סיגריד שלום
מתלבט מה לכתוב: מצד אחד, הגעגוע קשה והחוסר גדול. קשה לדבר ולנחם וצריך לחוש את הקושי. "להסתכל לו בעיניים"... מצד שני, שאלת איך מתמודדים? לדעתי ההתמודדות מצריכה התבוננות באבל מבלי להדחיקו. אחר כך, כדאי לחשוב על כך שאמך לא "התפוגגה", אלא קיימת ביתר שאת היות שהגוף החומרי לא מונע ממנה לראות את המציאות האמיתית. היא קיימת מאוד, היא צלולה יותר ויודעת יותר, אלא מה? היא קיימת ללא גוף חומרי. אני מאמין שאמך אוהבת אותך. כאשר אנו אוהבים מישהו, אנחנו רוצים שיהיה לו טוב. לכן אני מאמין שאמך ממתינה עד שתחווי את הכאב, ואחרי שלב זה, היא תשמח אם תחזרי לעצמך ותרגישי טוב, מבלי לאבד את הזיכרון והגעגוע. ייתכן שאם תהיי רגועה בהמשך והאבל לא יטשטש את המודעות שלך, תוכלי לפגוש את אמך בחלום ו\או בזמן רוגע או מדיטציה. דודי