:(

crema2

New member
:(

ש אצלי בעעיה גדולה שאני נוטה שלכוח מהר מאוד דברים רעים שעשו לי. אני יכולהבאותו הרגע לכעוס אבל לאחר זמן מסויים אני שוכחת הכל , ושוב נמשכת לצרות . בעבר , בילדות זה היה אחרת.. כל דבר קטן אני הייתי זוכרת ואמא אמרה פעם שצריך לדעת לסלוח ועבדתי עם עצמי כמה זמן עד שהגעתי לקיצוניות השנייה , ועשכיו כמה שאני מנסה לאזן את המצב אני מתקשה כי אני פשוט לא מסוכלת לשמור טינה רק כעס רגעי , ויש אנשים שאני אמורים לשנוא אותם. דבר שני , אני ילדותית ואין לי מטרות כל כך בחיים . במקום לחשוב על העתיד אני חשובת על הרגע , איך למצוא אהבה ובשבילי ללכת לעבוד זה לא בשביל הכסף אלא בשביל הכייף. היום קיבלתי ביקורת במקום העבוד שליו חזרתי. שאם שלחו אותי פעם לפסיכולוג, שאני לא מפותחת שכלית . וכן, שלחו אותי ובעבר התנגדתי בתוקף אבל עכשיו אני חשובת אחרת , שאני כן צריכה בגלל דפוסי התנהגות שאני לא מצליחה לשנות. חוץ מזה ין לי ביטחון עצמי והיום בעבודה עם לקוח , הלקוח טען שלא החזרלי לו את העודף. לא הייתי בטוחה בעצמי אם הוא הביא לי 100 שח או 50 אבל זוכרת שלא חייבת לו כלום . כשמנהל שאל אותי , הייתי מפוחדץ וזה נראה כאילו הלקוח צודק ולא אני . בסוף הוא ראה במצלמות שאני הצודקת. שיש אנשים שעוישם טעיות חמורות ואני שאני צדיקה בד"כ נותנת רושםן של משיהי לא אחראית , שצריך לחשוד בה. ששאלתי את אותה העובדת למה היא חושבת ככה , ושאני צריכה שתגיד לי כדי שאשתפר היא ענתה :"לא יכולה להגיד לך בדיוק, קשה להסביר . דקה לפני ה דיברנו על למה חזרתי למקום הזה שכבר פוטרתי במקום להתקדם(חוזה) ואמרתי שאני אהבתי את העבודה מאוד , את השירות עם הלקוחות והתחהבתי ואז היא אמרה שאני נואשת והיא המשיכה. היא דיברה ברצינות ואני יודעת שאולי היא צודקת כי היא לא היחידה שחושבת ככה. בעבודה יש עוד אחת שטוענים שהיא כמוני רק שדיברתי איתה והיא אמרה לי שבהגלל שאני שותקת ולא יורדת על אנשים בחזרה , אנשים מרשים לעצמם להעליב ושהייתי צריכה לענות לה בחזרה. אני לא כזאתי בכל במיוחד כשאני מרגישה שהבן אדם צודק. וכשארני מנסה להיות ל ליצנית, רצינית שואלים "מה קרה את שבוזה" וקשה לי לדעת איך להתנהג. קשה לי גם אם זה שאין י שאיפות חוץ מלרדת במשקל , למצוא חברות ואהבה . בקיצור להיות מאושרת. לא אכפת לי שברגע שאהיה לי חבר או חברות אמיתיות למצוא עבודשה שלא בהכרח תהיה הנאה בשבילי אלא נטו כסף , אבל כרגע זת העבודה היחידה שבאמת טוב לי חוץ מפה ושם .. חשבתי ללכת לאימון אישי או משהו אבל אני לא יודעת אם זה יהיה יעיל או לפסיכולוג. אני לא רוצה לשלם סתם כסף כי גם בבחת אמא עושה לי שיחות נפש וזה לא עוזר לי חוץ מרגע אחת . אני גרה באיזור חיפה..מה לעשות:( לא רוצה להרגיש שאני תקועה עם ההתנהגות הזאת שגורמת לי להרגיש חסרת אונים.
 

crema2

New member
..

