1952. כמה מוזר, יהודים רבים כל כך "הצטננו" ונפטרו דווקא בתאריך הזה.

קראתי מאמר, בו הכותב טוען, שנרצחו בלילה הזה 72 יהודים. מחקר היסטורי אמיתי ומקיף בנושא הזה טרם נערך. את מי מעניינים יהודים שנרצחו ברוסיה בשנות ה- 50? מה עוד, שחלקם היו חברי מפלגה קומוניסטית, וכנראה לא ידעו עברית?!

 

[mishauli]

ב-12.8.52 נרצחו 13, וזה סופי.

הנושא נחקר היטב, בייחוד אחרי פרסום פרוטוקול המשפט (יש גם באנגלית). יש להדגיש: אנשי התרבות היידית היו פחות ממחציתם, לכן הכינוי "משפט המשוררים" - סילוף. הם נרדפו עקב עבודתם ב"וועד היהודי האנטיפשיסטי" שאליו מונו ע"י הממשלה - כמו יתר הפקידים הסובייטיים. לא שמעתי שבלילה זה הוצאו להורג 72 יהודים. מעניין, מי הם? כפי שסיפרתי, סך הכול יותר כ-110 איש נשפטו בקשר ל"וועד האנטיפשיסטי".

 

[אריה מלך החיות]

האם ישנן חילוקי דעות ביננו?

למעשה, כמעט ואין לי חילוקי דעות איתך, mishauli

אני כתבתי על זיכרון, לימוד עובדות, והשכחה, ואתה כתבת על התאבלות, ונתת פרשנות שלך. כנראה, אתה יודע על האירוע הזה יותר ממני, אבל כמה אנשים שמעו בכלל על האירוע הזה? על מנת לפרשן ולנתח אירוע היסטורי, צריך קודם כל להכיר עובדות, לא? טענתי, שהאירוע הזה נשכח בארץ, ולא מוזכר בערוץ ההיסטוריה. רבים לא שמעו עליו בכלל. לדעתי, האירוע הזה היה עוד שלב חשוב ב"התנתקות" יהדות ברה"מ מתרבות יהודית. הכרת האירוע הזה יכול לעזור לנו להבין תופעות מסוימות הקשורות לעליה הרוסית. ולגבי המושג באנגלית - אני מסכים איתך, הוא שטחי בהחלט. הבאתי אותו, רק כדי להדגים שיהדות ארה"ב זוכרת את האירוע. ועוד דבר אחד חשוב: קשה לי להסכים עם פרשנות בסגנון "שחור/לבן". בחיים יש הרבה גוונים של אפור, ואולי אפילו קצת צבע

בתקופה המדוברת ובמקום המדובר, מי שלא הלך עם השלטון של סטלין - לא המשיך להתקיים. לא היו הרבה גיבורים כמו סבך ז"ל - שעמדו מול המשטר - והמשיכו להתקיים וליצור. מי שהצליח לעשות זאת - כל הכבוד לו! חלק מהיהודים אז לא הצליחו לעמוד מול המשטר בצורה איתנה. ועדיין יהודים הם, ועדיין זאת ההיסטוריה של העם שלנו, ועדיין ניסו הם לקיים בתנאים ההם תרבות יהודית וליצור. או שאולי נשכתב היסטוריה, ונזכור רק קטעים נבחרים? האם נמחוק מרשימת "גיבורי תרבות" יהודית את מי שכתב לא כמו שהיינו רוצים שיכתוב? זה בדיוק מה שניסה לעשות המשטר הסובייטי בשנים ההם...

 

[mishauli]

אבוי, עניתי להודעתך הקודמת לפני

שקראתי את זו! אני מסכים בהחלט שחייבים לזכור את כולם. אבל אכבד רק את מי שראוים לכך. אחרת, אם עצם היותם יהודים בברה"מ מקנה להם חנינה על היותם קומוניסטים, ואנו מגיעים למצב שבו מרינה סולודקין ומיכאל נודלמן, קומוניסטים פעילים עד להתפוררותה של ברה"מ, הופכים בישראל למנהיגי העם היושב בציון במעמד שווה לציונים אמיתיים, כמו, למשל, ויקטור בראילובסקי ויורי שטרן. סליחה על הגלישה לאקטואליה, אבל המצב הקיים התפתח אך ורק מחוסר ההבחנה בין גיבורים לנמושות של העבר הקרוב.