...

...

אתמול כתבתי שיר על אדם שהיה יקר עבורי ושם קץ לחייו. היינו מנגנים ביחד ומדברים שעות. היה כיף לדבר איתו. כ"כ צעיר (22) השאיר אחריו משפחה גדולה והמון חברים. יצא בשאלה לפני כ3 שנים, טייל בעולם, ולפני כמה שבועות תלה את עצמו באחזריות. מאז לכתו אני נושאת על הגב המון רגשי אשמה. אולי לא התעניינתי מספיק? לא שאלתי? ------- כששרנו בשני קולות אני ואתה נצרב קולך בזכרוני לא שאלנו שאלות מה עברת עכשיו אשיר אני לעצמי כששרנו בשני קולות זעקתך לא שמעתי אף תפילתך הדוממת מבלי להאמין והמנגינות עולות איזו הבטחה הפרתי? עכשיו אתה שם. שקט,מת במקומי. === יהי זכרו ברוך...
 

Silly Wisdom

New member
../images/Emo12.gif

יש לך לב?!
 

Silly Wisdom

New member
לא,

את! מותק- שימי לב- כל מקום שאני מגיעה אליו אני בעמדת ניהול! תזהרי ממני
 
תגובה מיותרת

ועוד יותר השירשור שהיא גררה. כלכך לא מתאים להודעה הראשית. בושה
 
ספרי אתזה

לבחור שהיא כתבה עליו. תגובה אחרונה בהחלט לשירשור המחפיר הזה. ראוי למחיקה
 

Silly Wisdom

New member
בגלל

שבן אדם (מדהים ככל שיהיה ואני חלילה לא מזלזלת) שם קץ לחייו- זה לא אומר שאני לא אמשיך לחיות את חיי. וזה כולל להתנהג כרגיל. נתתי את תגובתי ההולמת - ובאמת כאב לי לשמוע. אבל להגיב בתת תגובה משהו שהוא לגמרי בצחוק ואפילו לא כזה גרוע. לא, אני לא אתנצל על כך! תסלחי לי שוהם- את לא היית יותר טובה במצבים אחרים. צאי מזה- נמאס מהצביעות.
 
פוגע חזיתית

קצר יחסית למקרה הטעון, וזה רק מוכיח כמה המקרה טעון. המון רגשות אשם, וגם - משהו שאני כועס עליו - את מאשימה אותו. זה טעות קשה וזה ילדותי. אבל זה לחלוטין מתבקש כחלק מההלם והכאב. אני מקווה שעם הזמן הבנת את זה. אבל, ופה האבל הגדול - אני מתחיל לזהות דפוס כתיבה אצלך, ואני קרוב מרחק כמה שירים בודדים נוספים מלהגדיר אותו. בכל אופן הוא גאוני, ואת, כמו תמיד, אחת הטובות.
 
לא הבנתי כלום...

אשמח אם תגיד לי איפה האשמתי אותו (למרות שהוא ורק הוא האשם פה...) אני יותר מאשימה את עצמי (וזה בולט) ולא הבנתי, עוד לא מצאת את דפוס הכתיבה שלי? והאמת שזה די משתנה. אני גודלת, עוברת כל מיני אירועים שמביאים לי השראה כזו או אחרת. ושוב.. אלף תודות על המחמאות המוגזמות... לא מגיע לי.
 
למעלה