אוקיי הבנתי , אני פשוט לא יודעת איפה לחפש ואני מאוד רוצה להשתפר ושהערות כאלה א יחזרו או יהיו חסרות ערך. עובר אלי עוד משהו ואני לא יודעת אם אני לא בסדר או החברה שלי. חברה שאירחתי אותה כל שבועיים(גרה במרחק ש שעה נסיעה) לסוף שבוע, זאת שהקשיבה להשהיה לה רע , ושחברה אחרת שלה סירבה שתבוא לישון אצלה. כל פעם הייתה באה אלי כדי לפגוש את החבורה של החברה זהאת שלא ממש התייחסה אליה ולא רצתה לארח אותה כי לא הסכימו לה. אני הייתי לצידה . למרות שיש לה כינים , לא רציתי לפסול אותה בתור חברה והיה לנו כיף ביחד. לאחרונה יצא לי לדבר עם אמא והיא העל,ה בי נושא שבעצם לא יחחסתי לו משמעות כשסיפרתי לה שאחרי כל הפגישות שלנו, בכל פעם שהיא צריכה לנסוע הביתה , היא נהיית מרוחקת , קרירה. אני מדברת איתה ומרגשיה שמדברת לעצמי. אמא אמרה שהיא מנצלת אותי וכשהיא מקבלת מה שטוב לה באיזור שלי ולמעשה אני בשבילה רק לינה. בדקתי את העניין עם החברה. אני זוכרת פעם אחת באתי אליה לראשונה לעיר שלה כשרק חזרנו להיות בקשר ובאתי אליה אחר כך עוד פעם. הגעתי אליה בערב ואחרי שעתיים וחצי היא מהירה שאני לא יפספס את האוטובוס. עם שאר החברות שלי בצבא לא היה לי מקרה כזה וכולן נתנו לי לישון לפחות יממה כי מה הטעם לנסוע ולחזור. חוץ מזה גם אכלנו במקדונלדס וכשבאתי אליה שלעה בבית היה נורא משעמם (ישבה מול המחשב), כשהיא באה אלי אנחנו יוצאים בחץ לים כל מקום כדי שלא נשתעמם וגם דאגתי בהתחלה לאוכל טוב אבל הפסקתי אחרי שבכיתי על זה שהיא לא מעריכה אותי ולוקחת את זה כמובן מאליו. פעם אפיו הזמנתי אותה על חשבוני בבית קפה כי אמא לא הספיקה לבשל. תודה לא קיבלתי ממנה אפילו. כל פעם שהייתה תקלה או חשש שהיא לא תוכל לבוא למשל ליום הולדת של משיהי מהחבורה , היא הייתה נעצבת , שולחת לי אסמאסים מתי אני אתחבר למסנג'ר , קראה לי "אחותי" , ושהיא עלולה להישאר בבית ולפספס את האירוע. אלא שהפעם החברה הזאת שלה שהיא די ירדה עליה ובצדק (החברה הזאת בת 25 ומאוד מושפעת ממפורסמיםן ורק מדברת עליהם וחוץ מזה אין לה נושאי שיחה והיא לא מתעניינת באחרים , רק שקועה בעצמה). אז ביום חמישי יהיה משהו באיזור שלנו, פעילות וכשאמרתי לחברה שלי אולי אני לא יבוא כי אני עובדת , פתאום היא אומרת "טוב אל תבואי" . אני בטוחה שאם לא הייה לה איפה לישון היא הייתה מתקשת שאבוא כדי לישון אצלי. גם אמרתי לה שהיא רצתה להתנחל אצלי ביום חמישי לסוף שבוע , שמה הבעייה לחזור בלילה כמו שאני חזרתי והיא ענתה שאני אתחשב בה שהיא באה מרחוק ולא משתלם לה , ואז התעצבנתי אמרתי לה.. שאני בעצמי באתי אליה ככה וחזרתי אז היא אמרה שהיא לא יכולה ככה. תפסתי אותה על חם. לנסוע לת"א עד הלילה ולחזור היא כן יכולה אבל לנסוע אלי ולחזור היא לא רוצה . זה רק מוכיח שתחושת הבטן שלי צודקת שהיא משתמשת בי והתירוץ "לא יכולה" הוא שיקרי. חוץ מזה היא התעלמה אתמול ממה שכואב לי והתנתקה באמצע השיחה (בזמו שהייתה מחוברת באייסיקיו). גם היום העלתי את הנושא על מנת לבדוק עד כמה היא חברה ושאולי אני טועה אלא שהיא אמרה שהיא עסוקה ואין לה כח לשטויות שלי. פגעה בי. עכשיו סוף שבוע אני בבית והנה הן עושות תוכניות בלעדיי והיא אפילו לא מציעה לי כלום. אני יודעת שעוד מעט אני אשכח לה הכל , כי אין לי ממש חברות ושקשה לי ללמד לקח. היא באמדת אדישה או שאני זאת המגזימה? כאילו לא אכפת לה שסוף השבוע אני אתקע משעמום בבית , לא מדברת איתי בכלל , לא מציעה., זה לה הגיוני שכל שבועיים תבוא לישון אצלי סוף שבוע אצלי , זה גם לרוחה של אמא ואבא שלי(וגם לאבא של החברה שלה שאפילו מול הפרצוף שאל "אני מקווה שהם לא יושנות פה היום.." . כל פעם שניפגשנו החברה שלה לא יצאה אפילו לשבת איתנו, פתאום היא מקפחת אותי. נכון, אני מקנאה קצת אבל זה לא רק זה , אני מרגישה מנוצלת. האם אני מגזימה? ואיך נית לדבר איתה כי היא לא מתייחסת למה שאני כותבת ומתנתקת בלי להגיד ביי כל כך כעסתי שעקצתי אותה. רשמתי לה שאני יודעת שיש לה כינים עדיין ושכדי שתטפל בהם. היא ענתה שהיא מטפלת בהם ולא יהיו ה בקרוב. המשכתי בעקיצה לא רואים כי יש לה מלא ביצים בראש והיא התנתקה לי. בכל זאת אני לא רוצה להידבק ממנה
 
וואו

לקרמה 2 החמודה. כמה מידע ואיזה שצף קצף ! אני יכולה להגד שמעולם לא ניתקלתי בבחורה כל כך אנרגטית , את בהחלט יכולה לתעל את האנרגיה הגדולה הזו לעבודה שתאהבי ושיהיה לך גם כיף וגם מספיק מזומנים -זה ממש לא משהו רע לרצות -להיפך יש אנשים שמגיעים למסקנה שככה צריך רק אחרי כמה שנים טובות בשוק העבודה. לגבי הרצון לקבל אהבה וחברות זה הדבר נורא בסיסי שכל אדם מחפש אז אל תרגישי חריגה אלא רק תתעלי שוב את כל האנרגיה הזו למקום טוב. ולנושא השלישי שזיהיתי במכתבך זה הנושא עם החברה - נסי לברר מה זה בשבילך חברה טובה ומה חשוב לך ואם החברות הזו מספקת את זה אז מעולה ואם לא אולי כדי לחשוב על פיתוח חברויות נוספות , אולי גם כחברה טובה כדי להיות אמיתית בצורה עדינה ולהסביר מה הבעיה המרכזית שממנה כולם פונים ממנה והלאה.... בהצלחה
 

zerez

New member
בואי נעשה קצת סדר בבלאגן

כתבת הרבה ונראה שאת נסערת. דבר ראשון כדאי להפריד בין המקרים, להבין כל מקרה לגופו ולהבין מה קרה שם, מה בדיוק קרה? (העובדות ולא הרגש או הפרשנות שלך) איך את רואה את מה שקרה? איך את מרגישה כלפי מה שקרה? איך הגבת למה שקרה? אני מניח שאם תעברי על כל המקרים בשקט עם עצמך תגלי דפוס התנהגותי שחוזר על עצמו וזה הדפוס שכדאי לחקור.
 

crema2

New member
..

אני צריכה עוד עצה. חברה אחרת מהצבא שהייתי מעריצה אותה כל השירות , שנה שעברה ביום הולדת שלה היא ואמא שלה ועוד חברה התייחסו אלי ממש לא יפה. בתקופת הצבא הייתי נוטה לעשות מעצמי צחוק מכיוון שלא היה לי על מה לדבר. אני מרגשיה שינוי בשנה האחרונה והתופעה הזאת כבר א חלק ממני ואם כבר זה קורה לעיתים רחוקות , אני משתדלת להיות כמו כולם. אז כשבאתי ליום הולדת שלה וניסיתי להיות צינית, היא לא הבינה אותי ואמרה שאני משעממת . ניסתה "לשדך" לי יחד עםן אמא שלה ידידים מיום ההולדת ולא זרמתי עם הסתלבט שלה . ישבתי בשקט ול אמרתי כלום. וסתם מא שלה והיא אמרו ליש אני חייבת גם פסיכולו למרות שממש לא נתתי סיבה , והם התבססו על מה שהיה בצבא. נורא כעסתי ולא זוכרת מה בדיוק קרה כי כמו שאמרתי אני שוכחת לפרטי פרטים דברים רעים אלא זכוכרת בכללייות. כשחזרתי הביתה בכיתי ואמא הרגיעה אותי שאני א צריכה חברה כזאת . עשכיו היא שוב יצרה קשר , שאלה למה אני לא בקשר איתה ודיברתי מתוך השינה. היא אמרה לבדוק אם אני יכולה לבוא אליה ליום ההולדת ועדיין יש בחיי נושאים רגשיים שאני לא רוצה דבר אליהם , כי לאחרונה אני נורא רגישה . פשוט לא בא לי להיחשף. לאחת מהבנות שיהיו במסיבה סיפרתי משהו ופשוט לא בא לי שנדבר אלי. אמא לא מסכימה לי ללכת ואני חשובת שאני צריכה להתמודד עם תגובות ולא לברוח. האם צפוי ששוב אחזור עם דמעות? או שזה סתם חשש?
 

bridges

New member
למה יש אנשים שצריך לשנוא אותם?

ברוכה החוזרת, אני קראתי את המירב ממה שכתבת ואני חושב שכרגע לא תוכלי להיעזר באימון אישי. אני כן חושב שכדאי לך להיעזר בטיפול פסיכולוגי. טיפול פסיכולוגי אמנם נראה הרבה פעמים כשיחת נפש, אבל יש הבדל גדול בין שיחת נפש עם אמא או עם חברה מאשר עם גורם מקצועי. ההבדל הוא שאימך וגם חברותייך מעורבים רגשית במה שקורה לך, לעומת מטפל שמסתכל על העניין בדרך האוביקטיבית ביותר (זה ד"א נכון גם לגבי אימון). זאת הסיבה שמטפלים ומאמנים בד"כ לא עובדים עם בני משפחתם או חבריהם. עכשיו, האם זה יעזור? אני באמת לא יודע. טיפול יכול לקחת שנים וצריך סבלנות, האם יש לך אותה? אבל, את יודעת מה. גם כשיש לך כאב גרון ואת הולכת לרופא אין לך שום אחריות שהוא יצליח לרפא אותך. אני מכיר מקרים שבהם שום טיפול רפואי לא עזר לדלקת גרון. כך זה בחיים. הדבר הבטוח היחיד בחיים הוא שנמות בסופו של דבר. רונן
 
למעלה